1. בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד על זכויותיה של המבקשת, בהתאם להחלטות בית הדין מיום 28.10.2012, 31.10.2012 ו- 5.11.2012.
התשתית העובדתית
2. המשיב שימש כגזבר המפלגה החל מחודש נובמבר 2005 ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים בסוף שנת 2011.
3. ביום 16.1.2012 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקשת על סך של
2,590,286 ש"ח, בגין אכיפת יחסי עבודה ולחילופין תשלום פיצויי פיטורים, תשלום שכר עבודה, פיצויים בגין הפרת חוזה, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש וזכויות נוספות.
4. כפי שעולה מכתב התביעה, מכתב ההגנה, מהבקשה למתן צו עיקול זמני ומהבקשה לביטול הצו, הרי שבין הצדדים נטושה
מחלוקת מהותית בנוגע לשאלת התקיימותם של יחסי עובד מעביד בין המשיב למבקשת. לטענת המבקשת, המשיב ניהל את מערך הגזברות של המבקשת אך בד בבד המשיך להפעיל משרד רו"ח עצמאי, הסכם ההתקשרות עצמו שנוסח על-ידי המשיב קובע שהתשלום למשיב יהיה תמורת חשבונית ומשכך לא התקיימו יחסי עובד מעביד על פי כל המבחנים הקיימים בפסיקה (ראו עוד: סעיף 81 לבקשה לביטול צו העיקול). לעומת זאת, המשיב גורס כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד על פי כל המבחנים הקיימים בפסיקה (ראו: סעיף 4.6 לכתב התביעה).
מחלוקת נוספת שקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות סיום ההתקשרות בין הצדדים. לטענת המבקשת המשיב פעל בניגוד עניינים מובהק וביצע, לכאורה, מעשים המצויים כיום בחקירת משטרת ישראל ונחזים להיות בעלי אופי פלילי. מעשים אילו, שוללים מהמשיב את כל הזכויות הנטענות (והמוכחשות) כגון פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וכו. המשיב טוען כי על מנת להתמודד עם הליקויים הקשים שעמד מבקר המדינה לפרסם בנוגע למבקשת חיפשה המבקשת "שעיר לעזאזל" אשר עליו יטפלו שלא כדין את כל האחריות לממצאי המבקר. לפיכך, המבקשת ביקשה ממבקר הפנים של המפלגה, רו"ח בר-לב, להכין עבור המפלגה דו"ח ביקורת פנים אשר עניינו הוא המשיב. כתוצאה ממסקנות הדו"ח החמורות, נחקר המשיב במשטרה ואף נעצר למספר ימים ודבר מעצרו פורסם בכותרות הראשיות של כל אמצעי התקשרות. כפועל יוצא מכך, שמו הטוב נהרס, ומשפחתו עסקיו וקשריו והמוניטין שצבר קרסו תוך השפלה, וביזיון למשיב ולבני משפחתו.
5. ביום 12.6.2012 הוגשה על ידי המשיב בקשה לעיקול זמני על זכויותיה של המבקשת אצל צדדים שלישיים. בהתאם להחלטתי מיום 17.6.2012 הבקשה נדחתה.
6. ביום 22.10.2012 הוגשה על ידי המשיב בקשה נוספת לעיקול זמני על זכויות המבקשת אצל צדדים שלישיים. בהתאם להחלטתי מיום 28.10.2012 נעתרתי חלקית לבקשת המשיב, וניתן צו עיקול זמני, על כספים השייכים למבקשת והנמצאים אצל חלק מצומצם מהמחזיקים עד לסכום של 500,000 ש"ח. בשלב מסויים הגיש המשיב בקשה להרחבת עיקולים ובית הדין נעתר לבקשה.
7. ביום 15.11.2012 הגישה המבקשת, כאמור, בקשה לביטולו של צו העיקול זמני.
הבקשה התבססה הן על הטענה לפיה דבר לא השתנה מהחלטת בית הדין מיום 17.6.2012 (החלטה שבו נדחתה בקשת העיקול הראשונה) לבין החלטת בית הדין מיום 28.10.2012. בנוסף טענה המבקשת להעדר עילת תביעה בנסיבות בהן לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכן בנסיבות של סיום ההתקשרות שבוודאי אינן מזכות את המשיב, אילו בית הדין היה פוסק שהתקיימו יחסי עובד -מעביד, בתשלומים כלשהם.
8. ביום 3.12.2012 התקיים דיון בבקשה לביטול צו העיקול. במהלך הדיון נחקר המצהיר מטעם המבקשת (מר אשכנזי) על תצהירו וכך גם המשיב בעצמו; הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
הדין החל
9. תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "
תקנות סדר הדין") שעניינן סעדים זמניים, חלות בבית הדין מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.
10. על פי תקנות סדר הדין בקשה להטלת עקול זמני יש לבחון על פי שני יסודות, שהם יסודות
מצטברים:
ראשית, נדרשות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א) לתקנות).
שנית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות).
מכאן, שעל מנת שבית הדין ייעתר לבקשה להטלת עיקול זמני, במעמד צד אחד, קובעות תקנות סדר הדין דרישה
כפולה של
"ראיות מהימנות לכאורה", הן לגבי קיומה של עילה והן כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בהקשר זה יובהר, כי ככל שטיבן של הראיות לנוכחותה הלכאורית של עילת התביעה גבוה, הרי שניתן יהיה להסתפק בראיות פחותות להוכחת החשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ולהיפך.
בנוסף, קובעת תקנה 362(ב) שיקולים נוספים שיש לשקול מעצם מהותו של צו העיקול כסעד זמני בהליך: מאזן הנזקים בין הצדדים, שיקולי צדק, תום-לב ומידתיות.
11. להשלמת חלק זה נציין, כי נטל השכנוע בבקשה מסוג זה, רובץ על שכמו של המשיב (מבקש צו העיקול) ובית המשפט דן בבקשה לצו העיקול, כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד. דהיינו: נקודת המוצא של הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן על פי צד אחד אינה כי העיקול הזמני ניתן כדין, אלא - כי יש לבחון מתחילה את השאלה האם יש מקום לעיקול זמני. בקשה לביטול עיקול מהווה למעשה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול (
רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789).