אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק נמ"ב 25823-01-12

החלטה בתיק נמ"ב 25823-01-12

תאריך פרסום : 15/01/2013 | גרסת הדפסה
נמ"ב
בית המשפט המחוזי ירושלים
25823-01-12
26/03/2012
בפני השופט:
י' נועם

- נגד -
התובע:
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד באמצעות המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה
הנתבע:
מור גלנטי - במאסר
עו"ד מ' עירוני -מטעם הסנגוריה הציבורית
החלטה

הבקשה

1.         לפניי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996, להורות כי המשיב, מור גלנטי, ירצה בישראל את יתרת עונש המאסר בפועל של 37 חודשים, שנגזר עליו בבית-המשפט המחוזי של המחוז הדרומי של ניו-יורק(תיק מספר 1(S3)08-CR-907-09(LAK)), בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע הונאה באמצעות הדואר ובאמצעות תקשורת אלקטרונית, לפי סעיף 371 לחוק האמריקאי 18 USC. בבקשה הובהר, כי המשיב החל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו ביום 30.6.11, ועל-פי גזר-הדין האמור, עליו לרצות את עונשו עד ליום 6.9.2013, לאחר ניכוי של 326 ימים שבהם היה נתון במעצר בטרם נגזר דינו.

המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלה, האם קמה עילה להורות על קיצור תקופת המאסר, לפי סעיף 10(א1) לחוק הנ"ל, המורה כי לבית-המשפט שיקול דעת אם לקצר את משך המאסר, ולהעמידו על העונש המרבי הקבוע בדין הישראלי לעבירה התואמת לזו שבה הורשע המשיב בחו"ל.

ביום 13.2.12 הוריתי, על-פי בקשה מוסכמת של הצדדים, כי המשיב ירצה בישראל את יתרת עונש המאסר, וכי שאלת קיצור תקופת המאסר תידון בנפרד.

המסגרת הנורמטיבית     

2.         אסקור להלן את הרקע המשפטי לבקשה, ובעניין זה אחזור על עיקרי הדברים שהושמעו על-ידי לאחרונה בבקשה דומה לקיצור תקופת מאסר שהוטל בחו"ל (נמ"ב 3761-10-11 היועץ המשפטי לממשלה נ' שמואל בקלצ'וק (26.12.11)).

החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996 (להלן - החוק), נחקק לשם ביצועה של האמנה הבינלאומית בדבר העברת נידונים (Convention on the Transfer of Sentenced Persons; כתבי אמנה כרך 45, מס' 1324; להלן - האמנה). החוק מתווה הסדר לפיו ניתן להעביר אזרח ישראלי, שהנו אסיר במדינה אחרת, בהסכמתו, לישראל לשם נשיאת עונשו בה.

סעיף 8 לחוק מורה, כי העברת האסיר לישראל תהא על-פי צו של שר המשפטים. סעיף 10(א) לחוק, המסדיר את אופן אישור נשיאת המאסר, קובע כי לאחר העברת האסיר לישראל "יורה בית-המשפט, על-פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, על נשיאת המאסר או יתרת המאסר בישראל, הכל כפי שיפורט בצו". לכלל זה, בדבר אישור נשיאת המאסר בישראל ככתבו וכלשונו, נקבע חריג בהוראת סעיף 10(א1) לחוק, המקנה לבית-המשפט בישראל שיקול-דעת לקצר את תקופת המאסר שעל האסיר לשאת, זאת לשם התאמתה לעונש המרבי בדין הישראלי לעבירה התואמת שבה הורשע בחו"ל. וכה מורה הסעיף:

"בצו כאמור בסעיף קטן (א) רשאי בית-המשפט לקצר את תקופת המאסר שעל הנידון לשאת בישראל, ולהעמידה על תקופת המאסר המרבית שנקבעה בדיני העונשין של ישראל לעבירה שבשלה הוטל העונש, ובלבד שניתן לעשות כן לפי הסכם שבין מדינת ישראל לבין המדינה שבה הוטל העונש".

3.         סוגיית פרשנותו של סעיף 10(א1) לחוק - בכלל, ועניין איתורה בדין הישראלי של העבירה התואמת לעבירה נושא ההרשעה בחו"ל - בפרט, נדונה בהרחבה בהלכה שנפסקה בבג"ץ 3315/04 שטרית נ' בית-המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד ס(2) 413 (2005) (להלן - הלכת שטרית). אעמוד להלן על עיקרה של ההלכה.

