החלטה בתיק מ"ת 5319-01-13 - פסקדין

נגד המשיבים הוגש כתב אישום  המייחס להם עבירה לפי סעיף 335(א)(1)+(2) + סעיף 29 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום משיב 2 הינו אביו של משיב 1. בבעלותו של משיב 1 מגרש למכירת ברזל באבו סנאן(להלן: " העסק"). ביום 25.12.12 בשעה 16:15 לערך, הגיע גואד מיעארי (להלן: "המתלונן") לעסק על מנת למכור סחורה למשיב 1. בין המתלונן לבין משיב 1 התעורר ויכוח על איכות הסחורה שביקש המתלונן למכור ועל גובה מחירה. המתלונן ניגש לרכבו אשר חנה בסמוך לעסק על מנת לעזוב את המקום וזאת תוך שהוא ומשיב 2 מקללים זה את זה. בהגיע המתלונן לרכבו, ניגש אליו משיב 1 מאחור והיכה אותו באגרופים בראשו ובגבו. כתוצאה מכך, נפל המתלונן לרצפה.  אז הגיע משיב 2 למקום כשהוא אוחז במוט ברזל והיכה את המתלונן באמצעות המוט בבטנו.  שני המשיבים המשיכו להכות את המתלונן בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופו ובפניו, תוך שהמתלונן מדמם וצועק לעברם שיחדלו ממעשיהם.

נטען כי כתוצאה ממעשי המשיבים, נגרמו למתלונן שבר ברצפת ארובת עין ימין וכן המטומה

סביב העפעפיים, חתך באזור העפעף התחתון ודימום תת לחמי בעין ימין וכן דימום תת לחמי בעין שמאל. כן נגרם למתלונן שפשוף שטחי בבטנו.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני במסגרתה עתרה המאשימה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

בסמוך להגשת כתב האישום קבע בית משפט זה כי קיימות ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי להרשעת המשבים. עם זאת סבר בית המשפט כי יש מקום, בשים לה לנסיבות המקרה ונתוני המשיבים, לשקול שחרורם לחלופת מעצר. בשלב ראשון, ולאחר שהתקל תסקיר שירות מבחן בעניין משיב 1, שוחרר משיב 1 לחלופת מעצר בית מלא בתנאים שנקבעו בבית חמיו ובפיקוח מפקחים שנבחנו ע"י שירות המבחן. בכל הנוגע למשיב 2 נדחה הדיון לקבלת תסקיר בעניינו. בהמשך, ומאחר ולא הוגש תסקיר במועד, שוחרר גם משיב 2 לחלופת מעצר בית מלא. עם זאת הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של משיב 2.

בין לבין גובשה סולחה בין המתלונן למשיבים ושולם למתלונן פיצוי. המתלונן אף הודיע לפרקליטות כי אין לו התנגדות לחזרת המשיבים לביתם.  כמו כן המתלונן העיד  וכך גם רוב עדי התביעה. תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של משיב 2 המליץ על המשך שהייתו של משיב 2  בחלופת המעצר שנקבעה בעניינו ואולם המליץ גם שהמשיב יצא את הבית לעבודה בעסק המשפחתי.

הסניגור פנה לקראת הדיון שנקבע לשם בחינת המלצות שירות המבחן וביק כי יותר לשני המשיבים לחזור ולעבוד בעסק המשפחתי המצוי בסמיכות לביתם וכן להתגורר בבית מגוריהם. בדיון בפני התנגדה המאשימה לכל שינוי בנוגע לסדרי חלופת המעצר של משיב 1 וטענה כי למעשה לא נקבע כלל דיון בעניינו של המשיב. בכל הנוגע למשיב 2 מתנגדת המאשימה לשינוי בסדרי הפיקוח שנקבעו בעניינו. עוד טוענת המאשימה כי שירות המבחן לא הונחה לבדוק אפשרות של חזרת המשיב 2 לעבודה וכי אין מקום לבחון, בשלב זה, טענות בדבר כרסום בראיות.

