החלטה בתיק עמ"י 4282-07-12

בפני ערר על החלטת בית המשפט קמא כב' השופט אוסילה אבו אסעד מיום 2/7/12 אשר הורתה על הארכת מעצרו של העורר לאחר שהוגשה הצהרת תובע, עד ליום 5/7/12 שעה 13:00.

ב"כ העורר טוענת כי גם אם היה מקום להבחנה מסוימת בין העורר לבין אחרים, כפי שגם נקבע על ידי בית משפט קמא,  הדבר לא מצדיק גישה שונה באופן קיצוני כלפי עורר זה לעומת המעורבים האחרים. כמו כן, טענה ב"כ העורר כי בכל מקרה ניתן להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים תוך פרק זמן קצר מזה שקצבה כב' השופטת.

סעיף 17(ד) לחוק המעצרים מאפשר הארכת מעצר של עד 5 ימים, אם הוגשה הצהרת תובע בהתקיים התנאים המפורטים.

מתוך עיון בהחלטת בית משפט קמא עולה שבית המשפט השתכנע שעילת המעצר המפורטת בהצהרה שעניינה מסוכנותו של החשוד מתגבשת בתיק זה במלוא עוצמתה וכי אין מקום בשלב זה להורות על חלופת מעצר שהוצעה כדי להשיג את מטרת המעצר.

בית המשפט לא האריך את המעצר למלוא התקופה האפשרית על פי סעיף 17, אלא רק עד ליום 5/7/12.

בהצהרת התובע צוין כי יש כוונה להגיש כתב אישום עם בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות כנגד שני שוטרים וכן עבירת איומים. כמו כן, הוצהר כי בתיק קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר.

ב"כ המשיבה הסביר בפני את ההבחנה שנעשתה ואת הסיבה לכך.

לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבות.

לפיכך, אני מורה על דחיית הערר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג תמוז תשע"ב, 03/07/2012 במעמד הנוכחים.