החלטה בתיק עמ"י 35752-05-12

בפניי ערר המשטרה על החלטתו של בימ"ש קמא במ"י 34729-05-12 מיום 17.5.12 (כב' השופט מנחם מזרחי), אשר החליט כי המשיב ישהה במעצר בית מוחלט למשך 5 ימים בביתו בפתח תקווה, ערבות עצמית וצד ג' בסך 2,000 ש"ח וכן הפקדה במזומן בסך של 2,000 ש"ח.

כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר וזאת בשל החשד להלנת מספר שוהים בלתי חוקיים בדירתו ברחוב ברקוביץ 2 בפתח תקווה.

בית המשפט קמא אשר דן בעניינו של המשיב  קבע כי לאחר ששקל את המכלול ונתן דעתו לעובדה כי למשיב כתובת ברורה בישראל ונתן את דעתו למסמכים שסומנו במ/4, במ/5 ולאור העובדה שפעולת החקירה המתבקשת היא גביית הודעתה של אשת המשיב המצויה בידי המשטרה, וכן בשל כך שבמ/4 היא ראייה קלושה, הוא הורה כפי שצוין לעיל.

ב"כ המבקשת טוען כי טעה בימ"ש קמא שלא נתן משקל רב יותר לעברו הפלילי של המשיב אשר לחובתו הרשעות בעבירות של שהייה בלתי חוקית, הלנת תושב זר, ניסיון להפרת הכרזת שטח סגור, הפרעה לחייל, עבירות אלימות הכוללות עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, פציעה כשהעבריין מזוין, החזקת סכין, איומים, שוד מזוין, כליאת שווא ועבירות רכוש שהן ניסיון התפרצות לדירת מגורים, גניבה, גניבה מרכב והסגת גבול פלילית.

המשיב נידון כך על פי הנטען בשל עבירות אלה לתקופות מאסר ארוכות. הרשעות אלו מתפרסות על פני 3 עשורים ויש בהם כדי ללמד כי המדובר במשיב אשר עיקר עיסוקו בפלילים וכי מצוות החוק וביהמ"ש זרה בעיניו.

כן מציינת המבקשת שלא חלף זמן רב מהרשעתו האחרונה בשל עבירה דומה והמשיב שב וביצע את העבירה ומלין בביתו שוהים בלתי חוקיים.

בנוסף לכך, טוען כי שגה בית המשפט בכך שלא איפשר לעוררת להשלים את החקירה המשטרתית, להגיש לביהמ"ש כתב אישום ובקשה למעצרו של המשיב  עד לתום ההליכים.

כמו כן, טוענת המבקשת שטעה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל נכבד למסוכנות המתמשכת של העבירות המיוחסות למשיב וכן הורה על שחרורו לביתו, מקום ביצוע העבירה ולא לקח בחשבון את המשקל המצטבר של כל האמור בבקשה והעדיף את טובתו האישית של המשיב על פני האינטרס הציבורי.

ב"כ המשיב טוענת כי החשדות כנגדו קלושים, וכי העבירה של הלנת השב"ח מדובר בה בהלנה של אחיו וכן נסיבות מעצרו של המשיב הן מעוררות תהיות רבות ויש ספק אם למבקשת היה צו מעצר וצו חיפוש, כאשר אנשי המשטרה היו בביתו של המשיב.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני סבור שלא נפלה שגגה בהחלטתו של בימ"ש קמא.

העובדה שיש בכוונת המבקשת להגיש הצהרת תובע אינה "מילת קסם". ברירת המחדל של חוק המעצרים היא לעצור רק כאשר אין חלופה אחרת. בנסיבות העניין, העובדה שמדובר באדם שאין לו אישור ישיבה של קבע בארץ אינה נסיבה שבעטיה ימלט המשיב מן הדין, שכן כפי שהובהר לי עניינו מונח בפני הבג"צ, שכן אם יעבור לשטחים, כי אז הוא יהיה בסכנת חיים ולכן המקום הבטוח ביותר למשיב הוא להיות במדינת ישראל.

במקרה דנן, בכוונת המבקשת לשקול הגשת הצהרת תובע. גם אם הייתה מוגשת הצהרת תובע שומה על בית המשפט לבחון בשלב מעצר הימים האם בנסיבות העניין יש מקום לשקול מעצר עד תום ההליכים.

אינני בטוח שבנסיבות העניין ולאור קלישות החומר שהוצג בפניי ונמצא בתיק יש מקום לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

התוצאה היא שאינני סבור שנפלה שגגה אצל בית המשפט ולכן ראיתי לדחות את הערר.

הערר נדחה אפוא.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"ב, 18/05/2012 במעמד הנוכחים.