החלטה בתיק ס"ע 17711-12-10 - פסקדין

1. מונחת בפנינו בקשת המבקשים (להלן - הנתבעים) לדחיית התביעה כנגדם על הסף.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2. המשיב (להלן - התובע) הגיש כנגד הנתבעים תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו אצל המבקשת 1 (להלן - החברה).

3. בכתב התביעה נטען כי החברה מאוגדת לפי דין ברשות הפלסטינית וכי היתה מעבידתו. אשר למבקשים 2 - 4 נטען כי הינם הבעלים של החברה והיו " בעלי מרות ופיקוח מלאים על התובע" וכי התובע " עבד ברשות הנתבעים החל מ - 1/9/1999 ברציפות עד לפיטוריו ב - 30.11.2008 ".

4. עוד טרם הגשת כתב ההגנה הגישו החברה והנתבעים הנוספים את הבקשה דנא במסגרתה מתבקש בית הדין לסלק את התביעה כנגדם על הסף מן הטעמים הבאים: 

[א] בית הדין נעדר סמכות בינלאומית לדון בהליך מאחר שמסירת כתבי בי דין נעשתה על ידי שליח במשרדי החברה ברמאללה ושלא באמצעות ה"ממונה" כאמור בסעיף 3 ל צו שעת חירום (יהודה ושומרון וחבל עזה - שיפוט ועברות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), תשנ"ט - 1999;

[ב] בית הדין נעדר סמכות מקומית לדון בהליך שכן עבודת התובע בוצעה בתחום הרשות הפלסטינאית;

[ג] בית הדין אינו הפורום הנאות לבירור ההליך בשים לב כי הדין החל הוא הדין החל בשטחי הרשות הפלסטינית, הצדדים הנוגעים לתובענה מתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית ושפתם של העדים כמו גם שפת המסמכים היא השפה הערבית.

[ד] אשר לנתבעים 2 - 4 נטען כי בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה כנגדם מאחר ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. על פי הטענה התובע הועסק על ידי החברה שלה אישיות משפטית נפרדת, שיש ליתן לה תוקף מלא. הנתבעים 2 ו - 4 הם חלק מבעלי המניות בחברה ואילו הנתבע 3 משמש בתפקיד ניהולי בלבד.

5. בתגובה לבקשה טען התובע כי דינה דחייה. לשיטתו מסירת כתבי בי דין נעשתה כדין. באשר לשאלת הסמכות העניינית והמקומית נטען כי על פי הוראות הדין והפסיקה זו נתונה לבית הדין בהנתן שהתובע הוא תושב מדינת ישראל וביצע את עבודתו בירושלים. כך נטען כי מבחן מירב הזיקות מוביל אף הוא למסקנה זהה. לטענת התובע בית הדין הוא הפורום הנאות לדון בהליך וקביעת פורום זר עלולה לגרום לו לעיוות דין חמור. באשר לנתבעים 2 ו - 4 נטען כי הינם בעלי מניות וככאלו מוגשת התביעה כנגדם באופן אישי וביחד ולחוד עם החברה. באשר לנתבע 3 - התובע הסכים למחיקת התביעה כנגדו בכפוף לכך שהנתבעים ימציאו אישור מאת רשם החברות הפלסטיני ולפיו אין לנתבע 3 קשר למניות החברה.

דיון והכרעה

6. לאחר בחינת כתב התביעה וטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה וכמפורט מטה.

סמכות בינלאומית וביצוע מסירת כתבי בי דין

7. כידוע, המצאת כתב תביעה לידי נתבע איננה אך פעולה טכנית, אלא בעלת משמעות מהותית שכן על ידי ביצוע המסירה מכפיף בית המשפט, ובכלל זה בית הדין, את הנתבע לסמכותו, ובכך קונה סמכות בינלאומית לדון בתביעה (ראו: 39/89 General Electric נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב(4) 762, 768 (1989)). "כאשר ההמצאה מבוצעת לנתבע המצוי בישראל, אפילו הימצאות אקראית וזמנית, לא נדרש היתר מיוחד לביצועה, ו" בית המשפט הישראלי קנה לעצמו את השיפוט מבחינה בינלאומית" (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) בעמ' 38). ואולם, כאשר מבקש תובע להמציא את כתב התביעה לנתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט, עליו לבקש תחילה מבית המשפט היתר המצאה אל מחוץ לתחום (על פי סימן ה' לפרק ל"ב של תקנות סדר הדין האזחרי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות)). היתר כזה ניתן רק מקום בו מצביע התובע על זיקות הקושרות את התובענה לישראל" (ראה: ת"א (י - ם) 10-07-15101 עזבון המנוחה ודאד ג'ראר ואח' נ' "אלתקפאל" חברה פלסטינית לביטוח בע"מ, ניתן ביום 3.11.2011 (להלן: פרשת "אלתקפאל").

8. המצב המשפטי בשטחי יהודה, שומרון ועזה בכל הנוגע להמצאת כתבי בי דין הוא שונה. מצב זה תואר על ידי כב' השופט פוגלמן ב-רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית נ' גולדמן, (ניתן ביום 2.5.10) כך:

"כניסת צה"ל לאזור יהודה שומרון וחבל עזה חייבה קביעת הסדרים מתאימים בסוגיות שונות, וביניהן בשאלת דרך המצאתם של מסמכים לתושבים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית. על רקע זה הותקנו בשעתו תקנות סדרי-דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל -1969. בתקנה 2 לתקנות אלה נקבע כי המצאה לשטחים המוחזקים תיעשה בדרך שבה נעשית ההמצאה בישראל. ביום 28.9.95 נחתם "הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה" (להלן: הסכם הביניים). הצדדים להסכם קבעו מנגנון משותף להמצאה הדדית של כתבי בית דין. כך, בסעיף XVII ( VII ) להסכם הביניים נקבע כי:

'ישראל והמועצה תשתפנה פעולה בנושאים של סיוע משפטי בעניינים פליליים ואזרחיים, באמצעות ועדה משפטית, המוקמת בזאת'.

עוד נקבע בפסקה 1(א) של סעיף VI לנספח 4 להסכם הביניים כי:

'ישראל והמועצה תהיינה אחראיות להמצאת כתבי בי-דין, לרבות צווי הבאה, המוצאים על-ידי גופים שיפוטיים המצויים תחת אחריות הצד האחר'.

ואילו בפסקה 1(ב) מצוין כי:

'מסמכים המומצאים על-ידי צד אחד בשטח הנתון לאחריותו של הצד השני, ילוו בתרגום לשפתו הרשמית של הצד האחר'