החלטה בתיק מ"ת 50308-07-13 - פסקדין

פרשה זו היא דוגמא לניסיונות לקצר את הדרך בהליכי המעצר באופן שבו מתקיים הדיון שלא בהתאם לסדר הנדרש, דבר שהוביל לסרבול הדיון ובפועל להארכתו.

ביום 28.7.2013 הוגש לבית המשפט כתב אישום המייחס למשיב עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) רישא + 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ויריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק. נטען כי בין המשיב לבין משפחה אחרת מהכפר ערערה (להלן: המשפחה) קיים סכסוך על רקע יחסו של המשיב כלפי אחת מבנות המשפחה. בעקבות הסכסוך, ביום 10.7.2013 הגיעו המשיב ושלושה מאחיו סמוך לבית המשפחה והחלו לקללם, שעה שאלו ישבו על גג הבית. בני המשפחה החלו להשליך חפצים לעבר המשיב ואחיו, ובתגובה התרחקו הארבעה בריצה מהמקום. בעודם מתרחקים, המשיב, אשר היה מצויד בכלי נשק אותו נשא בלא היתר כדין, ירה לעבר הבית מספר יריות, ואילו אחיו השליכו אבנים לעבר הבית.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. טרם שעיין בחומר החקירה, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן. בית המשפט (כב' השופט א' טובי) דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי מדובר בעבירה חמורה שהמסוכנות הטמונה בה הינה מוגברת. בית המשפט קבע כי המשיב יישאר במעצר, תוך שהוא מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר עד ליום 6.8.2013, אז יתקיים דיון בעניינו של המשיב ויתאפשר לבא כוחו לטעון לעניין קיומן של ראיות לכאורה.

שירות המבחן הגיש בקשה לדחות את מועד הגשת התסקיר עד ליום 25.8.2013. בהחלטתו מיום 31.7.2013 הורה בית המשפט (כב' השופטת ש' שטמר) לצדדים להגיב אם מוסכם עליהם כי הדיון יתקיים ביום המבוקש וכי המשיב יהיה נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת. בית המשפט הוסיף כי ככל שלא תהיה הסכמה, יתקיים הדיון בפני השופט טובי ללא התסקיר, במועד שנקבע (קרי ביום 6.8.2013). בחלוף יומיים, משלא התקבלה תגובת המשיב, הורתה השופטת שטמר כי הדיון יתקיים במועד שקבע השופט טובי.

ביום 6.8.2013 התקיים הדיון בבית המשפט בפני כב' השופט א' אליקים. הדיון יוחד לשאלה האם לשחרר את המשיב לחלופה עד להכנת תסקיר, או שמא יש להמתין להגשת התסקיר אשר עתיד להיות מוגש עד ליום 25.8.2013. בית המשפט ציין כי לנוכח הנסיבות החמורות המתוארות בכתב האישום, ודווקא בשל גילו הצעיר של המשיב, יש צורך של ממש להיעזר בשירות המבחן. נקבע אפוא כי מן הראוי להמתין לתסקיר המעצר, וכי אין בדחייה שנתבקשה על ידי שירות המבחן כדי לשנות את החלטתו הראשונית של השופט טובי. עוד הובהר כי ככל שתסקיר המעצר יהיה מוכן במועד מוקדם מיום ה-25.8.2013, ניתן יהיה להקדים את מועד הדיון.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון. בהחלטה מיום 12.8.2013 בבש"פ 5518/13 דחה בית המשפט (כב' השופט עמית) את הערר, תוך שהוא מתייחס לחשיבות התסקיר במקרה זה בו מדובר בעבירות שבעניינן הכלל הוא למעצר עד לתום ההליכים והשחרור הוא החריג.

ביום 25.8.2013 התקיים דיון בפני כב' השופטת ר' למלשטרייך-לטר. לקראת הדיון הוגש תסקיר, במסגרתו כתב שירות המבחן כי מדובר במשיב שאינו אמין וכי נשקף מהתנהגותו סיכון להתנהגות פורצת גבולות. שירות המבחן גם בחן חלופת מעצר שהוצעה, וקבע כי לא ניתן לאשר את החלופה המוצעת עקב העדר אמינות של המפקחים. בית המשפט שמע את טענות הצדדים לעניין החלופה המוצעת וקבע כי אין מקום לאשר שחרור לחלופת המעצר שנבחנה ע"י שירות המבחן. עם זאת ציין בית המשפט בהחלטתו כי מאחר והסניגור מעולם לא טען לעניין תשתית הראיות, פתוחה בפניו הדרך לעשות כן.  

מאחר ולא הוגשה כל בקשה בנושא, הורה בית המשפט על קיום תזכורת במעמד הצדדים במסגרתה הבהיר הסניגור כי בדעתו לטעון כנגד עוצמת הראיות וכן כי בדעתו להציע חלופת מעצר נוספת.  ביום 8.9.2013 התקיים דיון, בו טענו הצדדים לעניין הראיות והסניגור פירט גם את הצעתו לחלופת מעצר אחרת. מכאן אפרט את החלטתי.

ככל שהדבר נוגע לראיות, סבור אני כי קיימות ראיות לכאוריות המבססות סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. האירוע כולו תועד בצילומי מצלמות אבטחה. עד בשם מוחמד מסארווה, שהיה בסמוך למשיב בעת האירוע ונראה גם בצילומי מצלמות האבטחה, העיד כי המשיב ביצע את המיוחס לו. בני המשפחה שביתם הותקף, זיהו את המשיב במצלמות האבטחה. אחיו של המשיב, איוב אבו עראר, זיהה את המשיב בצילומי מצלמות האבטחה, אם כי ניסה לחזור בו מהזיהוי בהמשך.

