החלטה בתיק מ"ת 60034-01-12

לבקשת ב"כ המשיב 1, הדיון בבקשת המעצר לגביו יידחה ליום 14/02/12 שעה 09:00.

המשיב 1 ייעצר עד החלטה אחרת ויובא באמצעות שב"ס.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"ב, 08/02/2012 במעמד המשיבים וב"כ הצדדים.

דיון בעניינה של המשיבה 2

ב"כ המשיבה 2 :

לאחר שקראתי את חומר הראיות אני מאמין שאני אוכל לשכנע את בית המשפט לשחרר את המשיבה מבלי להתייחס לחוות הדעת הפסיכיאטרית. ייתכן שיש למשיבה בעיות נפשיות אבל אין סיכוי שהיא לא כשירה לעמוד לדין. רצינו להראות את החולשה הנפשית שלה כשהיא עומדת מול בעלה שהוא נאשם 1.  לאור קריאת התיק, אני חושב שאין צורך בחוות הדעת.

המעשים שנעשו על ידי הבעל לפי כתב האישום, לנאשמת לא הייתה כל אפשרות למנוע אותם בהתחשב באופיו של הבעל, במצב שבו היא נמצאה המתלוננת ובמצב של הנאשמת כאשר הבעל מטיל את אימתו על כל בני המשפחה ולא רק על המתלוננת ולכן אני חושב שלא היה מקום להגיש בכלל כתב אישום כנגדה, אני חושב שהיא מסכנה. למשיבה אין כלל עבר פלילי.

מחומר הראיות עולה שמי שעשה את המעשים הוא הבעל כאשר השותפות שמייחסים לה זה שותפות מילולית, נטען שהיא אמרה לבעל כמה פעמים תעשה לה ככה, אל תיתן לה שוקולד ודברים כאלה, דברים שלא מגיעים לכדי עבירה ובתיק יש הסבר של המתלוננת עצמה שמסבירה שהנאשמת הייתה בלחץ וכדי להרשים אותו היא הייתה אומרת את הדברים. אני יודע שבכלל לא התכוונו להגיש נגדה כתב אישום ובסוף הכניסו אותה כשותפה.

ב"כ המבקשת :

ראשית, התיק תחילתו בתלונתה של אחות המשיב שהתלוננה על כך שהמשיב לא מאפשר לה לראות את המתלוננת במשך 9 שנים ועלה חשד להתנהגות פסולה כלפי המתלוננת, היא הגישה תלונה במשטרה והיא גם ראתה את התנאים הירודים בהם שהתה המתלוננת והגישה תלונה. ביום 19/01/12 בעקבות תלונת אחות המשיב, הגיעו שוטרים לבית המשיב ומצאו את המתלוננת נעולה בתוך המקלחת, היה שם המשיב, הם פתחו את הדלת והוציאו אותה ובסמוך לאחר מכן היא נפגשה עם עו"ס, מפנה להודעתה מיום 22/01/12, העו"ס מעידה על מצבה הנפשי הירוד של המתלוננת ועל הבלבול הרב שבו היא הייתה. המתלוננת מסרה מספר הודעות, בהודעותיה מדברת המתלוננת על כליאה באמבטיה בבית המשיב במשך 9 שנים, הנאשמת היא אמה החורגת, כאשר המתלוננת מדגישה שגם המשיבה עצמה נעלה אותה, אכן גם הייתה מדרבנת את המשיב להתנהג אליה, להשפיל אותה או לכלוא אותה אבל היא גם בעצמה הייתה נועלת אותה במקלחת. מעבר לכך, יצוין שהמשיב הכה את המתלוננת וגרם לה לחבלות רבות שהוצגו גם בפני שוטרים ויש מזכר שמתעד את זה. אחיה החורג של המתלוננת שהוא בנה של המשיבה, עמי מלחם, נחקר ביום 23/01/12, הוא קטין והוא מאשר שהמשיב היה כולא את המתלוננת במקלחת, מאשר שהמתלוננת הייתה תמיד במקלחת והוא טוען שהוא היה מגיע עם המשיבה לבית המשיב שלושה לילות בשבוע. הטענה של המשיבה שהיא התגוררה בכפר ברע והמשיב התגורר עם המתלוננת בקלקיליה והמשיבה הייתה מגיעה עם הילדים שלה מספר לילות בשבוע לישון בבית המשיב. קלקיליה זה באזור השיפוט שלנו, יש הסכם בינינו לבין הרשות הפלסטינאית. יצוין כי בנה של המשיבה לא מדבר על אלימות כלפי האמא או טענה של הפחדה כלפי האמא. הגרסה של המשיב שהוא היה נועל את המתלוננת באמבטיה באותם מקרים שבהם הוא היה מבקש להתייחס עם המשיבה. המשיבה מצידה לא ממש טוענת את מה שחברי טוען היום, היא אומרת שהמתלוננת הייתה כולאת את עצמה מרצון כאשר היא הייתה מגיעה למקום, המשיבה עצמה ביום 24/01/12 מאשרת שהיא ידעה על הכליאה ולדבריה היא לא התערבה במעשי המשיב כי המתלוננת רצתה בכך ולא מאחר והיא פחדה מאימתו של המשיב, את זה היא אומרת כאשר המשיב כבר כלוא ועצור וזה היה בעימות. לשאלת השוטר מאשרת המשיב באותו עימות שהיא שותפה לדבר עבירה והיא הייתה צריכה להתערב ולאפשר למתלוננת לעשות כרצונה וללכת לאמה, אני מפנה לעימות בין המשיבים מיום 24/01/12, עמ' 1. המתלוננת מייחסת למשיבה חלק פעיל בכליאה, לא אמרתי שהיא הכתה. אני מתייחס להקשר שחברי טוען שהמשיבה פעלה מתוך כורח או מצוקה או איום.