כאמור, סעיף 10(א1) לחוק מקנה לבית-המשפט בישראל סמכות לקצר את תקופת המאסר שנגזרה על אסיר שהועבר לישראל לנשיאת מאסר שהושת עליו במדינה אחרת, ולהעמידה על תקופת המאסר המקסימאלית שנקבעה בחוקי העונשין של ישראל לעבירה שבעניינה הוטל גזר-הדין בחו"ל, ובלבד שניתן לעשות כן לפי ההסכם שבין מדינת ישראל לבין מדינה שבה הושת העונש. החוק גופו אינו קובע אמות מידה להפעלת שיקול-הדעת האמור, ועל מהותו ואופיו עמד בית-המשפט העליון בהלכת שטרית.

לצורך הפעלת שיקול הדעת, מורה הפסיקה כי יש להבחין בין שני נושאים. הנושא האחד נוגע לתחום התפרשותה של הוראת סעיף 10(א1) לחוק, ואין חולק כי עניינה מוגבל למקרה שבו תקופת המאסר שנגזרה על האסיר בחו"ל ממושכת מתקופת המאסר המרבית שניתן להשית בישראל על העבירה "שבשלה הוטל העונש". במקרה כזה, מוסמך בית-המשפט לקצר את תקופת המאסר ולהעמידה על זו המקסימאלית שנקבעה בצד העבירה בישראל. הנושא האחר עניינו דרך הפעלת שיקול הדעת לקיצור תקופת המאסר, אם מצא בית-המשפט כי העונש שנגזר על האסיר בחו"ל חמור מהעונש שניתן לגזור על מורשע בעבירה התואמת לפי דין ישראל.

בהתייחס לשאלה הראשונה, בדבר בירור תקופת המאסר המרבית שניתן להטיל בדין ישראל "לעבירה שבשלה הוטל העונש" על האסיר בחו"ל, נפסק כי הואיל והנחת היסוד היא שאין במשפט הישראלי עבירה זהה לחלוטין לעבירה שבה הורשע האסיר, יש לאתר בדין הישראלי "עבירה דומה" לה, בבחינת עבירה "תואמת". כן הודגש, כי יש לחפש בנסיבות העניין הספציפי את העבירה "הדומה" ביותר לעבירת החוץ מבחינת תכליתו של הדין ומבחינת מטרתו של החוק לנשיאת עונש מאסר, וכי המבחן לאיתור העבירה התואמת לפי דין ישראל, הנו ענייני-מהותי של השוואת יסודות העבירה ועובדות המקרה (הלכת שטרית, לעיל, בפסקאות 12-17, 22).

באשר לדרך שבה תיבחן ההתאמה בין העבירה בחו"ל לבין העבירה "הדומה" בישראל, הציג בית-המשפט העליון מבחן תלת-שלבי. ראשית, יש לבחון מקרוב את התנהגותו של האסיר שהביאה להרשעתו ואת מהותה של העבירה שבה הורשע, בבחינת פענוח "הצופן הגנטי" (כלשון בית-המשפט) של הגורם הדומיננטי שבעבירה ובהתנהגות האסיר. בהמשך, על בית-המשפט לאתר את העבירות על-פי דין ישראל שיש לבחון את התאמתן לעבירת המקור בחו"ל, תוך פענוח הגורם הדומיננטי שבהן והיסוד האנטי-חברתי שכל אחת מהן מבקשת להילחם בו. לבסוף, על בית-המשפט להכריע, למי מבין העבירות המועמדות קרובות ביותר התנהגותו של האסיר והעבירה שבה הורשע במדינה האחרת; ובדימוי מתחום מדעי הטבע שבו השתמש בית-המשפט העליון: "נשאל עצמנו מי-היא-זו ואיזו-היא העבירה בדין ישראל שהצופן הגנטי שלה קרוב יותר מכל להתנהגות האסיר ולצופן הגנטי שבעבירת החוץ? או, תוך שימוש במושג של מרכז הכבידה: לאיזה מרכז כבידה מאלה המועמדים נמשכים התנהגות האסיר והעבירה שהורשע בה במדינה האחרת" (לעיל, בפסקה 22). ודוק: הבדיקה אמורה להיעשות על סמך "העובדות ששימשו בסיס להרשעה", תוך בחינת "היסודות המתקיימים בהתנהגותו של הנאשם, כפי שהורשע עליהם, הלכה למעשה", זאת אף אם משיקולים שונים בחרו הרשויות בחו"ל להסתפק בסעיף מקל יותר להרשעה (לעיל, בפסקה 41 לפסק-הדין).

