החלטה בתיק מ"ת 53917-06-13 - פסקדין

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג.

על-פי המתואר בכתב האישום בתום בילוי משותף של המתלוננת והמשיב, זו סירבה להיכנס לרכבם ומשכך המשיב אחז בה בחוזקה. המתלוננת התנגדה לאחיזתו של המשיב וזאת תוך הפעלת אלימות, ואילו המשיב בתגובה הכה את המתלוננת ובעקבות כך נשברה לה שן וכן פציעות נוספות כפי המפורט בכתב האישום.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 1.7.13, חלקה באת-כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ולמצער טענה לכרסום ממשי בעוצמתן. לדבריה, כתב האישום מבוסס כולו על הודעות המתלוננת, אשר ניתן לומר כבר בשלב המעצר כי אלו אינן עקביות ומלאות בפרכות ותהיות היורדות לשורשם של הדברים. זו מפנה לכך שבעניינו מדובר במתלוננת ובמשיב אשר היו בגילופין לאחר בילוי משותף וכן לכך שבתחילת האירוע המתלוננת היא זו שתקפה את המשיב ואף נשכה את ידו ולמעשה המשיב רק הגן על עצמו מפניה. אשר למתואר בסעיף 5 לכתב האישום - טוענת באת-כוח המשיב  כי מדובר ב"עדות כבושה" הואיל ורק יום למחרת האירוע נשוא כתב האישום זו "נזכרה" למסור בהודעתה כי בנוסף למה שכבר מסרה המשיב גם חנק אותה. נוכח הסתירות הרבות הקיימות בתיק זה, סבורה באת-כוח המשיב כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם המלא של אלו.

מנגד, בא-כוח המבקשת סבור כי יש די ראיות לכאורה לקשור את המשיב למיוחס לו. זה סומך טיעוניו על  הודעותיה של המתלוננת בהן פעם אחר פעם זו מתארת כיצד המשיב תקף אותה באכזריות וכן על כך שהמשיב בהודעתו הראשונה קושר עצמו לאירוע. בא-כוח המבקשת טוען כי חרף שינויים כאלה ואחרים בגרסאות המתלוננת לא ניתן לומר כי מדובר בסתירות או פריכות מהותיות. זה הפנה לעברו הפלילי וביתר שאת הפנה להרשעתו האחרונה בגין עבירות אלימות אשר בוצעו כלפי אותה מתלוננת ובגינם עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בן חודשיים בעבירות אלימות, שלא הרתיעו מלבצע את המיוחס לו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמתלוננת הוכתה על ידי המשיב עובר לעלייתם לרכב בדרכם חזרה לנתיבות. בצד קביעה זו מצאתי כי קיימת חולשה בעוצמתן של הראיות לכאורה והכל כפי שאנמק.

הראיות מבוססות על אמרותיה השונות של המתלוננת כפי שנמסרו לשוטרי הסיור, בהודעות משטרתיות, לצוות הרפואי ולעובדת הסוציאלית. לכך יש להוסיף את צילום החבלות ותעודות רפואיות. מחד, מעבר על רצף אמרותיה של המתלוננת - בדגש על אלו מיום 22.6.12 - מלמד כי זו לכאורה הוכתה על ידי המשיב בסופו של הבילוי המשותף שלהם באשדוד ונגרמו לה חבלות שונות לרבות שבירת שן. מאידך, המתלוננת משנה ומוסיפה בהודעותיה האחרונות פרטים חדשים ולדבריה היא זו שתקפה את המשיב ואף נשכה אותו וזה בתגובה תקף אותה באגרוף או במרפק.

לו היה מדובר אך בשינוי או חזרה מהודעה ראשונה ייתכן ולא הייתה נקבעת חולשה שכן לא אחת  המדובר בחלק מתסמונת "האישה המוכה" בגינה, בתי המשפט נוקטים משנה זהירות בהסתמך על אמירות מאוחרות של מתלוננות. בעניינו, כפי הנראה נוכח היות המתלוננת תחת השפעת אלכוהול, גם ביחס לאמרות הראשונות ישנן חוסר בהירות לגבי אופן התקיפה, מיקומה, ומה קדם לה באופן שכמכלול ניתן לומר כי קיימת חולשה בראיות לכאורה.

מן התם להכא.

כאמור, המתלוננת מתקשרת ביום 22.6.13 למוקד המשטרה ומדווחת על כך שתקפו אותה:

"מוקד: משטרה שלום מדבר משה איך אפשר לעזור לך?

קורבן: שלום אני גרה בנתיבות הרביצו לי, שברו לי שן

מוקד: מי הרביץ לך?

קורבן: חבר וידידים

מוקד: מתי זה היה?

קורבן: לפני כמה שעות

מוקד: לפני כמה שעות הרביצו לך, למה את מתקשרת עכשיו גברתי?

קורבן: לא היה לי אפשרות להתקשר

...

מוקד: איפה זה שהרביץ לך?