אני מפנה לעימות בין המשיבה למתלוננת מיום 29/01/12, המשיבה אומרת למתלוננת "את היית אומרת לי אל תתערבי שלא יהיה לך בלאגן עם אבא בגללי" והמתלוננת מאשרת את זה. גם לשיטת המשיבה היה מקום להתערב, אבל היא לא יכלה להתערב כי הייתה בעמדה של מאוימת. המשיבה שבה וחוזרת שהמתלוננת הייתה נכנסת מרצונה למקלחת כי היא לא רצתה לראות אותה. למעשה לא מדובר בגרסה עקבית. חברי מעלה את הגרסה הנוחה למשיבה אבל הגרסה הזו לא הועלתה מפיה של המשיבה והמשיבה עומדת על כך שהמתלוננת הייתה נכנסת מרצונה. חברי לא חולק על הראיות כמות שהן, הוא מעלה פרשנות לפיה המשיבה פחדה באופן שבו לא יכלה לפעול. לא כל בן אדם שפוחד הוא פטור מאחריות.

כתב האישום מייחס למשיבה עבירות, אם חברי סבור שהיא לא ביצעה אותן והיא לא הייתה שותפה לכליאה ולא שידלה אותה להתאבד ולא הייתה חלק פעיל, צריך לטעון לראיות אבל אנחנו בשלב של המעצר, יש ראיות טובות לכך, יש מספר הודעות של המתלוננת. אם חברי מאשר שהמשיבה עשתה את כל מה שמיוחס לה בכתב האישום אבל טוען שהיא עשתה את זה בגלל שהיא הייתה מפוחדת כל כך שלא יכלה להימנע מביצוע המעשים, הוא צריך להניח איזה תשתית.

במובן מסוים יש ראיות לכך שהמניע לכליאתה של המתלוננת זה דווקא העובדה שהמשיבה לא רצתה לראות אותה כי היא הילדה החורגת שלה.

ב"כ המשיבה 2 :

בעימות בין המשיבה למתלוננת, המשיבה אמרה שהיא הייתה משפילה אותה ואם היא עדיין חיה. היא הייתה נותנת לה לנקות ולשטוף.

החוקר רוצה להבין ואז הוא שואל את השאלה בש' 30 "מה היה החלק של חנאן בכל ההתעללויות" והמתלוננת אמרה שהמשיבה הייתה בלחץ ובאיומים של המשיב 1.