אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 569-01-13

החלטה בתיק מ"ת 569-01-13

תאריך פרסום : 09/04/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
569-01-13
09/04/2013
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אוסמה נעאמנה (עציר)
החלטה

לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד הנאשם, אוסמה נעאמנה (להלן גם " המשיב") הוגש כתב אישום במייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ועברה של החזקת סכין שלא כדין (לפי סעיף 186 לחוק העונשין).

כתב האישום

על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.12.12, סמוך לשעה 20:00 פגש המשיב ברחוב את המתלונן, מוחמד נעאמנה, שהוא גם בן דודו, ובין השניים התפתח ויכוח מילולי על רקע סכסוך קודם. המשיב והמתלונן החלו לדחוף אחד את השני, עד להגעתו של עדי נעאמנה, חברו של המתלונן, אשר ניסה להפריד בין השניים. בד בבד הגיע למקום עובדייה נעאמנה, אחיו המשיב, אשר נטל מקל ותקף את המתלונן מאחור. עדי דחף את עובדייה, לקח את ממנו את המקל, והשליכו ארצה. בשלב זה, עזב המשיב את המקום בריצה, נכנס לביתו, נטל לידיו סכין קצבים גדולה, וחזר למקום בו שהה המתלונן. המשיב התקרב למתלונן, שלף את הסכין, מאחרי גבו, והכה עם הסכין בחוזקה בבטנו של המתלונן, זאת בכוונה להטיל בו מום או נכות או לגרום לחבלה חמורה.

למתלונן נגרם קרע עמוק לאורך בטנו, שחדר את כל דופן הבטן שגרמו לפריצת לולאות המעיים דרך הקרע, ונגרמו לו שני חורים במעיים.

טענות המבקשת

המבקשת טענה כי בידה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, אשר פירטה אותן בטיעון הכתוב. מלבד הודעת המתלונן, אשר זיהה את המשיב את המשיב כמי שדקר אותו, והודאתו של המשיב בכך שהביא סכין ונופף בו, ובכך לטענתו נפגע המתלונן, ישנן גם עדויות של שני עדי ראיה: עדי נעאמנה שהיה מעורב בחלק מהאירוע, וגמאל חוטבא שנכח בקרבת במקום האירוע. בנוסף לתיעוד הרפואי בעניין החבלה שנגרמה.

המבקשת טענה העבירה מיוחסת למשיב, שנעשתה באלימות חמורה תוך כדי שימוש בנשק קר, מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. המבקשת הוסיפה כי שחרורו של המשיב עלול לסכן את בטחון הציבור בכלל, ואת בטחון המתלונן ומשפחתו בפרט.   בנוסף, טענה המבקשת כי קיים חשש להשפעה על עדים נוכח העובדה כי חלק מהמעורבים הם קרובי משפחתו ושכניו של המשיב, על כן שחרורו עלול להביא לשיבוש הליכי משפט.  לבסוף טענה המבקשת כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. 

טענות המשיב

המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעניין הפציעה ואחזקת הסכין, אך הוסיף כי קיימת חולשה בראיות לעניין הכוונה לגרום למתלונן מום או נכות. לטענתו, המתלונן אישר כי התפתחה קטטה ביניהם בטרם מעשה הדקירה, אך המשיב מדגיש כי הביא את הסכין במטרה להפחיד את המתלונן ולהגן על עצמו ועל אחיו שהיה במקום. המשיב הוסיף כי בעת האירוע שרר חושך, והמתלונן הוא זה שפגע בסכין בה החזיק המשיב.

המשיב  טען כי לא התכוון לדקור את המתלונן ומדגיש המתלונן עצמו, בעדותו מיום 24.12.12, כי המשיב הגיע אליו מביתו בהליכה ולא בריצה, עובדה אשר את טענתו של המשיב לפיה לא התכוון לדקור את המתלונן. המשיב הוסיף כי הסכין בה החזיק לא נתפסה ע"י המשטרה, אלא נתפסה סכין אחרת, שהמשיב טען בתוקף כי זו לא הסכין שהשתמש בה, והתעקש כי השתמש בסכין עם להב קטנה. לטענתו אין לקבוע בוודאות כי השתמש בסכין שנתפסה, משום שלא נלקחו טבעות אצבע מהסכין בכדי להוכיח כך. המשיב הדגיש כי גודל הסכין יש בו כדי להעיד על כוונת התוקף, כך שככל שלהב הסכין הוא קטן יותר, זה יכול להעיד על העדר כוונה לגרום למום או נכות. המשיב הוסיף כי לא המתלונן ואף לא עדי ראות בידיו סכין.

המשיב טען כי  העד גמאל חוטבא, העיד כי לא ראה בפועל את הדקירה, אלא הגיע לאחר ששמע את הצעקות.

המשיב טען שהתיעוד הרפואי תומך בגרסתו כי הוא נופף, הן משום שחתך הוא ברוחב של כ-7 ס"מ, דבר המעיד על צורת פגיעה לרוחב ולא לעומק, והן משום שהרופאים אינם קובעים בוודאות שמדובר בפצע דקירה עמוקה.

לעניין עילת המעצר, המשיב לא חלק על קיומה, של מסוכנות אך טען כי אם היא קיימת, מדובר במסוכנות נקודתית וספציפית כלפי המתלונן, אותה ניתן לאיין, נוכח הסכם הסולחה שנערך בין הצדדים עליו חתומים הצדדים, מכובדים מהכפר ואף המתלונן עצמו. המשיב הוסיף כי הוא נעדר עבר פלילי, וכי היות האירוע סופנטני ונעדר תכנון, מפחית ממסוכנותו.

המשיב טען כי אין חשש להשפעה על עדים לנוכח העובדה כי עדי התביעה הגיעו רק לאחר שהאירוע התרחש, ואף אחד מהם לא ראה את מעשה הדקירה. לחלופין, טען כי ניתן לשחררו לחלופה שיש בה כדי לאיין חשש זה. 

לבסוף, המשיב טען כי לאור הנימוקים לעיל וחולשת הראיות, יש לבחון אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר בית מלא, והציע את בית הוריו בכפר עראבה, בפיקוחם של אביו, אמו ואחותו. 

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש ע"י המבקש, הגעתי לכלל דיעה כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להוכיח את מעשה הדקירה, עם זאת מצאתי כי קיים כרסום בראיות, בכל הנוגע ליסוד הנפשי של העבירה המיוחסת למשיב. להלן אפרט. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