מונחת בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים והחזקת סכין למטרה לא כשרה.
על פי האמור בעובדות כתב האישום, ביום 25.11.11, בשעות הלילה, החל המשיב לקלל את המתלונן, וכן לזרוק אבנים על ביתו, המצוי ברח' האגוז בנתיבות. בעקבות כך שהמשיב זרק אבנים התקשר המתלונן למשטרה והשוטר רמי בובליל, אשר הבחין במשיב זורק אבנים, תפס את ידו של המשיב וביקש ממנו לזרוק את האבנים מידיו. המשיב עשה כן, ובשלב זה השוטר הבחין כי המשיב אוחז בידו הימנית סכין. השוטר הורה למשיב להשליך את הסכין, אולם המשיב סרב לעשות כן והמשיך לאחוז אותה. גם לאחר שהצטרפו שוטרים נוספים אל השוטר בובליל וצעקו למשיב לזרוק את הסכין, זה סירב והחל להשתולל עם הסכין בידו. בעקבות כך השוטר אזולאי הודיע למשיב כי הוא עצור וכי בכוונתו להשתמש באקדח טייזר נגדו, אולם אקדח הטייזר לא עבד. בהמשך למתואר לעיל, המשיב רץ לכיוונו של השוטר אזולאי כשבידו סכין וכיוון את הסכין לעבר בטנו. בשלב זה, השוטר אזולאי הצליח להתחמק מן המשיב, והמשיב החל לברוח מהשוטרים. האירוע לא הסתיים גם בשלב זה, וכאשר השוטר בובליל התקרב למשיב על מנת להשתלט עליו זה נפנף בסכין לעברו. בתגובה השוטר וייצמן עשה שימוש בגז פלפל, ובשלב זה המשיב ברח שוב מהשוטרים. רק בהמשכם של דברים, ולאחר מרדף נוסף, המשיב זרק את הסכין מידיו וזה נאזק. בתחנת המשטרה המשיב איים על השוטרים כי יחתוך להם את הפנים וידאג לפיטוריהם.
במהלך הדיון שנערך בפניי, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם לדבריו יש ליתן את הדעת לתמונה הכוללת העולה מנסיבות כתב אישום זה, כאשר בסופם של דברים השוטרים יצאו ללא פגע, ואילו המשיב יצא חבול ואף נלקח לטיפול לבית החולים, ובחומר החקירה מצוי מכתב שחרור ובו ניתנו למשיב משככי כאבים.
ביחס לכך, הביע ב"כ המשיב מורת רוח על העובדה כי חרף החלטה של כב' השופטת קויפמן, במעצר הימים, חבלותיו של המשיב לא תועדו ויש בכך כדי לפגוע בהגנתו.
אשר לעצם התקיפה, לדבריו לו היה מעוניין לתקוף את השוטרים היה עושה כן, אולם לא כך הם פני הדברים. גם הסכין המדוברת הינה סכין מטבח של 10 ס"מ.
אשר לעילת המעצר - המדובר במסוכנות קונקרטית כלפי השוטרים, אשר מהווים עבור המשיב כסדין אדום ומשכך ניתן לאיין את המסוכנות שעה שיורחק מסביבתם של אלה.
בסופם של דברים, זה הציע את אמו שתשמש חלופת מעצר. לדבריו ניתן לראות בה כמציבת גבולות ודמות סמכותית, ובכך יינתן האיזון המתבקש נוכח המסוכנות הלא גבוהה הנשקפת מן המשיב.
מנגד, ב"כ המבקשת, מפנה לחומרה היתרה העולה ממעשיו של המשיב, ולעובדה כי זה עשה שימוש בסכין לאיים על השוטרים, תוך שזה מציין כי החזיק אותה בגלל העצבים. עוד זו מפנה לעברו הפלילי המכביד של המשיב, לרבות מאסר על תנאי, אשר לא הרתיעוהו מלבצע את המעשים המיוחסים לו, ולגופה של החלופה ככזו אשר אין בה כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן המשיב, לא כל שכן שעה שבהרשעתו גם בריחה ממשמורת חוקית.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועברתי על חומר החקירה וכן חומר נוסף שהובא לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב.
אשר לראיות לכאורה, כאמור יש הסכמה עליהם ולא מצאתי בטענותיו השונות של ב"כ המשיב ככאלה שיש בהן כדי להצביע על חולשה שהיא בעוצמת הראיות. בשלב זה, מונח בפני ביהמ"ש אישור שפיטה מאת מח"ש, ואת טענותיו של ב"כ המשיב על הקלות שבה נסגרים תיקים של מתלוננים נגד שוטרים, ניתן לברר בעניינו של משיב זה, אם בכלל, במסגרת התיק העיקרי, שעה שביהמ"ש יידרש למכלול הראיות בתיק.
