בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצות לבניין מגורים וגניבה. על פי המתואר בכתב האישום, הגיע המשיב ביום 18.1.12 בסמוך לשעה 8:00 לביתו של המתלונן שהנו רב עיוור וביקש להדליק במקום נרות בחדר הנצחה.
המשיב אשר המתין במקום הבחין במפתח הבית נעוץ בדלת, נטל אותו, עזב את המקום ושיכפל את המפתח בחנות הנמצאת במרכז המסחרי באופקים. בהמשך, שב לבית הרב ,ומסר לו את מפתחות ביתו תוך שהוא מציין כי מצא אותם על השולחן בבית. בהמשך למתואר לעיל, באותו היום, התפרץ המשיב לבית הרב הרב ידי שימוש במפתח המשוכפל וגנב מהבית 2,000 ש"ח במזומן, פנקסי שיקים, ומסמכים שונים.
על פי האמור בסעיף 6 לכתב האישום, ביצע המשיב פעולת "עקוב אחרי" לטלפון בבית הרב וזאת למספר פלאפון 057-2713100 וזאת על מנת שיקבל שיחות טלפון שיצרו קשר עם המתלונן לגבי השיקים שנגנבו ושבכוונתם המשיב למוסרם.
במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 8.2.12 חלק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה אשר מבוססות בעיקרן על הימצאותו של מפתח ביתו של המתלונן בחדרו של המשיב מבלי שסיפק הסבר הגיוני לכך.
זה מפנה לכך שהראיות בכללותן הינן ראיות נסיבתיות. במצב דברים זה ועל פי הפסיקה על הראיות הללו להוביל למסקנה אחת ויחידה בדבר אשמתו של הנאשם דבר שאין בעניין דידן. עוד זה מציין כי גם אם אין למשיב הסבר מניח את הדעת, על בית משפט לבחון מיוזמתו האם יכול להינתן הסבר שיתיישב עם חפותו של המשיב.
לגופם של דברים, אכן למשיב אין הסבר להימצאותו של מפתח ביתו של המתלונן בחדרו אולם לדבריו ישנן תהיות רבות ומחדלי חקירה רבים שיש בהם לכרסם בעוצמת הראיות הנסיבתיות כרסום של ממש.
ב"כ המשיב מצביע על כך שלא נבדקה האפשרות הפיזית האם במשך עשרים דקות ניתן לעזוב את ביתו של המתלונן ,להגיע לחנות לשכפול מפתחות ולחזור חזרה לבית המתלונן. כך גם אין וודאות כי המשיב אכן הגיע לחנות של אותו יהודה אשר לא היה יכול להצביע על המשיב כמי ששכפל בחנותו מפתח. עוד זה מפנה על מחדל חקירתי במסגרתו לא נבדקה השאלה האם כלל ניתן לשכפל את המפתח. ב"כ המשיב מוסיף ומצביע על העדרם של ממצאי ט.א בביתו של המתלונן או תפיסתו של הרכוש הגנוב ברשותו.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה שהובא לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה ישנן ראיות לכאורה ללא חולשה.
ראשית, אין מחלוקת כי הימצאות מפתח ביתו של המתלונן ברשותו של המשיב, בהיעדר הסבר מניח את הדעת, מהווה ראייה נסיבתית כבדת. ביחס לכך, יש להוסיף כי אין מחלוקת שהמשיב היה בביתו של המתלונן ביום הפריצה (לעניין "מבחן ההזדמנות") ולא זו בלבד, המשיב אף אחז בידיו את צרור המפתחות של המתלונן, אם כי נטען שרק השיבם לרב לאחר שמצאם.
מעבר למתואר, בתיק זה ישנן ראיות לכאוריות נוספות כבדות משקל שמצטרפות להימצאות המפתח בידי המשיב, כאשר הכוונה הנה לעדותו של סימון כפיר חלילי, בה זה מספר כי המשיב מסר לו יום למחרת ההתפרצות
שיק עם פרטיו של המתלונן ע"ס 6,500 ש"ח . עוד זה מוסיף כי המשיב סרב לפרוט את השיק בעצמו במשרד "אופל בלאנס" באשדוד, כי לחץ עליו שיפרוט את השיק וכי לאחר שסיפר למשיב ששוחח עם בעל השיק שמכחיש שמסר אותו למשיב, זה הגיע אליו לביתו במושב ניצן וביקש ממנו שיחזיר לו את השיק. גם אם השיק אכן לא נתפס (שכן המשיב לקחו חזרה), יש די ראיות נסיבתיות המלמדות כי השיק הנ"ל הינו של המתלונן ושנגנב ממנו, שכן באמצעות הפרטים המצוינים עליו הגיע למתלונן.