4.         בבוא בית-המשפט לקבוע מהי "העבירה התואמת" בדין הישראלי, לעבירה נושא ההרשעה בארצות-הברית, בהתאם ל"מבחן הענייני-המהותי", מוסמך בית-המשפט לשאוב מידע בעניין טיב המעשים נושא ההרשעה, בין מכתב-האישום, הכרעת-הדין וגזר-הדין, ובין באמצעות תסקיר שירות המבחן, אשר על-פי הדין האמריקאי נתפס כחלק מגזר-הדין (ע"פ 2788/08 רונן אטיאס נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.5.10), בפסקה 4 לפסק-הדין; ב"ש (י-ם) 9324/07 היועץ המשפט לממשלה נ'רונן אטיאס(10.2.08)).

תמצית המחלוקת

5.         המחלוקת בין הצדדים בבקשה דנן נסבה בסוגיית התאמת העונש לפי סעיף 10(א1) לחוק, על עניינו של המשיב. הצדדים חלוקים בשאלה, מהי העבירה התואמת בדין הישראלי לזו שהורשע בה המשיב בארצות-הברית, על-פי המבחן הענייני-מהותי: האם - כגרסת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה - עבירה של קשירת קשר לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 499(א), בזיקה לסעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), שהמאסר המרבי אשר נקצב בצדה עומד על חמש שנים; או שמא - כטענת ב"כ המשיב - עבירה של קשירת קשר לביצוע עוון בלבד, לפי סעיף 499(א) הנ"ל, אשר העונש המרבי בצדה הנו מאסר לתקופה בת שנתיים בלבד.לחלופין גורס ב"כ המשיב, כי יש לסווג את העבירה שבצע המשיב כקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 הנ"ל, שלא בנסיבות מחמירות, אשר העונש המרבי בצדה עומד על שלוש שנות מאסר בלבד - תקופה הקצרה בחודש ימים מזו שהושתה על המשיב. כפועל יוצא מפלוגתא זו, חלוקים הצדדים בשאלה, האם בנסיבותיו של המקרה דנן קמה עילה לקיצור תקופת המאסר, אם ייקבע שהעבירה התואמת היא זו שטוען לה המשיב.

6.         ב"כ המשיב טוען בהקשר זה, כי בעבירה שבעטייה הורשע, שימש המשיב כטלפן בלבד, במשך שלושה חודשים; כי קיבל לידיו סכום של 10,000$ דולר; כי הנסיבות המתוארות באישום מייחסות לו אירועים שהתרחשו עובר לביצוע חלקו במזימה או לאחריו; וכי לאור האמור נהיר כי חלקו בפרשה זעום, כלשונו, ומצדיק את סיווג המעשים שביצע כקשירת קשר לביצוע עוון בלבד, או לחלופין - קבלת דבר במרמה (שלא בנסיבות מחמירות), כאמור. עוד מוסיף ב"כ המשיב, כי גזר-הדין שהושת על המשיב כאמור, מאסר למשך 37 חודשים, אינו מידתי לנוכח מעשיו בפועל; כי המשיב אף היה נתון במשך כשנתיים ב"מעצר בית"; כי התסקיר שנערך אודותיו בארצות-הברית המליץ אך על הטלת 27 חודשי מאסר; וכי שותף נוסף לעבירה שבה הורשע המשיב נידון לעונש קל יותר בארצות-הברית, של 34 חודשים.

            מנגד טוענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מקום לקצר את משך תקופת המאסר של המשיב, בפרט כאשר הדבר נעשה במסגרת הסדר טיעון. לעמדתה, אין מקום להעניק משקל לטענות לעיל בעניין חלקו היחסי של המשיב בעבירה, היות שלפי סעיף 12 לחוק, לא ניתן להשמיע "טענה השוללת את כשרותו או את תוקפו של פסק הדין שלפיו הוטל עונש המאסר". כן מוסיפה היא, כי העונש המקל שנגזר על השותף הנוסף לעבירה - נקבע על-ידי בית-המשפט בארצות-הברית, ואין בכך כדי להביא לקיצור עונשו של המשיב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