לגופם של דברים, מעשיו של המשיב חמורים עד מאוד, מדובר באירוע שתחילתו בהשלכת אבנים לעבר ביתו של המתלונן. המשיב עשה כן שעה שאוחז בידו סכין. בין אם עשה זאת לדבריו בגלל עצבים, ובין אם עשה זאת להגנה עצמית, עצם העובדה שהמשיב, על נסיבותיו השונות כפי שאעמוד בהמשך, אוחז בסכין ומנפנף בה הן כלפי שוטרים והן לצרכים אחרים, מעידה על מסוכנות רבה, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמשיב לא רק סירב להשליך הסכין, אלא השתולל עם הסכין בידו, וכפי המתואר בסע' 9 לכתב האישום, אף רץ לכיוון השוטר אזולאי שעה שהסכין בידו מכוונת לעבר בטנו של השוטר.
המשיב, חרף כל הפצרות ודרישות השוטרים, סירב להשליך הסכין, וכאמור אף ברח מהשוטרים, חרף השימוש בגז פלפל וחרף הפצרותיהם כי ישתמשו באקדח מסוג טייזר.
מדובר באירוע אלים, אשר על פניו ללא כל סיבה, וכאשר גם לאחר שהובא לתחנת המשטרה זה מלהיב עוז ומאיים על השוטרים כי יחתוך להם את הפנים וידאג לפיטוריהם.
די באמור בכתב אישום זה כדי להגיע לכלל מסקנה כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה רבה, וישנו ספק האם יש בחלופת מעצר, בדמות מעצר בית, כדי לאיין המסוכנות הנשקפת מן המשיב.
אלא שבענייננו מדובר במשיב שלחובתו עבר פלילי מכביד ביותר, כאשר לחובתו 23 הרשעות קודמות, החל מגיל נערות ועד לימינו אנו. לציין כי רבות מהעבירות בגינן הורשע המשיב, הינן עבירות הכוללות עבירות אלימות, בפרט אלימות כלפי שוטרים, אך לא רק, כאשר בין היתר מיוחסות למשיב עבירות סמים ועבירות רכוש. לא אפרט את כל גיליון הרשעותיו, אולם אתייחס בפרט לעובדה כי אך ביום 24.5.11, הורשע המשיב לאחר ניהול הוכחות בעבירות של תקיפת שוטרים ואיומים, וכי ביהמ"ש גזר עליו במסגרת ת.פ. 23426-07-10, עונש של שנת מאסר הכוללת הפעלה של 2 מאסרים מותנים, אשר גם 2 המאסרים המותנים עניינם בעבירות דומות לענייננו אנו ואת העבירות נשוא אותו תיק ביצע 5 חודשים בלבד לאחר ששוחרר ממאסר. הנה כי כן, גם בענייננו פרק זמן קצר לאחר שיצא מכותלי בית הכלא, שב וחוטא פעם נוספת בעבירות דומות, ואף במדרג חמור יותר.
בכל הכבוד, נוכח עברו הפלילי של המשיב, ונוכח המתואר עד כה, לא אוכל לקבל הטענה שמסוכנותו של המשיב הינה קונקרטית כלפי השוטרים. בעניין זה גם במסגרת גזה"ד הקודם עולה כי זה איים על אזרחים, גם במסגרת תחילתו של תיקנו אנו בהשלכת אבנים על ביתו של המתלונן, וכאמור ישנן שורת עבירות נוספות שאינן קשורות לשוטרים, כפי העולה בגיליון הרשעותיו הקודם. זאת לציין, כי גם השוטרים זכאים להגנה מפני ידו הרעה של המשיב, ובכך אין להקל ראש כלל ועיקר.
כשאלו הם פני הדברים, אין מקום ליתן אמון במשיב, ודי בכך כדי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
מעבר לנדרש, אציין כי לא מצאתי את החלופה המוצעת ככזו שיש בה ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן המשיב. מדובר באימו של המשיב, אשר אכן מעוניינת לעזור לבנה, אולם הלכה למעשה מביעה עמדות מגוננות, רואה את ההתנהלות של השוטרים כהתנכלות לבנה ואף לא הייתה מודעת לפרטי כתב האישום בעניינו של המשיב.