אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 54157-02-12

החלטה בתיק מ"ת 54157-02-12

תאריך פרסום : 05/11/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
54157-02-12
20/03/2012
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מחמוד ח'טיב (עציר)
2. אמיר עכאווי (עציר)

החלטה

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים מחמוד חטיב ואמיר עכאוי (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2" בהתאמה. ויחדיו " המשיבים"), הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים.

במסגרת האישום הראשון, נטען כי בתאריך 25.3.11 רכש המשיב 1 רכב מגאן זאת אף שבאותה עת לא היה למשיב רישיון נהיגה בתוקף. בתאריך 5.1.12 נגנבו לוחיות רישוי מרכב השייך ליוליה שוורצברג שהועברו למשיב בידעו שהן גנובות. ביום 25.1.12, פירק המשיב ואחר לוחית הרישוי האחורית של רכבו וניסו להחליפה בלוחית הרישוי הגנובה אותה החזיק ברשותו, אם כי הוא נתפס עושה כן על ידי פקחי עיריית חיפה. בחיפוש שערכו השוטרים ברכבו של המשיב, נמצא בתא המטען של הרכב שתי לוחיות גנובות אותן החזיק המשיב, וכן שלושה כובעי גרב עם חורים לעיניים, אקדח צעצוע, מיכל גז, קטר, חבל, סרט הדבקה ושלוש כפפות, כל אלו הנחשדים ככלי פריצה. בגין מעשים אלו יוחס למשיב 1: עבירה של ניסיון לשינוי זהות רכב, לפי סעיף 413ט+ 25 לחוק העונשין; החזקת חלק גנוב מרכב, עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין; נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, לפי סעיף 410(2)+(1) לחוק העונשין.

ב אישום השני, נטען כי לאחר מעצרו של המשיב 1, בגין האישום הראשון, ושחרורו לחלופה בתנאים מגבילים, שבכללם נאסר על המשיב לצאת תחומי הכפר אבו סנאן או להיכנס לחיפה, הפר המשיב 1 את החלטת בית המשפט. כך ביום 31.1.12 הגיע הנאשם לחיפה וחנה רכבו ברח' צפת בחיפה, שם אף קיבל דוח חניה. בגין מעשה זה, יוחס למשיב עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(1) לחוק העונשין.

ב אישום השלישי, נטען כי ביום 2.2.12, נגנבו לוחיות רישוי מרכב השייך לסבטלנה ברשאי, שהגיעו לידי המשיבים בידעו שהן גנובות. במועד כלשהו עובר ליום 11.2.12 קשרו המשיבים קשר לבצע פשע של התפרצות או שוד. המשיבים זייפו את סימני הזיהוי של רכבו של המשיב 1, בכך שהחליפו את לוחות הרישוי של הרכב, באחרות. בתאריך 11.2.11 בשעה 22:40 או סמוך לכך, נהג המשיב 1 ברכבו כשלידו המשיב 2. המשיבים התמקמו ברכבם בחניון קניון הצפון בנהרייה, ותצפיתו על המאבטח במקום. כמו כן, המשיבים הצטיידו במסגרת הקשר ולשם קידומו בחפצים שונים המשמשים ככלל לבצע התפרצות או שוד, מהם קטר, פלייר, שני סכינים, מברג פילייפס, כובע גרב עם חורים לעיניים, מספר כפפות, לבנה הקשורה בחבל, מוט עץ, פנס ובגדים מסווים. כמו כן החזיק המשיב 1 בתא המטען של הרכב, מטען חבלה מאולתר. השוטרים סימון כייליקיאן ושאים ברכאת (להלן: " השוטרים") הגיעו לחניון הקניון, והבחינו במשיבים יושבים ברכב בנסיבות מחשידות, לכן הם התקרבו לרכבם של המשיבים והורו להם לעצור הרכב. המשיבים שהבחינו בשוטרים, החליטו להימלט מפניהם. המשיב 1 יצא מהחניה בנסיעה לאחור, נכנס לכביש 4 לכיוון דרום והחל לברוח מהשוטרים. המשיב האיץ המהירות, עבר מנתיב לנתיב, עקף רכבים שנסעו בכביש ונמלט מהשוטרים שרדפו אחריהם. בהמשך הגיעו המשיבים לפניה שמאלה לכיוון כפר מזרעה, המשיב 1 עקף מספר כלי רכב שעמדו בצומת, וחצה את הצומת כאשר האור ברמזור אדום. בהמשך, נכנסו המשיבים לכפר מזרעה, תוך נהיגה פרועה וסיכון לחיי נוסעים והולכי רגל, ולאחר מכן המשיכו בנסיעה לכיוון קיבוץ עברון. במהלך הנסיעה, הגיעו המשיבים לעיקול חד בכביש. המשיב 1 איבד שליטה על הרכב ונכנס חזיתית בגדר האחורית של הקיבוץ. הרכב נפגע והפגוש שלו נפל. שני המשיבים נטשו הרכב והתחילו לברוח מהמקום בריצה, והשוטרים החלו לרדוף אחריהם בתוך פרדס תפוזים. המשיב 1 הצליח להימלט מהמקום. בעוד שהשוטרים הצליחו לתפוס המשיב 2 ועצרוהו, או אז המשיב 2 תקף השוטר סימון בכך שבעט ברגלו, ותקף אותו באגרופים. בנוסף ולאחר שהשוטר שאים בא לעזרת השוטר סימון, המשיב 2 בעט ברגלו של שאים והתנגד למעצרו. בגין כך הואשמו המשיבים, בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; החזקת חלקי רכב גנובים, לפי סעיף 413י לחוק העונשין; נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, לפי סעיף 410(1)+(2) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. בנוסף יוחס למשיב 1 עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(1) לחוק העונשין; עבירת נשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין. כמו כן יוחס למשיב 2, עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין.

