החלטה בתיק מ"ת 54718-01-12 - פסקדין

עיקרי העובדות פורטו בהחלטות קודמות של בית משפט זה.

ביום 15.2.12 הורה בימ"ש זה, במסגרת בקשת המדינה למעצרו של המבקש (המשיב בבקשת המעצר) עד לתום ההליכים, על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בית מלא. בהחלטה זו נקבע כי השחרור למעצר הבית יותנה בפיקוח מפקחים שיאושרו על ידי ביהמ"ש ויפקידו התחייבויות או ערבויות להבטחת הפיקוח וכן בפיקוח אלקטרוני והפקדת בטוחות להבטחת קיום תנאי השחרור בסך 18,000,000 ש"ח במזומן ולחילופין הפקדת סכום של 10,000,000 ש"ח במזומן ושעבוד לטובת המדינה, בשעבוד ראשון ויחידי, נכסים ברי מימוש, כאשר שווי הנכסים המשועבדים יוערך על ידי שמאי ממשלתי בסכום שלא יפחת מ- 15,000,000 ש"ח.

כפי שפורט בהחלטה מיום 15.2.12 מדובר בכתב אישום המייחס למבקש חמישה אישומים שונים שעניינם בעבירות זיוף ומרמה, גניבה בידי מורשה והלבנת הון, עבירות אשר בוצעו, לכאורה, כנגד שני בנקים מצריים שהיו לקוחותיו של המבקש כעורך דין, בנק אלעקארי ובנק מצר. הכספים, אשר הושגו לכאורה במרמה ותוך הצגת מצגי שווא על ידי המבקש, לא אותרו עד כה בחקירת המשטרה והם עולים לכדי סך של כ-18 מיליון ש"ח.

ביום 4.3.12 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש בו נטען כי אין ביכולתו להעמיד את הערבון שנקבע בהחלטה מיום 15.2.12 ולכן התבקשה הפחתת הסכום או המרתו בהטלת עיקולים על נכסי מקרקעין של בני משפחה וחברים. בקשה זו נדחתה על ידי בימ"ש זה שכן בימ"ש זה לא שוכנע שהמבקש לא יוכל לעמוד בסכום הערבון שנקבע ומאחר שנכסי המקרקעין שהוצעו על ידי המבקש להטלת שעבוד לשם מילוי התנאים להבטחת שחרורו הינם בתים אשר על פי נסחי רישום המקרקעין המתייחסים אליהם נבנו על קרקעות המצויות בבעלות של בעלים רבים, אשר ככל הנראה חלקם אינם קשורים לבתים הנ"ל, אלא מדובר בקרקעות שלא נעשתה בהם חלוקה והסדרה בהתאם לנדרש בחוק המקרקעין והדבר יקשה מאוד על מימוש הנכסים המוצעים במידת הצורך. יצוין כי בכל הנוגע לחלק מהמבנים לא ברור אם ניתן היתר לבנייתם.

על החלטות בימ"ש זה הוגש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 2034/12) במסגרתו ניתנה החלטת כבוד השופט צ' זילברטל ביום 22.3.12 (להלן: "החלטת בית המשפט העליון"). בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כי יש להפחית את סכום הערבון כך שיעמוד על ארבעה מיליון ש"ח ובנוסף כתנאי לשחרור יוטלו שעבודים בדרגה ראשונה לטובת המדינה על ארבעת נכסי המקרקעין המוצעים (בית אחותו של המבקש מקאלדה יאסמין, בתיהם של שני אחיו מוחמד ועומר ושל חברו נוראלדין גרה) ועל בית המגורים של המבקש עצמו. כן נקבע כי כל יתר תנאי השחרור שנקבעו על ידי בימ"ש זה יעמדו בעינם וכי השחרור ייעשה, בכפוף להפקדת הערבון ורישום השעבודים, רק לאחר שבית המשפט המחוזי יאשר את מקום החלופה ואת המפקחים ויקבע את גובה הבטוחות שעל המפקחים יהיה להפקיד. בהתאם הוחזר הדיון לבימ"ש זה.

בהמשך ניתנו החלטות נוספות על ידי בית משפט זה, כאשר בסיכומו של דבר אושרו סכומים מופחתים יותר, כחלק מתנאי השחרור, כאשר סך הכל מופקדים כיום בבית המשפט סכום במזומן של 2,175,000 ש"ח, שועבדו נכסים רבים וכן ניתנו ערבויות כאלה ואחרות של בני משפחתו של המבקש.

