בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט אשר הורתה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים: עבירה של רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335 + 333(א)א(1) לחוק ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, המנוח, יוסי תורג'מן ז"ל (להלן: "תורג'מן") היה שותף לדירה בה התנהלו הימורי קלפים עם אחר בשם יוסי חדד(להלן:"חדד") , ברחוב הסחלב 100,נתניה (להלן:"הדירה").
עובר ליום 10.11.11 צבר המבקש חוב לתורג'מן עקב הפסדים בהימורים בסכום של אלפי שקלים. ביום 10.11.11, בשעה שאינה ידועה למבקשת, הגיע המבקש לדירה, תורג'מן ניגש אליו והיכה אותו בפניו בנוכחות אחרים בשל אי תשלום חובו ובעת הזו, לכאורה, גמלה בליבו של המבקש ההחלטה להמית את תורג'מן.
עובר ליום 12.11.10 הצטייד המבקש באקדח קליבר 9 מ"מ מסוג שאינו ידוע למבקשת ובאופנוע מסוג שאינו יודע למבקשת.
ביום 12.11.10 ערך המבקש ברורים על מנת לוודא כי תורג'מן נמצא בדירה ,התקשר לחדד על מנת לוודא זאת ויצא מדירת חברתו המתגוררת בשכירות בביתו של שלומי בן סימון, ברחוב הידידות 21,נתניה רכוב על אופנוע ומצויד באקדח לעבר הדירה.
דקות ספורות לפני השעה 01:20 נכנס המבקש לדירה דרך המרפסת כשהוא רעול פנים וחובש קסדה, ניגש לתורג'מן אשר עמד סמוך לגרם המדרגות הפנימי בדירה ובסמוך אליו עמד מרק חננייב והחל לירות לעברו. תורג'מן הדף את חננייב על מנת להגן עליו אולם חננייב נאחז בתורג'מן וכתוצאה מכך פגעו היריות בחננייב.
כתוצאה מהיריות נהדף חננייב הצידה והמבקש המשיך לירות בתורג'מן עוד מספר יריות בגופו עד שנפל ארצה . המבקש ירה לעברו של תורג'מן עוד מספר יריות אשר בסופו של דבר גרמו למותו וחבלו חבלה חמורה בחננייב.
במסגרת האישום השני מתואר כי בסמוך לאירועים לעיל, פגש המבקש בשלומי בן סימון (להלן:"שלומי") ושאל אותו באם שמע על הרצחו של תורג'מן ולאחר שאישר שלומי כי שמע על הרצח, התוודה המבקש במעשה בפניו וביקש ממנו לקחת אותו למקום "אחר" על מנת להחליף בגדים ולהתרחץ. כמו כן, לבקשת המבקש, דאג שלומי שכונן המחשב בו נשמרו קלטות האבטחה בו צולם המבקש יוצא עם האופנוע לפני מועד הרצח יוסרו ויועברו מהמקום לדירתו של משה חזן ברמת גן.
במהלך נסיעתם לקח המבקש מכשיר טלפון מנטלי אדרי העובדת בקיוסק אשר בבעלותו של שלומי ובהמשך רכש שלומי בעבור המבקש כרטיס SIM.
בהיות המבקש בדירתו של משה חזן הוא התקלח, החליף בגדיו ונעליו, שטף גופו באלכוהול על מנת להעלים שרידי ירי מגופו ובהמשך זרק את הבגדים אותם לבש בעת הרצח.
המשיבה עתרה לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לביסוס עובדות כתב האישום ולפיכך עתרה להורות על מעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו ואילו ב"כ המבקש טען ביחס למהימנותם של העדים, סתירות העולות מתוך הודעותיהם, שקרים ברורים וניסיונות להפליל את המבקש בעבירות לא לו.
לטענת ב"כ המבקש חלו שינויים במהלך בירור הראיות ולהלן תמציתם:
1. המבקש הגיע רכוב על אופנוע כסוף ובהיר לחניית המתחם של ביתו של שלומי בן סימון, לבוש בחולצה כחולה , מכנסי ג'ינס בהירים ונעלי ספורט לבנות ואילו על פי העדויות שנשמעו בתיק לבושו של היורה היה שחור והוא נמלט מזירת האירוע רכוב על קטנוע שחור.
2. הוכח כי עצם קבלת הסטירה לא שינתה מאום מבחינת המבקש אשר פעל לגבות את החוב שממילא אינו גדול.
3. לפי עדותם של כלל העדים, גובהו של היורה היה מעל 185 ס"מ למעט עדותו של משיח טויזר אשר העיד על גובה נמוך מזה אך המשיך והעיד כי לא ניתן לסמוך על שאמר במשטרה מאחר והיה ללא משקפי ראיה.
4. העד יוסי חדד העיד כי קולו של המבקש מוכר לו היטב וזהו אינו קולו של היורה.
5. על פי כלל העדויות, עוד בהיותם בפיצוציה של שלומי בן סימון, הוא הסכים להסיע את המבקש, בדרכו אל משה חזן, להרצליה ,שם היה אמור להפגש עם בחורה ולולא פספסה דנה את הפניה להרצליה , היה המבקש מוסע על ידי שלומי בן סימון להרצליה כך שהצטרפותו של המבקש לנסיעה לרמת גן היתה מקרית.
6. בהחלטת בית המשפט בדבר הראיות לכאורה נקבע כי מאף אחת מאמרותיו של עד המדינה לא עולה כי המבקש אמר לו באופן ישיר ומפורש כי הוא ביצע את הרצח ולאמרות אלה אין ראיות נוספות כך שהאישום ברצח מבוסס על עדותו של עד המדינה.