המבקשת,ביקשה לעצור המשיבים עד תום ההליכים נגדם. לתמיכה בבקשתה הגישה המבקשת טעון כתוב בו פירטה הראיות הקושרות המשיבים למעשים המיוחסים להם, בכלל זאת הראיות הקושרות המשיב 1 לאישומים הראשון והשני, שאין לגביהם מחלוקת ראייתי לכאורית. המבקשת הפנתה בנוסף לראיות הקושרות המשיבים לאישום השלישי, הכוללות: הודעות השוטרים סימון כליילקיאן ושאים ברכאת, אשר תיארו את המרדף שערכו אחרי רכב המשיבים, נהיגתם הפרועה וסיכון חיי האדם שהיה טמון בנהיגה זו. זיהויים של השוטרים למשיב 2, ועל חלקו בתקיפתם; טביעות אצבע של המשיב 2 שנמצאו בתוך הרכב וכן על לוחית רישוי המקורית של הרכב שנמצאה זרוקה על הכביש, דבר שיש בו לקשור המשיב 2 לפירוק לוחית הרישוי. ראיות נסיבתיות הקושרות המשיב 1 לנהיגה ברכב, הנסמכות על כך שהרכב שנתפס הינו בבעלותו של המשיב 1; על כך שנמצא ארנקו של המשיב 1 ברכב, עת שלגישת המבקשת לא סביר כי ארנק זה יישאר ברכב מיום 29.1.12 (בהתאם לטענת המשיב 1) עד ליום בו נתפס הרכב במסגרת האירוע; שלילת טענתו של המשיב 1 לפיו הרכב חנה בבית הוריו, וכי ככל הנראה אחד מאחיו נהג ברכב, זאת מקום ומשפחת המשיב הכחישה זאת וטענה כי אינה נמצאת בקשר עם המשיב; בהתאם לאיכוני טלפון של המשיב 1, הוא אוכן באותו יום בשעה 22:54 בקיבוץ עברון, בסמוך למקום נטישת הרכב;בהתאם לפלט השיחות של המשיב 1 יש שיחות יוצאות לבסאם עכאוי, אביו של המשיב 2, זמן קצר לאחר שהמשיב 2 נתפס על ידי השוטרים, בעוד שבחקירתו של בסאם הוא אישר כי מישהו לא מזוהה התקשר אליו והודיע לו על התאונה של בנו ועל מעצרו. ועוד ראיות נסיבתיות שיש בהן לקשור המשיב 1 למעשים המיוחסים לו באישום השלישי. מעבר לכך הפנתה המבקשת לתפוסים שנמצאו ברכבו של המשיב 1, מהן כלים שיועדו לשמש לפריצה והימצאות מטען חבלה מאולתר ברכבו של המשיב 1.

לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבים מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, הבאה לידי ביטוי בתכנון המקדים וקשירת הקשר לביצוע עבירות פשע; הימצאות כלי פריצה ברכב וכן מטען חבלה מאולתר; בריחתם של המשיבים מהשוטרים, וסיכון חיי אדם, וכן תקיפת המשיב 2 את השוטרים. כמו כן המבקשת הדגישה, כי המשיב 2, למעשה לקח חלק פעיל בביצוע העבירות ולא טען כי הוא רק נכח ברכב. מעבר לכך המבקשת הפנתה לעברם הפלילי של המשיבים ולניסיון המערכתי הקודם עמם הפוגע במידת האמון שניתן לתת בהם. כך הובהר כי המשיב 1 הינו עורך דין בהכשרתו שהושעה מהלשכה עקב עבירות מרמה; נהיגתו של המשיב ברכב חרף פקיעת רישיונו; הפרת ההוראה החוקית המיוחסת למשיב, בה הוכיח המשיב את העדר מרות החוק עליו, וכן העדר הגעתו של המשיב לישיבות רבות בתיק המתנהל בעניינו בבית המשפט השלום בעכו. על כן לגישת המבקשת יש להורות על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו.

המבקשת הפנתה בנוסף לעברו הפלילי של המשיב 2 ולכך שלחובתו מאסר על תנאי, דבר שלא מנע בעדו מלהמשיך בדרך העבריינית ולבצע עבירות פליליות. כמו כן כלל התנהלות המשיב 2 ועברו הפלילי מלמדים על מסוכנותו ועל היעדר היכולת לתת בו אמון, משכך מתבקש מעצרו עד תום ההליכים.

בא כוח המשיב 1,הגיש טיעון כתוב, בו טען להיעדר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן לקשור המשיב 1 למעשים המיוחסים לו במסגרת האישום השלישי. בא כוח המשיב, הפנה לעדויותיהם של השוטרים שניהלו המרדף, מהן עולה בבירור שהם לא הצליחו לזהות המשיב 1 כמי שלקח חלק בבריחה; כך גם, איכון הטלפון הנייד של המשיב 1, מלמד כי בפער זמנים קטן, היה המשיב במספר מקומות הרחוקים גיאוגרפית האחד מהשני, דבר הסותר הטענה כי המשיב היה מעורב בתאונה וברח רגלית מהמקום; הימצאותם של טביעות אצבע ברכב הקושרות אדם שלישי, מלבד המשיבים, דבר שיש בו ללמד על אחר שנהג ברכב; ככל שהדברים עניינם בתפוסים שנמצאו ברכב, הובהר כי המשיב 1 מסר הסבר סביר לכל המוצגים שנתפסו, דבר השולל את החזקת התפוסים ככלי לשימוש פסול; ככל שהדברים עניינם במטען המאולתר, הרי שהמשיב 1 הבהיר כי הרכב לא היה בחזקתו כבר מיום 29.1.12, ומכל מקום כי תא המטען לפעמים אינו ננעל, מכאן כי קמה הסברה לפיה רכבו של המשיב 1 נגנב מבית הוריו של המשיב 1 והעבירות בוצעו על ידי אחר וכן להסביר את הימצאות תא המטען ברכב. מעבר לכך הוסף כי עברו הפלילי של המשיב 1 איננו מכביד, עת שלחובתו הרשעה אחת משנת 2006. על כן ובהתחשב בחולשת הראיות, ונתוניו האישיים של המשיב, ביקש בא כוח המשיב לבחון אפשרות שחרור מרשו לחלופת מעצר.

בא כוח המשיב 2,הסכים לקיומן של ראיות לכאורה שיש בהן לקשור המשיב למעשים המיוחסים לו, אם כי הבהיר כי עוצמתן פחותה ולכל אחת מהראיות הקושרות אותו ישנו הסבר המניח את הדעת. כך נטען כי הימצאות טביעות הד.נ.א של המשיב 2 ברכבו של המשיב 1, מוסברת בכך שבין המשיב 1 והמשיב 2 קשרי חברות וקשרי משפחה, כך שאין לראות בכך כראיה המפלילה המשיב וקושרת אותו לנכוחות ברכב ביום האירוע. בנוסף, כי אין ממצאים שיש בהן לקשור המשיב 2 לכלים שנמצאו ברכב ושיש בהן ללמד על חשד לביצוע עבירת שוד, מה גם שאין בהימצאות הכלים ברכב ללמד על כוונה או קשר לביצוע עבירות. ככל שמדובר בעבירה של תקיפת השוטרים, נטען כי השוטרים תקפו המשיב וחבלו בו, ואין בכך להצדיק את מעצרו. מעבר לכך בא כוח המשיב הסכים מהבחינה העקרונית כי מעשי המשיב 2, עולים לכדי שותפות בביצוע, אם כי הדגיש כי חלקו של מרשו הינו מזערי וככל שיש בכך ללמד על מסוכנותו של מרשו הרי שמסוכנותו הינה במידה לחלקו המזערי. בא כוח המשיב, התייחס בנוסף לעברו הפלילי של המשיב 2, ולכך שלחובתו מאסר על תנאי אם כי הובהר כי המדובר במאסר על תנאי בעבירה שבוצעה עת שהמשיב 2 היה קטין.

לנכוח האמור, ביקש בא כוח המשיב 2, לבחון אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ולגבות זאת בתסקיר במידת הצורך.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר עיון בראיות לכאורה שהוצגו בפני, אני סבור כי יש ראיות לכאורה מספיקות שיש בהן לקשור המשיבים למעשים המיוחסים להם.

ככל שהדברים עניינם במשיב 2, אני סבור שלא אמורה להיות מחלוקת בשלב זה של ההליך באשר לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו. זאת בהתחשב בכך שבהתאם להודעת השוטרים אשר ביצעו את המרדף אחר המשיבים, הם זיהו לכאורה את המשיב 2 כמי שהיה נוכח ברכב עוד בתחילתו האירוע. למעשה אחת הסיבות שהביאה השוטרים לפנות למשיבים היא זיהויו של משיב 2, אשר היה באותה עת דרוש לחקירה על ידי המשטרה.

השוטר שאים ברכאת, מסר במסגרת הודעתו כי לאחר שחשד במשיבים וזיהה את המשיב 2 כמי שדרוש לחקירה, הוא ושותפו סימון פנו לרכבם של המשיבים. בשלב זה, ככל הנראה המשיבים הבחינו בשוטרים והתחילו להימלט מהמקום. במסגרת ההודעה, השוטר שאים מפרט על המרדף אחר רכבם של המשיבים, ואופן תפיסתם למשיב 2. כך גם מתוארת התנהגותו של המשיב 2 בעת מעצרו, עת תקף השוטרים וקיללם, בנוסף מתואר כי בעת מעצרו של המשיב 2, הוא זרק שקית, שהכילה כובע גרב וכפפות [ראו הודעתו מיום 12.2.12].

לנוכח האמור אני סבור כי יש בראיות לכאורה להצביע על אשמתו הלכאורית של המשיב 2 במעשים המיוחסים לו. בנוסף אני סבור כי הראיות לכאורה מלמדות על מעורבותו המלאה של המשיב 2 במעשים המיוחסים לו, ואין לראות בחלקו כחלק מזערי בכלל האירוע. על כך יש להוסיף את התנהגותו המאוחרת של המשיב 2 בתקיפת השוטרים, דבר המוסיף נדבך של חומרה על עבירת ההימלטות מהשוטרים וסיכון חיי האדם.

ככל שהדברים עניינם במשיב 1, משיב זה לא זוהה על ידי השוטרים. כך השוטר שאים, מסר כי האדם האחר שהיה מעורב באירוע ההימלטות הוא בעל גוף בינוני וגובהו מטר שבעים לערך. אם כי השוטר הדגיש כי אינו יכול לזהות החשוד שלא נתפס [הודעת שאים מיום 12.2.12 ש' 77 וש' 84].

יש לציין, כי המשיב 2 לא הפליל המשיב 1 במעשים, כך גם אין ראיה ישירה שיש בה להצביע על מעורבותו של המשיב במיוחס לו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