החלטה בתיק ע"ע 57398-06-13 - פסקדין

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שבו חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לה בשל תקופת עבודתה וסיומה (השופטת שרה שדיאור  ונציגי הציבור גב' שלומית שמש ומר אמנון עמיר; ס"ע 39781-01-11; ניתן ביום 22.5.13; להלן - " פסק הדין").

הרקע לבקשה

2.         המבקשת הינה עמותה הרשומה כדין, המפעילה הוסטלים ומסגרות מגורים מוגנות במסגרתם היא מסייעת לשיקום נפגעי נפש ושילובם בקהילה. המשיבה הועסקה על ידי המבקשת בהוסטל בבית שמש כמדריכת לילה ומדריכה שיקומית בחלק מהזמן, החל מיום 1.7.06. ביום 20.6.10 התפטרה המשיבה מהעבודה.

3.         לאחר סיום עבודתה הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי שבה טענה כי על המבקשת לשלם לה הפרשי שכר, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה וכן הפרשות לפנסיה.

            המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על שיעור התשלום המגיע למשיבה בעד עבודתה בשעות הלילה. בעוד שהמשיבה טענה שכל השעות שבהן שהתה בהוסטל מהוות שעות עבודה, טענה המבקשת כי חלק מהשעות, ובעיקר שעות הלילה שבהן המשיבה הייתה רשאית לישון, הן בגדר "שעות מנוחה", שבעדן המשיבה אינה זכאית לשכר עבודה מעבר לשכר ששולם לה בשיעור של 50%. בנוסף, חלקו הצדדים בנוגע לזכאותה של המשיבה לפיצויי פיטורים, ולתשלום פדיון חופשה וזכויות סוציאליות נוספות.

4.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין קבע כי המשיבה נדרשה לשהות בהוסטל בכל שעות המשמרת במהלכן עמדה לרשות העבודה ולכן יש לראות בשעות אלה כשעות עבודה. עוד נקבע כי היה על המשיבה, כעובדת יחידה בהוסטל בשעות הלילה, להיות זמינה במשך כל שעות המשמרת ככל שתתעורר בעיה כלשהי. כפועל יוצא מקביעות אלה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הפרשי שכר בעד עבודה בשעות נוספות בלילה בסך כולל של 86,772 ש"ח.

5.         על יסוד התשתית העובדתית שהתבררה בפניו ובהסתמך על פסק הדין בעניין נסטרנקו (עב (ת"א) 3659/08 ילנה נסטרקו - א.ב. שיקום נתניה 1997 בע"מ, ניתן ביום 14.9.12) והפסיקה שאוזכרה שם, קבע בית הדין כי בנסיבות סיום יחסי העבודה ולנוכח העובדה שהמבקשת לא שילמה למשיבה שכר בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, זכאית היא לפיצויי פיטורים. כפועל יוצא מכך חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך 12,453 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיבה יתרת פדיון ימי חופשה בסך 1,457 ש"ח. בית הדין החליט כי לאור המחלוקת המשפטית המהותית בין הצדדים ביחס לזכאותה של המשיבה להפרשי שכר ולפיצויי פיטורים, אין מקום להשית פיצויי הלנה בשיעור מלא, אלא להפחיתם ולהעמידם על שיעור הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (15.6.10) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, נפסק לזכות המשיבה תשלום שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

            תביעת המשיבה לתשלום דמי חגים, הפרשי דמי הבראה והפרשים לפנסיה-נדחתה.

הבקשה וטענות הצדדים

6.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים, שכן פסק הדין שגוי, מוטעה ומנוגד להלכה הפסוקה החלה בסוגיית תשלום שכר עבודה לעובד בעד שעות לינה במקום העבודה; כי בהתאם לפסיקה בעניין ראובן רון (דב"ע שנ/ 3-84 מדינת ישראל-רון, פד"ע כב' 433) המשיבה אינה זכאית לשכר עבודה בעד שעות לינה; לא היה מקום להסתמך על פסק דין בעניין נסטרנקו שאיננו פסק דין חלוט, ואשר ערעור בעניינו תלוי ועומד בפני בית דין זה; לא כל שעות שהייתה של המשיבה בהוסטל הן בגדר שעות עבודה ובחלק משעות הלילה, היתה המשיבה רשאית לפרוש לחדרה ולישון ועל כן בעבורן אין כל חובה לשלם לה שכר; בעתירה לבג"צ שהוגשה בעניין החברה להגנת הטבע (בג"צ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ' בית הדין הארצי, (16.5.07) נקבע במפורש כי פסק הדין אינו גורע מהלכת רון; הפיצוי  בשיעור של 50% ששולם למשיבה בגין שעות השהייה מהווה פיצוי הולם ומכל מקום לא הוכיחה המשיבה כי היתה ערה מעבר ל-4 שעות בכל לילה ומשכך, טעה בית הדין האזורי בכך שפסק לזכותה שכר עבודה מלא בגין שעות אלה; פסק הדין מתבסס על עדות יחידה של המשיבה, ובית הדין לא הצביע על ראיה התומכת בגרסת המשיבה; לא התקיימו נסיבות המזכות את המשיבה בתשלום פיצויי פיטורים.

