החלטה בתיק ע"א 20971-09-12 - פסקדין

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות משפט למבקשת.

ביום 09/09/12 הגישה המשיבה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, אשר ניתן על ידי כב' השופט אחסאן כנעאן ביום 04/06/12 בתיק ת"א 2966/06 (להלן: " פסק הדין "), ובמקביל הגישה בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין וכן על עיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ שנפתחו בגינו, עד למועד החלטה אחרת ו/או עד למועד מתן פסק דין בערעור.

ביום 13/09/12 הוריתי על עיכוב ארעי של ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת וביום 20/09/12

הוריתי למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערבון בסך של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשת. המשיבה לא הפקידה את הערבון במועד. ביום 16/10/12 הגישה המבקשת בקשה להורות על מחיקת הערעור בשל אי הפקדת הערבון. ביום 25/10/12 נתתי למבקשת אורכה אחרונה להפקדת הערבון וזאת עד ליום 08/11/12. חרף זאת לא הפקידה המשיבה את הערבון ועל כן, ביום 19/11/12 הוריתי על מחיקת הערעור ובמקביל דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והוריתי על ביטול העיכוב הארעי שניתן.

ביום 23/11/12 הגישה המבקשת בקשה לפסוק לה הוצאות משפט בשים לב לתגובה המפורטת שהגישה לבקשת המשיבה לעיכוב ביצוע וכן לשלוש הבקשות הטכניות שהגישה בתיק.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי היא הוגשה לאחר שבית המשפט סיים את מלאכתו והורה על מחיקת הערעור, המהווה פסק דין לכל דבר ועניין, ועל כן, ככל שהמבקשת חפצה בחיוב הוצאות עליה לפנות תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין לערכאת הערעור שהינה הערכאה המוסמכת במתן הסעד הנדרש. המשיבה טענה עוד כי בבקשת המבקשת למחיקת הערעור לא היתה כל דרישה לפסוק לה הוצאות ועל כן, בית המשפט אינו יכול להעניק לה סעד שלא נתבקש על ידה ואין לה להלין אלא על עצמה. כמו כן, לטענתה, הבקשות שהוגשו על ידי המבקשת ברובן הן בקשות טכניות, המבקשת לא התייצבה לדיונים והערעור נמחק בשלב מקדמי ביותר בהיעדר הפקדת ערבון ועל כן לא נגרמו לה הוצאות ואף בית המשפט בעת שדחה את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין לא מצא לנכון לפסוק לה הוצאות ולטענתה, מדובר בערעור צודק בנסיבות העניין, אשר לא היה כל פסול בהגשתו, אולם הוא נמחק לאור מצבה הכספי הקשה.

בתשובתה לתגובת המשיבה טענה המבקשת כי אין ממש בטענת המשיבה כי בית המשפט סיים את מלאכתו והוא אינו מוסמך לדון עוד בבקשתה לחיוב בהוצאות. כמו כן, לטענתה, אין ממש בטענת המשיבה כי היה עליה לציין את דרישתה להוצאות מפורשות בבקשתה למחיקת הערעור, שכן פסיקת הוצאות היא סעד כללי שאין חובה לכלול אותו בבקשה, ואולם בתגובתה לבקשת המשיבה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא כן עתרה לפסיקת הוצאות. לטענתה, אף אין ממש בטענת המשיבה כי לא נגרמו לה הוצאות בשל השלב המקדמי בו נמחק הערעור, שכן היא הגישה מספר כתבי בי-דין חלקם ארוכים ומפורטים, המלווים בתצהיר. כמו כן, לטענתה, אין ממש בטענת המשיבה כי בקשתה לעיכוב ביצוע נדחתה ללא צו להוצאות, כיוון שבית המשפט כלל לא התייחס בהחלטתו לסוגיית ההוצאות ואין לראות בהשמטה זו משום קביעה כי היא אינה זכאית להוצאות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות למבקשת. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, בענייננו, לא חזרה בה המשיבה מהליך הערעור, אולם, התנהלותה היא שהביאה למחיקת ההליך, שכן היא הגישה את ההליך ביודעה על מצבה הכספי הקשה ועל כך שתאלץ להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המבקשת ולמרות זאת היא עמדה על קיום ההליך זמן ממושך מבלי שהגישה כל בקשה לפטור אותה מהפקדת ערבון ו/או בקשה להקטנת סכום הערבון וההליך נמחק בשל אי הפקדתו.

נפסק כי ככלל, יש טעם בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו, יישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד, שכן במצב זה אין החלטה הקובעת את צדקת הגשתו של ההליך, ומבין שני בעלי הדין, ראוי כי זה שגרם להוצאות יישא בהן. עם זאת, יישומו של העיקרון נגזר מנתוני המקרה המסוים, ובעיקר מן השאלה האם בוצעו על ידי בעל הדין שכנגד פעולות בגינן נשא בהוצאות, אשר ראוי לזכותו בהן, וכן בשים לב לשלב בו נמחק ההליך, לטעם ביסוד המחיקה וכן לגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים (ר' ע"א 5825/03 ד' ש' ואח' נ' כ' א' , תק-על 2003(4)1172)

במקרה שבפניי, התנהלותה של המשיבה העמידה את המבקשת בפני הצורך להגיש את תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וכן בקשות למחיקת ו/או דחיית הערעור עקב אי הפקדת העירבון. לפיכך, שוכנעתי כי ניהול ההליך עד לשלב הנוכחי גרם למבקשת הוצאות. יחד עם זאת, אשר לערעור גופו, המבקשת לא הגישה בו כל תגובה ואף לא נתבקשה לעשות כן ולא נטען על הוצאות או פעולות שנעשו ביחס  אליו ובשל כך, איני מוצא מקום לפסוק למבקשת הוצאות משמעותיות.

נפסק לא אחת שבית המשפט רשאי להידרש לשאלת ההוצאות, גם לאחר שסיים את מלאכתו במתן פסק דין ויש להתייחס לכך כאל השמטה הניתנת לתיקון ולהוספה. 

אשר על כן, הנני מורה למשיבה לשלם למבקשת הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח . סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: