מ"ת
בית משפט השלום לתעבורה בחיפה
|
4861-05-12
20/05/2012
|
בפני השופט:
גיל קרזבום
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
אחמד דאלי (עציר)
|
| החלטה |
כללי
בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב בגין ביצוע עבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות מיום 16.5.12.
טענות המבקשת
לטענת המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב והפנתה לחומר החקירה. טענה כי בנוסף נבדק החשד לפיו המשיב ביצע את העבירות הנ"ל כשהוא תחת השפעת סמים.
הפנתה לחומרת העבירה וטענה כי מסוכנתו של המשיב נלמדת מעברו התעבורתי הכולל 14 הרשעות קודמות ביניהן עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, נהיגה ללא רישיון נהיגה והתרה לנהוג לאדם בלתי מורשה לנהיגה. בנוסף הפנתה לעובדה שהוגש נגד המשיב כתב אישום בגין החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הפנתה לעובדה שהנאשם פסול גם על פי החלטת משרד הרישוי. המבקשת התנגדה לחלופת המעצר שהוצעה מהטעם שהמפקחים לא הבינו את משמעות הפיקוח והאחריות המוטלת עליהם.
טענות המשיב
ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות המיוחסות למשיב אך הסתייג מטענות המאשימה בנוגע לחשד לנהיגה תחת השפעת סמים. הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב שהינו נשוי ואב לתינוקת ואשתו בהיריון מתקדם.
אשר לעברו התעבורתי טען כי אינו מכביד והציע חלופת מעצר בבית אמו של המשיב ואף ביקש כי יותר לו לצאת לעבודה לאור מצבו הכלכלי הקשה.
העידו מר דאלי מונקד, אחיו של המשיב,הגב' רוזאן דאלי, אשתו של המשיב והגב' דאלי רסמיה, אמו של המשיב כי הם אינם עובדים ומוכנים לפקח עליו במשך 24 שעות ביממה.
דיון והכרעה:
שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת. אציין כי עיינתי בחומר החקירה ואכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום לרבות מזכרי השוטרים והודאת הנאשם. אין בדעתי להתייחס לעבירה הנוספת בה המשיבה חשוד (נהיגה תחת השפעת סמים) מהטעם שאינה חלק מכתב האישום, מה בפרט שהנאשם עבר בהצלחה את בדיקות המאפיינים ואין בתיק ראייה אחרת ממנה ניתן ללמוד על כך שנהג בהיותו נתון תחת השפעת סמים.
שאלת קיומה של עילת מעצר
מסוכנתו של המשיב נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את עניינו והעבירות נשוא הבקשה. החלטה לעצור אדם עד תום ההליכים בתיקי תעבורה אינה שכיחה ותינתן רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי לשלום הציבור, חשש שלא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר (
ראה בש"פ 3337/08 ג
ריפאת נ' מדינת ישראל - בימ"ש העליון החלטה מיום 14.3.08).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול הנסיבות אני סבור כי במקרה זה מתקיימת עילת מעצר. יצוין כי המשיב עצמו לא טען כנגד קיומה של עילת מעצר.
המשיב נהג בניגוד לפסילות שהוטלו עליו על ידי בית המשפט ומשרד הרישוי. יצוין כי הפסילה שהוטלה על ידי משרד הרישוי נובעת מאי התאמה אישיותית (החלטה מיום 19.2.12 ). מדובר במי שמזלזל בהחלטות בית המשפט ונוהג למרות אי התאמתו לנהיגה ובכך מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרך. עברו התעבורתי של המשיב מכביד הכולל עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים - אלכוהול, נהיגה ללא רישיון נהיגה והתרה לאדם בלתי מרשה לנהוג.
לאור כל האמור לעיל, אני סבור שיש בהתנהגותו של המשיב כדי להוות סכנה לשלום הציבור.
שאלת קיומה של חלופת מעצר ראויה
הגם שקיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב, אני סבור כי ניתן במקרה זה להגן על שלום הציבור באמצעות חלופת מעצר ראויה. כבר נפסק כי:
"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של המשיב חמורה פחות.ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. "(
בש"פ 4414/97
מדינת ישראל נ' סעדה ואח' - 17.7.97).
משעה שמטרת המעצר הינה מניעת המשיב מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו, יש לבחון באופן פרטני האם ניתן להשיג מטרה זו באמצעים אחרים מלבד מעצר ממש.