החלטה בתיק ע"א 20752-07-13

בפניי בקשה למתן פטור מאגרה.

המבקש נשוי ואב לשני ילדים. לדבריו, הוא עצמאי ועוסק בתחום הגרפיקה והדפוס בשכר של כ-2,300 ש"ח בחודש. בעקבות מצוקה כלכלית אליה נקלע, נפתחו נגדו 7 תיק הוצאה לפועל  וסך חובותיו נאמדים בכ-260 אלף ש"ח. לאור מצבו הכלכלי הקשה, לא מתנהלים על שמו חשבונות בנק כלשהם. המבקש ציין שפנה לקרובי משפחתו בבקשה לסיוע בתשלום האגרה, אולם בשל חסרון כיס, לא התאפשר להם לעזור.

לטענת ב"כ המשיבים 3-1, סכום האגרה אותו נדרש המבקש לשלם עומד על סך של 1,378 ש"ח בלבד. המבקש לא פירט אודות חובותיו, הסדרי התשלום בגינם ושיעורם, ולא צירף תדפיסי חשבונות בנקים, פירוט הכנסות והוצאות וכו'. המבקש לא הראה שמיצה את אפשרויות הגיוס בקרב בני משפחתו וחוג ידידיו, ואף לא הסביר כיצד עלה בידו לשכור את שירותיו של בא כוחו ולממן את שכר טרחתו. לטענתו, יש למחוק את הערעור על הסף, שכן מניין 45 הימים להגשת הערעור ממועד ההמצאה, ביום 22.5.13, הסתיים ביום 7.7.13, כשבפועל הוגש הערעור ביום 10.7.13. לפיכך סבור ב"כ המשיבים, כי משלא עמד המבקש בלוח הזמנים הקבוע בחוק, ולא הביא שום טעם לחריגה בזמנים, על הערעור להימחק על הסף. לדידו, סיכויי הערעור נמוכים נוכח קיומו של השתק עילה מכח מעשה בית דין, ונוכח השתק פלוגתא. הצדדים התדיינו בעניין נשוא כתב הערעור, ופסקי דין מפורשים ניתנו בעניינם. עתה, מנסה המבקש לפתוח מעשה בית דין מוגמר וחלוט לדיון נוסף, ובנסיבות אלה, מובן הוא שאין מדובר אלא בניסיון הטרדה והכבדה. בית המשפט מתבקש למחוק את הערעור על סף, לחילופין, לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, ולחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא.

ב"כ המבקש טען בתגובה, שלא נטענה כל טענה או ראיה הסותרת את האמור בתצהיר המבקש. המבקשים התמקדו בטענות שהביאו בסיכומים אשר אינם קשורים למתן הפטור, ולא התייחסו לראיות שהביא המבקש אודות מצבו הכלכלי. המבקש עשה ניסיון אמיתי להסתייע בקרוביו אך הדבר לא צלח. לטענתו, הוא מייצג את לקוחו מתוך אמונה בצדקת תביעתו, והוא אינו מקבל שכר טרחה אלא בכפוף להצלחה בהליך. לדבריו, המשיבים 3-1 ניסו להטעות את בית המשפט לעניין מועד ההמצאה, שכן אישור המסירה מעיד על כך שפסק הדין הומצא רק ביום 27.5.13. לאור האמור, מתבקש בית המשפט לחייב את המשיבים בהוצאות. לדבריו, במסגרת הערעור נסקרו רצף שגיאותיו של בית משפט קמא, שדחה את התביעה על הסף, מבלי שהתאפשר למבקש לתת את יומו. בנוסף נטען, כי לא נתקיימו ארבעת התנאים הדרושים לצורך קיום השתק פלוגתא. דחייתה על הסף של התביעה היוותה צעד קיצוני, הננקט במצבים חריגים, שלא התאים למקרה זה. 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראה ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסם במאגרים, 31.12.89).

בענייננו, מלבד תדפיס רשימת תיקים לחייב, לא צירף המבקש אף מסמך התומך בטענותיו. המבקש לא צירף מסמכים המעידים על הכנסותיו כעצמאי בששת החודשים האחרונים, לרבות מרשויות המס. המבקש ציין שהוא מוגבל באמצעים אך לא הביא שום אסמכתא התומכת בטענה זו. המבקש לא פירט אם אשתו מחזיקה בחשבון בנק ולא צירף תדפיסי בנק מחשבונה, ככל שזה קיים. כמו כן, בניגוד לאמור בתגובת ב"כ המבקש, המבקש לא הצהיר אודות היקף רכושו, לרבות חסכונותיו, נכסים שברשותו, וכו'. המבקש אף לא פירט היכן הוא מתגורר וכיצד הוא מממן את מגוריו, לרבות הוצאותיו השוטפות בגין משק הבית. משלא פרש המבקש את מלוא היריעה אודות מצבו הכלכלי, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית,איפוא

מבלי לפגוע באמור, אוסיף כי בניגוד לנטען בתגובת ב"כ המשיבים 3-1 לעניין הגשת כתב הערעור באיחור, מהמידע המצוי בנט המשפט עולה כי פסק דינו של בית משפט קמא הומצא לבני משפחתו של המבקש ביום 27.5.13. היות וכתב הערעור הוגש ביום 10.7.13, ברי, שהוא הוגש במסגרת מניין הימים הנתון להגשתו.

האגרה תשולם עד יום 16.9.13, שאם לא כן, הערעור יימחק ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.