המשיב עצמו מסר עדות ביום 18.7.2013 שעה 11:10. במסגרת העדות אישר המשיב כי נכח בזירה עם אחיו וכי התפתח עימות בינם לבית המשפחה המתלוננת. אלא שלטענתו שמע יריות ואולם לא הוא זה שירה.

ב"כ המשיב העלה בטיעוניו שורה של השגות בנוגע לאמינות עדי המשפחה המתלוננת. אין חולק כי המותב שידון בתיק העיקרי יצטרך לבחון האם בני המשפחה המתלוננת אכן מנסים לתאם עדויות כדי לפגוע במשיב, שעמו הסכסוך הממוקד. עם זאת, לא בשלב המעצר יקבע בית המשפט את אמינות העדויות. מעבר לכך נזכיר כי המשיב עצמו מאשר את רוב העדויות בנוגע לנוכחותו בזירה ובנוגע לעימות שהתפתח במקום. המחלוקת אינה בנוגע לאירוע אלא בנוגע לזיהויו כמי שביצע את הירי.

הסניגור העלה גם טענות בכל הנוגע לאופן ניהול החקירה וטען, בין היתר, כי המשיב לא התבקש לצפות בצילומי מצלמות האבטחה. ככל שהיו פגמים בהליך החקירה, ואינני קובע כי כך הם פני הדברים, יבוררו טענות אלו במסגרת ההליך העיקרי. די בראיות כפי שפורטו בתמצית לעיל, כדי לבסס תשתית להוכחת עובדות כתב האישום. בשלב המעצר אין בימ"ש נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה [בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל ( 6.10.10); בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל ( 15.10.2008); בש"פ 9431/12 לוי נ' מדינת ישראל (3.1.2013)].

כפי שכבר נקבע בכל ההחלטות שניתנו ע"י כל המותבים והערכאות שדנו בפרשה זו - העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר. " אשר למסוכנות הכרוכה בעבירות אלה, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית "לעת מצוא", החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רישיונו. נקבע, שהחזקת נשק ללא רישיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בד"כ, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק לשם הגנה עצמית, אינה מצדיקה, ככלל, מעצר כזה (ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668)." [בש"פ 9126/04 חוסייני נ' מדינת ישראל (7.11.2004), פסקה 8]. במקרה שבפני נעשה שימוש בנשק בדרך של ירי לעבר בית מגורים מיושב, כאשר היורה מודע להיות אנשים בזירה. די בכך כדי לבסס עילת מעצר של מסוכנות במדרג הגבוה.

מעבר לאמור - המשיב מכיר את עדי התביעה וקיים חשש כי יעשה ניסיון להשפיע על עדויותיהם. מכאן שקיימות עילות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.  

גם בהביאי בחשבון כל אלו, חובה על בית המשפט לשקול שחרור לחלופת מעצר. על בית המשפט לבחון את נתוני המקרה שבפני אל מול נתוני הנאשם. כפי שכבר צוין - המשיב ללא עבר פלילי. האירוע ממוקד בסכסוך נקודתי. עוד יש להביא בחשבון כי המשיב הסגיר עצמו למשטרה. עם זאת לא ניתן להתעלם גם מהאמור בתסקיר שהוגש בעניינו, שקבע סיכון להישנות מעשים. יחד עם זאת, גם שירות המבחן לא פסל באופן מחולט אפשרות לשחרור ממעצר, אלא שקבע כי חלופה שהוצעה אינה ראויה. " בנקודה זו ראוי להבחין בין מקרים שבהם תסקיר שירות המבחן הינו שלילי ונחרץ, שאז יש מקום להנמקה כבדת משקל להחלטת בית המשפט לסטות מהתסקיר, לבין מקרים שבהם שירות המבחן מביע הסתייגות מסוימת משחרור לחלופת מעצר או נמנע מלהמליץ על שחרור (להבדיל מעמדה נחרצת כנגד השחרור), שבהם יש לבית המשפט שיקול דעת רחב [ראו והשוו: בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני (15.3.2012), בפסקה ז' להחלטת השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות המוזכרות שם; בש"פ 787/12 מדינת ישראל נ' סלאימה (26.1.2012), בפסקאות 14-13 להחלטתי]". [בש"פ 1246/13 מדינת ישראל נ' ברקאט (15.2.2013), פסקה 13].

במקרה שבפני אינני רואה מניעה לבחון חלופת מעצר אחרת שמרוחקת ממוקד הסכסוך. הסנגור הציע חלופה נוספת בנגב (שם נפסלה חלופה קודמת שנבחנה) וכן חלופה בבאקה אל גרביה. סבור אני כי ראוי לבחון את החלופות, תוך מתן עדיפות לחלופה שבנגב המרוחקת מזירת האירוע. בשים לב לחומרת המקרה ראוי כי תיבחן האפשרות לחזק את החלופה באיזוק אלקטרוני וכן בבטוחות כספיות מתאימות. בהמשך להחלטות קודמות ובשים לב לנסיבות המקרה, ראוי גם ששירות המבחן הוא זה שיבחן, בשלב ראשון, את החלופות המוצעות.

אוסיף עוד כי ההליך העיקרי קבוע להוכחות ליום 10.10.2013 וליום 24.10.2013. יהיה מקום לשקול, לאחר שיתקבל התסקיר, אם יש מקום לעכב את מתן ההחלטה עד לאחר שיעידו עדי התביעה העיקריים, עדים אזרחיים מזירת האירוע.

אשר על כן אני מורה כדלקמן: