החלטה בתיק ס"ע 45549-04-12 - פסקדין

1.      במהלך חודש פברואר 2012 עבד התובע בנתבעת במשך עשרה ימים, בקורס הכשרה לסוכני מכירות בנתבעת, שקיימה הנתבעת. ביום 23.2.12, בסיום הקורס ולאחר שימוע, פוטר התובע.

התובע הגיש תביעה זו לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי נסיעות, פיצויי הסתמכות, פיצויים בגין עגמת נפש, פיצויים בגין התנהלות לא תקינה, בסכום כולל של 49,500 ש"ח.

הנתבעת ביקשה להעביר הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מחמת חוסר סמכות מקומית. הואיל והצדדים העלו טענות עובדתיות, הוגשו תצהירים בהתאם להחלטת הרשם אבו קאעוד מיום 20.6.12.

2.      הנתבעת טענה כי יש להעביר הדיון לבית הדין בתל אביב לנוכח מקום ביצוע העבודה, מאחר שעבודת התובע בוצעה ברמת גן. כך, לטענת הנתבעת במשך שמונה מתוך עשרת הימים שעבד אצלה, מקום העבודה בפועל, היה ברמת גן, שם התקיים קורס ההכשרה. מבין הימים הנותרים, ביום אחד לא התייצב התובע לעבודה, וביום השני צוות לעבודה עם סוכנים בירושלים מתוך התחשבות במקום מגוריו. לטענת הנתבעת ברמת גן שוכנים משרדיה של הנתבעת, ושם גם בוצע לתובע השימוע בטרם פיטוריו. הנתבעת טוענת כי לא התחייבה לתובע כלל לקבלו לעבודה לאחר הקורס ובפרט לא התחייבה לקבלו לעבודה בירושלים.

3.      התובע מתנגד לבקשה, וטוען כי לבית הדין בירושלים נתונה הסמכות המקומית. לטענת התובע זאת מכיוון שמקום העבודה המיועד היה ירושלים, בהתאם למקום מגוריו. כך דובר עימו במפורש בראיון העבודה. כך אף הבין מהסוכנים הותיקים שנלווה אליהם בשני ימי ההדרכות בשטח בהם השתתף במהלך הכשרתו. כמו כן, הצהיר התובע כי כשביקר במשרד בירושלים אף הוצג כסוכן החדש שם. לפיכך טוען התובע כי אין להעביר הדיון לבית הדין בתל אביב.

הכרעה

4.      לאחר עיון בטענות הצדדים, הגענו למסקנה כי הצדק עם הנתבעת, ויש לילך לפי מקום ביצוע העבודה. לפיכך לבית דין זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה.

5.      סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") קובע בזו הלשון:

(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1א)  בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (ההדגשות שלי, א.א.)

6.      תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת כך:

(א) מקום השיפוט הוא -

(1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;

(2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה;

(ההדגשות שלי, א.א.)

7.      כאמור, התובע תבע פיצויים על פיטורין שלא כדין וכן פיצויים נוספים ודמי נסיעות. אין ספק שבין הצדדים התקיימו יחסי עבודה בתקופה הרלוונטית במהלך חודש פברואר 2012. התביעה דנן עונה הינה תביעה שעילתה ביחסי עבודה, במסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק. לא מדובר בתביעה הנעוצה במשא ומתן בין הצדדים טרם כריתת חוזה, או לפני יצירת יחסי עבודה, (כמפורט בסעיף 24(א)(1א) לחוק) כי אם בתביעה הנוגעת לתקופת יחסי העבודה.

8.      בתביעה שעילתה יחסי העבודה, בהתאם לתקנה 3 (א)(1) לתקנות, נתונה הסמכות המקומית לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום ביצוע העבודה. במקרה דנן - מדובר בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הואיל ועבודת התובע התבצעה רובה ככולה ברמת גן. נמצא אפוא כי מרגע שהתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, לא ניתן לדבר על "מקום העבודה המיועד" אלא רק על "מקום העבודה" או מקום ביצוע העבודה - דהיינו, המקום שבו בוצעה בפועל. תקנה 3(א)(2) המפנה ל"מקום העבודה או מקום העבודה המיועד" אינה רלוונטית מקום בו החל העובד בעבודתו אף אם נאמר לו כי בעתיד יעבוד במקום אחר. אף אם נקבל טענת התובע לפיה  הובטח לו מפורשות כי מקום העבודה לאחר שיתקיים הקורס ברמת גן יהא בסניף הנתבעת בירושלים, אין בכך כדי לשנות את המקום בו בוצעה העבודה בפועל בימי עבודתו בנתבעת - בקורס ההכשרה ברמת גן - וממילא ממקום זה נגזרת הסמכות המקומית.

9.      הבקשה מתקבלת אפוא.