החלטה בתיק עמ"י 34322-07-12

ההליך

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום (השופט ר. סולקין) מ"י 32047-07-12  מיום 17.7.12, לפיה הוארך מעצרם של המבקשים עד ליום 22.7.12.

העובדות

ביום 16.7.12, נעצרו העוררים בגין ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413(ה) לחוק הנ"ל, וירייה מנשק באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340(א) לחוק הנ"ל.

על פי החשד, תקפו העוררים את המתלונן ואף החלו לשבור את חלונות רכבו עם מקל, זאת על רקע סכסוך בין החשודים לבין בעלה של המתלוננת, תושב איו"ש, המגיע מעת לעת לכפר חורה, בו מתגוררים החשודים והמתלוננת. כן הותקפה בתה של המתלוננת. המתלוננת ובתה פונו לקבלת טיפול רפואי.

ההליך בבית משפט השלום

בדיון מיום 17.7.12, קבע ביהמ"ש קמא (השופט ר. סולקין), כי מדובר באירוע חמור, המצביע על תעוזה רבה, ולנוכח המסוכנות העולה מן האירוע יש לאפשר ליחידה החוקרת לבררו עד תום. מדובר בימי חקירה מידתיים ביחס לפעולות החקירה. אף שהעוררים נעדרי עבר פלילי, קיימים נגדם תיקי מב"ד והם קושרים עצמם באופן חלקי לעבירות. כמו כן, מחומר החקירה עולה, כי עדות המתלוננת מבססת חשד סביר לעבירות. לאור זאת, הורה על המשך מעצרם עד ליום 22.7.12.

הערר

בערר שהוגש לבית המשפט ביום 17.7.12, טענו ב"כ העוררים 1 ו-2, כי יש לשחרר את העוררים לחלופת המעצר שהוצעה, ולחלופין, לקצר את ימי החקירה למינימום הנדרש.

כן נטען, כי מעצרם של העוררים הוארך בחמישה ימים ללא כל הנמקה מיוחדת. מדובר בעוררים נעדרי עבר פלילי, כאשר המתלוננת בתיק הגישה בעבר שתי תלונות נגד בני משפחתם של העוררים, שנסגרו בשל העדר מהימנות המתלוננת. כמו כן, מדובר באירוע מצומצם, שכבר נגבו בו עדויות המתלוננת והעוררים מסרו גרסתם לאירוע.

הדיון בפני בית משפט זה

בדיון בפני בית משפט זה, מיום 18.7.12  חזרו ב"כ העוררים על נימוקי הערר וטענו, כי שגה בית משפט קמא בקובעו שעדות המתלוננת מבססת חשד סביר לביצוע העבירות, תוך התעלמות מכך שהגישה בעבר תלונות שנסגרו בשל חוסר מהימנותה. ביחס לימי המעצר, ציין, כי אין להתחשב בכך שהיום החמישי הינו יום שבת ולא ניתן לבצע פעולות חקירה, שכן המשטרה עובדת גם ביום זה, מה גם שאם אכן מדובר באירוע חמור, היה על היחידה החוקרת לזרז את החקירה.

ביחס לירי באזור המגורים, הרי שהמשטרה לא ראתה את הירי, ולא נערכה בדיקת פרופינט לעוררים לאחר האירוע. כן הוסיף, כי מדובר בשני אחים, כאשר לעורר 2 יש ילדים והוא עובד במשך 15 שנה באותו מקום עבודה, והעורר 1 הינו נשוי, אב לשני ילדים ועובד מזה כ-3 שנים במקום עבודה מסודר. לעד, לו נשואה המתלוננת, הסתיימה אשרת השהייה בישראל והוא חזר לשטחים. לאור זאת, נטען, כי יש לשחרר את העוררים לחלופות מעצר או לחילופין לקצר את ימי המעצר.

דיון

לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש יסוד סביר לחשדות שיוחסו לשני העוררים.

כמו כן, עדות המתלוננת מיום 17.7.12 שעה 01:46, מעלה חשד סביר לביצוע העבירות, עדותה נתמכת בראיות חיצוניות, הנזק שנגרם לרכבה, האבנים שהושלכו והטיפול הרפואי לו נזקקה בתה. כמו כן, העורר 1 קשר עצמו לאירוע, ואישר ששבר את השמשה הימנית הצדדית מצד הנוסע, אולם הכחיש את יתר המעשים שיוחסו לו, המשיב 2 אישר שקיים סכסוך בין העוררים לבין העד, בן זוגה של המתלוננת. כמו כן, בעדות נוספת שמסר ביום 16.7.12 שעה 21:53, אישר שהיה לו ויכוח עם העד, בן זוגה של המתלוננת, וכן שזרק אבן על רכבו בגינו נשבר החלון שליד הנהג, וכן שנתגלע בינו לבין העד ויכוח, עם זאת הכחיש שתקף אותו, את המתלוננת ואת בתה וכן הכחיש את עניין הירי.

מדובר בחשדות חמורים נגד העוררים, ובאירוע ממנו נשקפת מסוכנות רבה, שמן הראוי ותתברר במסגרת ימי החקירה.

גם ביחס לתקופת המעצר, נראה לי, כי בית משפט השלום הצביע על נימוקים מיוחדים להארכת המעצר ב-6 ימים, מה גם, שהיום החמישי הינו יום שבת.

לאור זאת, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום,  כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, במעמד הצדדים.