החלטה בתיק מ"ת 48214-07-11 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל 7 אישומים שונים, אשר 6 מהם עניינם עבירות של סחר בסם, ואילו השביעי עניינו החזקת סם לצריכה עצמית.

ביום 4.8.11, הורה כב' השופט רוזין על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת מבלי להיזקק לתסקיר בעניינו של המשיב, אשר יבחן, בין היתר, השתלבותו במסגרת טיפולית סגורה.

על החלטה זו הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי.

ביום 29.8.11, הורתה כב' השופטת נצר על השבתו של תיק זה לעיונו של ביהמ"ש, וזאת לאחר שיוגש תסקיר אשר ייבחן את שאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה.

בדיון שבפניי כל אחד מהצדדים נתן פרשנויות וטעמים להחלטת כב' השופטת נצר, והאופן בו יש לדעתם להתייחס אליה.

ב"כ המשיב רואה בהחלטה זו כהחלטה עקרונית לגופם של דברים, שבה מורה כב' השופטת נצר על הליכה בתלם של גמילה במסגרת טיפולית סגורה, וזאת לאחר שראתה וקראה את נסיבות המקרה, ולטעמה נמצאו החריגים בפסיקה.

מנגד, ב"כ המבקשת, טוען כי החלטה מאת ביהמ"ש המחוזי נועדה לאפשר לשירות המבחן לבחון את נסיבותיו של המשיב, ולהציגן בפני ביהמ"ש על מנת שזה יחליט האם נתקיימו החריגים בפסיקה, אם לאו.

מבין שתי הדעות הללו, דעתי הינה עם דעתו של ב"כ המבקשת.

ביהמ"ש המחוזי, כב' השופטת נצר, אכן סוקרת את הפסיקה ומצביעה על מקרים בהם גם אדם שלא החל בגמילה טרם מעצרו נשלח להליך טיפולי, אולם בסופם של דברים בימ"ש לא מחווה דעתו לגוף המבקש ונסיבותיו, והדברים האופרטיביים של החלטתו ברורים, היינו הטעות שנפלה מאת בימ"ש קמא נוגעת להחלטתו העקרונית לפיה אין בנסיבותיו של מקרה זה, ככאלה אשר מאפשרות ולו בחינה עקרונית של התקיימות החריגים. בפסקה האחרונה, של החלטה זו, שירות המבחן מתבקש לערוך תסקיר, אשר ייבחן את מסוכנותו של המשיב, אפשרות השתלבותו במסגרת גמילה, ובכלל זה האם המשיב החל קודם למעצרו בהליכים מקדימים לאפשרות השתלבות שכזו.

צא ולמד, בימ"ש המחוזי הורה על הצגתם של הנתונים שיהיו רלבנטיים להחלטה, וזאת מבלי שכדברי ב"כ המשיב כבר הורה על הליכה בתלם של גמילה במסגרת הליכי מעצר.

כיום הונח בפני ביהמ"ש תסקיר, אשר מפרט את אותם נתונים אשר נדרשים לצורך קבלת ההחלטה, ובסופם של דברים מבקש מביהמ"ש כי במידה וזה מעוניין לבחון את האופציה הטיפולית, יש להורות על שחרורו של המשיב לראיון קבלה.

בשים לב לכל האמור לעיל, ובשים לב לנתונים אשר מונחים כעת בפני ביהמ"ש, וכן בשים לב לכתב האישום ולהחלטות קודמות בעניינו של משיב זה, הגעתי לכלל מסקנה כי כבר בשלב זה, ומבלי להיזקק להשלמת ההליכים, אין מקום לשלוח את המשיב לראיון קבלה, ומיצוי ההליכים בתלם זה.

למסקנתי זו הגעתי בהינתן הנתונים הבאים:

ראשית - וכהנחת מוצא, העובדה כי מדובר בהליך שהינו חריג, על כל הפסיקה אשר הוצגה לי ע"י הצדדים.

שנית - החריג הראשון, אשר עד לא מכבר היה הפתח להליך גמילה, לא מתקיים בענייננו, והכוונה הינה לכך שהמשיב לא החל בהליך גמילה טרם מעצרו, נתון שגם ביהמ"ש המחוזי ביקש לבררו.

ב"כ המשיב, אשר מודעת למכשלה זו, שמה את יהבה על הפסיקה החדשה אשר קיימת בעניין זה, ולפיה גם בהינתן שני הנתונים המצטברים האחרים, היינו רצון כן של המשיב לעבור גמילה, וסיכוי הצלחה גבוהים, ניתן לשקול שחרור לחלופה זו.

גם ביחס לכך לא מצאתי התקיימותם של הדברים.

ראשית - שירות המבחן אכן מציין כי המשיב מבטא מוטיבציה כנה להשתלב בהתערבות טיפולית, וזאת גם אם טרם החל בהליך שכזה לפני מעצרו, אולם ככל שהדבר נוגע לסיכויי הצלחה, לא ראיתי כל התבטאות, ודאי לא מפורשת, שתצביע על סיכויי הצלחה גבוהים.

סקירת ניסיונותיו הקודמים של המשיב לעבור הליכי גמילה, אינם תומכים לכך, וכך גם דברי שירות המבחן בדבר חוסר יכולתו להתנתק לאורך זמן מוחלט מניהול אורח חיים עברייני והתמכרותי.