החלטה בתיק ע"ח 31905-01-13

1.         לפניי בקשה להשבת רכב שעל פי הנטען בבקשה שייך למבקש. הרכב נתפס בזמן שאדם בשם ריאד פואקה נהג בו. כנגד ריאד הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בעת שנהג ברכב.

2.         עיון בכתב האישום מלמד, כי נטען נגד ריאד שביום 16.12.12 נהג ברכב בירושלים, זאת למרות שרישיון הנהיגה שלו נפסל בשנת 2006. ניידת משטרה סימנה לריאד לעצור, הפעילה צופר ואורות משטרה אולם ריאד לא עשה כן. בהמשך היו מספר ניסיונות של הניידת לעצור את ריאד אולם הוא נהג נהיגה פרועה ומסוכנת, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי, גורם לרכבים לעצור, נוהג במהירות של 120 קמ"ש. בשלב מסוים עקפה הניידת את הרכב וחסמה אותו אולם ריאד המשיך בנהיגה, פגע בניידת והמשיך לנסוע במסלול נסיעה נגד כיוון התנועה, תוך שהוא פונה לרחוב צר ומסכן חיי אדם ופוגע ברכב שנסע מולו. לאחר מכן שוב חסמה הניידת את הרכב לאחר שעקפה אותו, אולם הרכב המשיך בנסיעה ופגע בניידת, ובסופו של דבר אחד השוטרים ירד מהניידת ואיים באקדח על ריאד ורק אז נעצר הרכב.

3.         בדיון שהתקיים בעניינו של ריאד בעקבות בקשה לעצרו עד תום ההליכים קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום. בעקבות אותו אירוע נתפס הרכב על ידי המשיבה, וזאת לטענת המשיבה במטרה להחזיק ברכב לצורך חילוטו של הרכב במידה שריאד יורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.         המבקש הגיש בקשה זו שלפניי תוך שהוא טוען כי הוא הבעלים של הרכב, הוא לא ידע כי מתבצעות עבירות באמצעות נהיגה ברכב, אין לו כל קשר לכך. כבר לעניין זה אומר, כי הבקשה שהוגשה לוקה בחסר וכן המבקש לא הגיש תצהיר מטעמו לתמוך את הטענות העובדתיות הנטענות בה, ולא נתן כל הסבר כיצד הרכב הגיע לידיו של ריאד ומה הקשר בינו לבין ריאד. יתר על כן, המבקש לא התייצב לדיון בבית המשפט, כך שלא ניתן היה לחקור אותו בשאלות אלו, לרבות השאלה כיצד הגיע הרכב לריאד, וכיצד אישר לריאד לנהוג ברכב למרות שאין לריאד רישיון נהיגה.

5.         יתר על כן, המבקש לא צירף רישיון רכב ולא הוכיח את בעלותו ברכב מלבד מסמך הנושא כותרת "הסכם מכר", ממנו עולה כי המבקש רכש את הרכב ממגרש מכוניות בשם "מכוניות שיקגו". על פי אותו מסמך, הרכב נרכש ביום 27.12.11 ומכאן שחלפה למעלה משנה מאז ביצוע העבירות המיוחסות לריאד בכתב האישום. אין לפניי הסבר מדוע הרכב לא נרשם על שם המבקש ומדוע אין בידו להציג רישיון רכב, כאמור לעיל.

6.         עוד ייאמר, כי המבקש טוען בבקשה שהרכב משמש אותו לפרנסה ועל כן החזקת הרכב על ידי המבקשת היא בלתי מידתית ושרירותית. גם לעניין זה לא צירף המבקש ראיות כלשהן, היינו: מה הוא עיסוקו ברכב. מדובר אפוא בטענה עובדתית שאין לה כל בסיס.

7.         התמונה המתקבלת היא, כי קיים ספק רב כי המבקש הוא הבעלים של הרכב. גם אם הוא הבעלים, עולה כי הוא נוהג ברכב בחוסר אכפתיות מוחלטת, מתיר לאדם חסר רישיון נהיגה לעשות שימוש ברכב.

8.         הנסיבות המפורטות בכתב האישום מעלות כי מדובר בנהיגה פרועה ביותר ובשימוש מסוכן ביותר שעשה ריאד ברכב. כל אלה מצדיקים לטעמי את חילוט הרכב בסוף הדיון, אשר שימש ככלי לביצוע העבירות הנטענות.

9.         לאור האמור, אינני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה, ובוודאי שאין מקום לעשות כן ללא המצאת ערבויות כספיות מתאימות. אומר, כי במהלך הדיון הועלתה הצעה כי המבקש יפקיד סך של 10,000 ש"ח ולאחר שיעשה כן ישוחרר הרכב. ניתנה שהות למבקש להודיע עמדתו לעניין זה, אולם לא התקבלה כל הודעה ומכל עולה כי אין בידי המבקש להציע ערובה כספית כפי שהוצע.

10.        לאור כל האמור, הבקשה להשבת הרכב נדחית ואני מורה כי המשיבה תחזיק ברכב.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.