כעת בפני בקשה להורות על שחרור סך של 300,000 ש"ח מכלל הסכומים שהופקדו, כאשר לטענת המבקש, הוא נקלע למצוקה כלכלית וזאת מאחר והוא מצוי בחלופת מעצר כבר כשנה. לטענתו, נדרשים לו הסכומים הן כהוצאות מחייה והן לצורך מימון הגנתו המשפטית.

יצוין כי כאשר הוגשה בקשה זו, כללה הבקשה גם רכיב נוסף, שעניינו מתן היתר ליציאה לעבודה בבית עסק של אחיו. בעניין זה ניתנה החלטה ביום 2.1.13, המתירה למבקש לצאת לעבוד בפיקוח מפקחים שאושרו ובתנאים שפורטו בהחלטה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

כתב האישום מייחס למבקש, כאמור, עבירות מרמה בגינן התקבלו אצלו סכומי כסף של כ-18 מיליון ש"ח. המבקש אינו מכחיש שקיבל את הסכומים הנ"ל לידיו, ואולם טוען כי אלה הגיעו לידיו כתשלומים עבור שכר טרחה וכן כסכומים שהועברו לשם הגשת אגרות בית משפט. בעדויותיו בפני המותב הדן בתיק העיקרי ביום 2.1.13, 6.1.13 וכן היום, העיד המבקש על סכומי כסף ששולמו לו, לדבריו, במיליוני שקלים (עמוד 222-223, ישיבה מיום 2.1.13; מאות אלפי שקלים, בישיבה מיום 6.1.13; ובישיבה המתקיימת היום, העיד כי קיבל בהתחשבנות עם מס הכנסה סכום של 10 מיליון ש"ח כשכר טרחה וכן סכומים נוספים). יצוין כי בעדותו מעיד המבקש, גם על סכומים אשר היה עליו להחזיר לבנק, ואולם במקביל גם העיד על השקעות שביצע ביחד עם אחד העדים (הקמת חממות ועוד). מדובר, אם כן, בסכומים גבוהים ובהשקעות שנעשו, על פי עדותו, במיזמים מניבי-רווח, וכאמור, אין הסבר בעדויות כפי שנמסרו, הן במשטרה והן לבית המשפט עד היום, 7.1.13 שעה 15:30, בכל הנוגע לכל הכספים החסרים.

בנסיבות אלו, כאשר המבקש מעיד כי קיבל לידיו מיליוני שקלים, כפי שנטען בכתב האישום, אלא שלטענתו הם התקבלו כשכר טרחה או כהחזרי אגרות, והוא אינו מספק כל הסבר סביר היכן נמצאים הסכומים הנ"ל, אין מקום לקבל את טענתו לנזקקות באופן המצדיק את הפחתת הבטוחות הכספיות אשר הופקדו לצורך הבטחת קיום ההליך הפלילי ומניעת התחמקותו מאימת הדין.

נזכיר לעניין זה, כי בית המשפט העליון אישר, למעשה, את שחרורו בתנאים של הפקדת סכומים גבוהים יותר, ובית משפט זה כבר הקל בסכומים הנדרשים להבטחת תנאי השחרור והמיר חלק ניכר מהם בבטוחות של שעבוד נכסים, אשר קיים קושי לממשם. אינני רואה בנסיבות אלו כל מקום להיעתר לבקשה באופן שבו ישוחררו לידי המבקש סכומים כפי שביקש, המפחיתים את הבטוחות הריאליות ברות-מימוש מיידי בכ-20%.

אוסיף עוד, כי גם לו סברתי שיש מקום להיעתר לבקשה, כי אז הייתי מורה לשחרר לידיו כספים, בשלב זה, בסכום השווה ל-28,750 ש"ח, שהם הסכומים המשולמים עבור ייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית (לפי התעריף של תשלום לתיק מעצר עד תום ההליכים - 1,592 ש"ח + 799 ש"ח לכל ישיבה, 3,188 ש"ח עבור התיק העיקרי + 799 ש"ח לכל ישיבה. יצוין כי בתיק המעצר ובתיק העיקרי התקיימו עד היום, ביחד, 30 ישיבות). ואולם כאמור, בשים לב לכמות הכספים שהתקבלו אצל המבקש, על פי עדותו, ובהעדר כל הסבר סביר הן בחקירותיו במשטרה והן בעדויותיו בבית המשפט למקום בו מוחזקים כל אותם כספים, לא מצאתי כל מקום להורות על שחרור כספים מתוך הפיקדון.

בסיכומו של דבר הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע ההחלטה בדחיפות לב"כ הצדדים (המצויים כעת בהליך של שמיעת ראיות) .

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.