נגד המשיב הוגשה בקשת מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996.
נימוקי הבקשה הם כדלקמן:
נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח תקפים, נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראות שוטר.
בתיק החקירה ראיות לכאורה לכך, שבתאריך 25.07.12 בשעה 17:35 לערך נהג המשיב רכב פולקסוואגן מספר 4266835 בגבעתיים ברחוב המאבק מכוון צפון לדרום והתקרב למחסום משטרתי. המשיב לא ציית להוראות השוטר לעצור, עקף את המחסום והמשיך בנסיעה פרועה תוך חציית צמתים באור אדום ותוך גרימת סיכון חמור למשתמשים בדרך ולשוטרים.
המשיב נהג ברכב בהיותו פסול ביודעין על ידי משרד הרישוי למשך 3 חודשים החל מ-21.6.12.
למשיב עבר מכביד של 34 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות רכוש, עבירות תעבורה, עבירות של נהיגה בפסילה ועוד.
נגד המשיב תלוי ועומד מאסר מותנה בן 3 חודשים למשך 3 שנים אשר הוטל עליו ב-3.8.2011.
המבקש נמצא במעצר החל מיום 25.7.12.
לאחר עיון בחומר החקירה, מצאתי כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
בחקירתו במשטרה ובבית המשפט, טען המשיב, כי ניסה לברוח מהמשטרה, מכיוון שידע שרישיון הרכב שבידו אינו תקף. לעניין הפסילה טען המשיב, כי לא ידע שהוא נוהג בזמן פסילה, מכיוון שהפסילה אמורה היתה להסתיים, והוא פנה בעניין למשרד הרישוי ואף הגיע לשימוע בנושא. טרם התקבלה תשובה ממשרד הרישוי על בקשתו לבטול רישום הפסילה.
לעניין הרשעותיו הקודמות, בעיון בתיק החקירה מצאתי, כי משנת 2003 ואילך לא עבר עבירה של נהיגה בזמן פסילה וכן לא עבר עבירות פליליות מכבידות אחרות.
התובעת מבססת את בקשתה למעצר עד תום ההליכים על רמת מסוכנות גבוהה של המשיב לצבור. אין חולק, כי נגד המשיב הוגש כתב אישום חמור המייחס לו עבירות חמורות המסכנות את שלום הציבור. אולם, חומרת העבירות איננה עילה למעצר עד תום ההליכים, והמעצר אינו אמור להוות "מקדמה" על חשבון העונש, שייגזר על המשיב בהליך המשפטי העיקרי.
סעיף 21(ב) לחוק המעצרים קובע, שבית המשפט יתן צו מעצר, רק במקום שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית, שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה מהחזקתו במעצר. וזאת בהתבסס על חופש התנועה של האדם בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
כב' השופט י' דנציגר בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ' מדינת ישראל קבע בענין חלופת מעצר:
"יחד עם זאת, סעיף21(ב)(1) ל חוק המעצרים מחייב לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירות הנאשם הינה פחותה. ראשית, יש לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם באמצעות חלופת מעצר, ובמידה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יש לבחון חלופות מעצר קונקרטיות ואת מסוגלותן לאיין את המסוכנות כאמור [ראו למשל בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.05); עניין אבו רקייה הנ"ל]. במידה שקיימת בשלב זה של ההליכים דרך שבה ניתן להרחיק את העורר מן ההגה מבלי שישהה בכלא, יש להעדיף דרך זו [בש"פ 10118/04 ג'באלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.04) (להלן - עניין ג'באלי)].
יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם."
למרות מסוכנתו של המשיב, נראה כי חלופת מעצר תבטל את מסוכנתו. בנסיבות כאן אני סבור, כי ניתן להסתפק במעצר בית מלא עד תום ההליכים.
ב"כ המשיב הציעה כחלופת מעצר, מעצר בית בבית אמו של המשיב, ברח' _______ כפר _______, בפיקוחם של אחיו של המשיב ואחיינו של המשיב, שניהם ללא עבר פלילי.