לציין כי המשיב מכחיש כל העברת שיק שכזה וכן את ההגעה לביתו של כפיר. כידוע, בתיק ישנו סרטון המתעד את הגעתו של המשיב לביתו של כפיר, ויש בכך כדי להוות "שקרי נאשם", אשר מהווים חיזוק ליתר ראיות התביעה.
זאת ועוד, כאמור מי שהתפרץ לביתו של המתלונן ביצע פעולת "עקוב אחרי" לטלפון בביתו, וזאת על מנת לאשר בכזב את מסירת השיקים ע"י המתלונן. אכן, לא נתפס הטלפון שמספרו 057-2713100, אולם יש ראיות נסיבתיות כי המשיב הוא זה שהחזיק אותו. ביחס לכך, יש להפנות לדברי כפיר, אשר מתאר כי לאחר שהתקשר למספר הטלפון של המתלונן, מי שענה לו זה המשיב וכי סבר שדבר זה נעשה בטעות. בצד התקשרות זו, זה מציין כי מספר הטלפון שעימו שוחח עם המשיב התחיל בספרות 057 ונגמר בספרה 100, כאשר המשיב בכלל מכחיש שהחזיק ברשותו טלפון של חברת מירס.
כאמור, המדובר בראיות נסיבתיות כבדות משקל, כל אחת בפני עצמה, לא כל שכן הצטרפותן יחדיו וזאת בהדר כל הסבר מצידו של המשיב להמצאותן. ביחס לכך, כאמור נקבע בפסיקה כי:
"כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו - ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו - הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר האחת ברעותה, נעשית "חזקת חפותו" של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר. יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה ("פזל"), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על כן, תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי" (בש"פ 8006/09 בוכניק נ' מדינת ישראל).
מעבר לנדרש אציין כי מחדלי החקירה עליהם מצביע ב"כ המשיב דינם להתברר במסגרת התיק העיקרי, וכאשר לגופם של דברים לא מצאתי בהם ממש. כך גם טענת חוסר היכולת לשכפל בתוך 20 דקות מפתח תתברר במסגרת התיק העיקרי כאשר כבר עתה, ובזהירות המתבקשת, אציין כי בפרק זמן של 20 דקות עד חצי שעה (ראה העדויות השונות), ניתן בעיר כנתיבות ובכלל להספיק ולשכפל המפתח. ודוק, ישנה גם אפשרות לשכפל מתפתח בעקיפין באמצעות חומר כמו פלסטלינה או פימו, דבר אשר כלל אינו מצריך השארת המפתח המקורי בידך.
לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה ללא חולשה.
משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה נדמה כי ההחלטה בעניינו של המשיב זה מתבקשת מאליה, ודינו להיעצר עד לתום ההליכים נגדו. המדובר בתיק רכוש, הכולל בחובו תחכום לא מועט, אשר מבלי לקבוע מסמרות האם נכלל בגדרי הקריטריונים שנקבעו בבש"פ רוסלן פרנקל, כולל בחובו רכיבים לא מעטים של תחכום ותעוזה. ביחס לכך, יש ליתן הדעת על ההצטיידות מבעוד מועד במפתח תואם לביתו של המתלונן, אשר בין אם שוכפל ישירות ובין אם בעקיפין, אפשר את הכניסה הקלה לבית המתלונן.
כמו כן, פעולת ה"עקוב אחרי" מלמדת אף היא על תחכום, שכן זו נועדה לאפשר את אישור הוצאת השיקים בשמו של המתלונן וגם כן מלמדת על תכנון ומחשבה בטרם ביצוע המעשים. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהקורבן אותו בחר לו המשיב בדמות אדם עיוור, אשר הכניסו לביתו לצורך צדקה והדלקת נרות זיכרון, דבר אשר לא מנע מן המשיב לנצל ההזדמנות ולבצע את המיוחס לו.