החלטה בתיק ע"א 28604-09-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה ומערבון.

לטענת ב"כ המבקשים, למבקש 5 ילדים מתחת לגיל 18, ואין לו כל הכנסה פרט לעסק שנקלע להפסדים קשים. למבקש יתרת חוב העומדת על סך של כ-850 אלף ש"ח, ומצבו הרפואי בכי רע. למבקש אין אפשרות ליטול הלוואות נוספות מן הבנק או מבני משפחה. לדבריו, לבקשה צורפו 2 החלטות קודמות אשר במסגרתן פטרו את המבקש מתשלום אגרה. לדידו, סיכויי הערעור להתקבל גדולים. בתצהיר, ציין המבקש כי לו ולאשתו בית ביישוב אדם עליו רובצת משכנתא בסך של כ-450 א"ש. כמו כן, נטען כי הם לא זכאים לקצבאות מהמל"ל, לבד מקצבת הילדים, וכי פרט לכך, אין להם כל נכס או הכנסה.

לטענת ב"כ המשיבה, עיון בהחלטת כב' הרשם בורשטין מיום 2.10.11 (להלן: " ההחלטה הראשונה") מעלה כי הפטור ניתן נוכח מחדלה של הנתבעת באותו עניין, בשל אי הגשת תגובה מצדה. החלטת המותב דנן מיום 12.9.13 לפטור את המבקש מאגרה, נסמכת על ההחלטה הראשונה. בנסיבות אלו, ברור כי זכאות המבקשים לפטור מאגרה לא נדונה לגופו של עניין, וכי אין להסתמך עליה, אלא לבחון את הזכאות לגופה, תוך קבלת עמדת המדינה. אשר לפטור מערבון, לטענתו, מהמסמכים שצורפו, לא ניתן לקבוע אם אלו משקפים נאמנה את מצבם הכלכלי של המבקשים. לדידו, מדובר בהליך סרק שסיכוייו להתקבל הנם קלושים ביותר. לטענתו, לא עלה בידי המבקשים להראות כי יש להם סיכוי כלשהו להצליח בערעור, בכדי להצדיק מתן פטור כלשהו. לטענתו, היעתרות לבקשה תביא לפגיעה חמורה בזכותו של המשיב להבטיח את מימוש הוצאותיו. לאור העובדה שעלויות ניהולו של ההליך עולות על ערכו הכספי, מתבקש בית המשפט שלא להיעתר לבקשה.

ב"כ המבקשים טען בתגובה, כי ההחלטות שצורפו לבקשה לפטור מאגרה מהוות ראייה חד משמעית לכך שהם זכאים לפטור מאגרה. לדבריו, ההחלטה הראשונה ניתנה לאחר בחינה מעמיקה של כל החומר שהיה מונח בפניו ולאחר שלנתבעת ניתנה זכות תגובה. לטענתו, המבקשים זכאים לפטור מאגרה בשל מצבם הכלכלי הקשה ולאור סיכויי התביעה. לדבריו, לא פעם נפסק כי זכות הפניה לערכאות אינה נתונה אך ורק לבעלי הממון, וכי לא בכדי, לא נפסקו הוצאות כנגד המבקשים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

לעניין הפטור מאגרה

בניגוד לטענת ב"כ המשיב, הנני סבור כי ההחלטה הראשונה ניתנה לא רק על סמך העדר התגובה מצד המשיבה אלא נסמכה גם על האמור בבקשתו של המבקש לפטור מאגרה ומצורפיה. בנסיבות אלה, משנראה כי ההליך מגלה עילה, ומשנראה כי ההחלטה הראשונה מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית לפי תקנה 14(ד)(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, הנני פוטר את המבקשים מתשלום האגרה.

לעניין הפטור מערבון

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007) התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

בעניין זה נקבע, כי קיים שוני בין תכלית האגרה לבין תכלית הערבון, כך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור (ראה: בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב, 3.10.2011).

לפיכך, בד בבד עם ההתחשבות במצבם הכלכלי של המבקשים, שניכר כי הוא אינו מן המשופרים, יש להתחשב גם בזכותו של הצד שכנגד, המעוניין להבטיח את הוצאותיו, ככל שאלו ייפסקו לטובתו. על כן, מששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, סיכויי הערעור וגובה פסה"ד עליו מערערים, נחה דעתי, שיש להעמיד את גובה הערבון על סך של 2200 ש"ח בלבד.

הערבון יופקד אפוא בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, יימחק הערעור, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ד, 22 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.