בחנתי את  טענות הצדדים וסבור אני כי ניתן להיעתר חלקית לבקשות הסניגור. אמנם איננו מצויים בהליך של בקשה לעיון חוזר. למעשה מצוי בית המשפט בשלב הסופי של גיבוש סדרי חלופת מעצר לאחר שהוגשו תסקירים, באיחור. ואולם בין לבין גם העידו רוב עדי התביעה המהותיים. בנסיבות אלו, והגם שבית המשפט מצוי, לכאורה, בשלב הראשון של הדיון בהליך המעצר, אינני רואה מניעה להביא בחשבון הן את תכנם של העדויות שכבר הושמעו והן את עצם העובדה שעדים העידו, ככל שהדבר נוגע לעילת המעצר שעניינה בחשש להשפעה על עדים.  תהה כותרת הדיון אשר תהה - המהות היא שמכתיבה את תוצאות ההליך והמהות היא האיזון שבין חרות הנאשם שעניינו מצוי בהליך בירור ובין הגנה על נפגע העבירה בפרט ועל הציבור ככלל.

הגם שהמשיבים מצויים "רק" בחלופת מעצר "...אין להקל ראש במגבלה שמטיל מעצר בית מלא על חירות הפרט וכי העובדה שלא מדובר במעצר "רגיל" אלא "רק" במעצר בית מלא אינה פוטרת את בית המשפט ממלאכת האיזונים ההכרחית ומשקילה של התנאים המגבילים ונחיצותם מעת לעת. נקבע כי לעיתים קרובות מתגלה הגבלה זו כקשה מאד מבחינת תפקודו וחירותו של הנאשם עד שהיא אינה יכולה להתקיים ללא הקלות לאורך זמן [ראו והשוו: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.8.2011) בסעיף 5 להחלטתו של השופט י' עמית (להלן: עניין פלוני); בש"פ 3791/92 אוטמזגין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 186, 190 (1992) (להלן: עניין אוטמזגין)]." [בש"פ 4315/12 אחמד המאם נ' מדינת ישראל (13.6.12); ראו גם: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 8.8.11) ]. משמכלול הנתונים בתיק מצביע על אפשרות להקל בחלופת המעצר על בית המשפט לשקול זאת.

כאמור, בעניינו של משיב 2 המליץ שירות המבחן על מתן אפשרות לשינוי תנאי השחרור באופן בו יותר למשיב 2 לחזור ולעבוד בעסק המשפחתי. בכל הנוגע למשיב 1, ששוחרר ראשון ושעל פי כתב האישום חלקו באלימות שהופעלה על המתלונן פחות משל משיב 2, לא ניתנה המלצה בעניין זה. עם זאת הודע לבית המשפט במסגרת ההליך העיקרי כי גובש הסכם סולחה בין הצדדים וכי המתלונן אף פוצה. בנסיבות אלו סבור אני כי ניתן לתת משקל להסכם הסולחה מבין מכלול השיקולים. כמו כן המתלונן ורוב עדי התביעה המהותיים כבר העידו. אמנם לא ראיתי בעדויותיהם, כעולה מתיק הדיון העיקרי, כי חל כרסום בראיות בהשוואה לראיות כפי שנבחנו בראשיתו של ההליך ואולם עצם העובדה שעדי התביעה העידו מפחיתה סיכון להשפעה פסולה עליהם.  כאשר מביאים בחשבון כל אלו סבור אני כי ניתן להקל בתנאי השחרור של שני המשיבים.

אשר על כן אני מורה כי שני המשיבים יוכלו לחזור ולעוד בעסק המשפחתי בכל יום בין השעות 08:00 - 17:00 כאשר בעת היום בעסק המשפחתי הם יהיו מלווים בכל עת במפקח שאושר. לאחר שיסיימו את יום העבודה יחזור כל אחד מהם לכתובת חלופת המעצר שם ישהה בחלופת מעצר בית מלא עד היום שלמחרת. בכל שלב, בעת העבודה בעסק, בדרך מכתובת חלופת המעצר ובחזרה והן בבית בו שוהה כל משיב בחלופת המעצר יהיה כל משיב מלווה במפקח שאושר.

אוסיף עוד כי לאחר ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 10/5/13 ולאחר שאחרון עדי התביעה יעיד ניתן יהיה לשקול לאשר גם את חזרת המשיבים לבתיהם.     

החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים.  כדי לאפשר לפרקליטות לשקול עמדתה אני מעכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 25/4/13 שעה 08:00. ככל שיוחלט שלא לערער על החלטה זו תודיע על כך הפרקליטות לסניגור ולבית המשפט וניתן יהיה להקדים את מועד כניסתה לתוקף של החלטה זו.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ג, 20 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.