7.         באשר למאזן הנוחות - טוענת המבקשת כי בית הדין התעלם מהמשמעות האופרטיבית הנגזרת מקבלת התביעה העשויה להגדיל את הוצאותיה השוטפות בשיעור של כמליון ש"ח לשנה, לחשוף אותה לתביעות עובדים אחרים ועלולה להביא לקריסתה הכלכלית של המבקשת ולפגוע בכ - 300 עובדים ובציבור נפגעי הנפש המטופלים על ידה וזאת בניגוד לאינטרס הציבורי; כי נוכח הסכומים הגבוהים שנפסקו לחובתה, הרי שככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ובסופו של דבר יתקבל ערעורה, יקשה עליה להיפרע מהמשיבה; וכי  הסכום המשמעותי שנפסק לטובת המשיבה כשלעצמו מהווה אף הוא שיקול בהערכת הקושי בהשבתו. המבקשת תמכה בקשתה בתצהיר המנכ"ל, מר אסף אצור.

8.         המשיבה מתנגדת לבקשה ומציינת כי התצהיר שצורף לבקשה אינו עומד בדרישות הקבועות בדין, ומטעם זה בלבד, יש לדחותה על הסף. לגופם של דברים טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן בפועל הערעור סב על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן.בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי ביצע סקירה מקיפה של הראיות והעדויות שהובאו בפניו, לרבות אלה מטעם הנתבעת ועל בסיס העובדות שקבע, יישם את ההלכה הפסוקה בעניין וקבע כי יש לראות בשעות 22:00 עד 06:00 כשעות עבודה; בניגוד לטענת המבקשת, בית הדין לא הסתמך על פסק דין בעניין נסטרנקו, אלא עשה בו שימוש בדבר סקירה מקיפה של הפסיקה הארצית הרלוונטית לשאלה האם שעות שהייה של עובד במקום העבודה נחשבות לשעות עבודה בעדן הוא זכאי לתשלום שכר עבודה מלא; למשיבה לא היתה זכות מוקנית לישון במהלך משמרת הלילה, והיא נאלצה לתת מענה לדיירים בהוסטל לאורכו של הלילה ולשמור על שלומם. בנסיבות אלה, כך לטענתה, היה מקום להכיר בשעות בהן היא עמדה לרשות המבקשת כשעות עבודה ולפסוק לזכותה תשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות. עוד נטען כי לאורך כל תקופת העבודה, ביצעה המשיבה את עבודתה לשביעות רצון המבקשת וכן עבדה שעות רבות, תוך מילוי תפקידה על הצד הטוב ביותר. על אף האמור נהגה בה המבקשת בניצול ציני בכך ששילמה לה שכר נמוך משכר מינימום, בלא מתן כל ערך לזכויותיה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.

9.         המשיבה מוסיפה וטוענת כי טענת המבקשת בדבר אי יכולתה להיפרע ממנה נטענה בעלמא, ללא ראשית ראיה. עוד נטען כי טענת המבקשת שלפיה היא עלולה להגיע לקריסה כלכלית מעוררת חשש ממשי, כי דווקא המשיבה היא שלא תוכל בסופו של יום להיפרע מן המבקשת. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבה, לא התקיימו תנאים שיש בהם כדי לעכב ביצועו של פסק דין כספי, קל וחומר כאשר מדובר בזכויות מכח חוקי המגן. לחילופין מתבקש בית הדין להורות למבקשת להפקיד בקופת בית הדין התחייבות עצמית או ערבות צד ג' בגובה הסכום הפסוק.

10.       בתשובה לתגובת המשיבה חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה לעיכוב ביצוע ומדגישה כי פסק הדין בעניין נסטרנקו אינו עולה בקנה אחד עם הלכה הפסוקה בעניין תשלום השכר למטופלים בגין השעות המוגדרות כ"שעות לינה" ואף מנוגד לה. עוד נטען כי, הטענה שלפיה שילמה המבקשת למשיבה שכר יסוד בלבד עומדת בניגוד לעדותה בפני בית הדין שממנה עולה כי שולמה לה תוספת "שכר יסוד" בגין תפקידה כ"אם בית".

הכרעה

11.       הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדין זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים; האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מדחיית הבקשה גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה (ע"א 2194/11 עו"ד חיה מלול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.3.11). כאשר פסק דין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו, אלא אם יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו מהמשיב, אם יזכה בערעור ( שם), או אם יוכח שביצוע פסק הדין יביא לקריסתו הכלכלית של המבקש (ע"א 2577/11 גואל אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ, ניתן ביום 9.6.11).

12.       לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי   ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן.

            בהיבט של סיכויי הערעור - הקביעה כי המשיבה זכאית להפרשי שכר עבודה בגין שעות נוספות מבוססת בחלקה על קביעה עובדתית ובחלקה על מסקנה משפטית. באשר לקביעה העובדתית - על פני הדברים מדובר בקביעה שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה בהיותה מבוססת גם על ממצאי מהימנות. באשר למסקנה המשפטית - בהיותה נוגעת להלכות פסוקות בעניין הגדרת "שעת עבודה" ובהתייחס לדרישות ולמטלות שבהן היתה חייבת המשיבה במסגרת עבודתה בשעות הלילה, על פני הדברים קשה לקבוע בשלב זה את סיכויי הערעור ואין לומר כי הם משוללי כל יסוד. טענות המבקשת בעניין זה ראויות להתברר בערעור גופו, זאת במיוחד על רקע ההלכות בענין רון ובעניין מחטאוי (ע"א 566/70 מחטאוי נ' חברת קו צינור אילת בע"מ, פ"ד כה (2) 622 (1971).