אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 477-09-11

החלטה בתיק מ"ת 477-09-11

תאריך פרסום : 03/05/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
477-09-11
19/09/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
עלי מחאג'נה (עציר)
החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם, עלי מחאג'נה (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחיטה בכוח שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " החוק") (ריבוי מקרים); עבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 428 לחוק (ריבוי מקרים); עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 + 382(ב)(2) לחוק; עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) לחוק.

בכתב האישום נטען כי במהלך תקופה של שנתיים בטרם הגשת כתב האישום, ובמספר רב של מקרים שמועדם אינו ידוע, נהג המשיב לדרוש מאמו (להלן: " המתלוננת"), כספים, תוך שהוא צועק עליה ומטיל עליה אימה כדי להניעה למסור לידיו הכספים. בחלק מהמקרים, בהם המתלוננת סירבה למסור הכספים שדרש או שאמרה לו שאין בידה הסכום הנדרש, המשיב תקף אותה שלא כדין בכך שהכה אותה וסטר לה  באמצעות ידיו. עוד נטען, כי במהלך תקופה של חצי שנה, שקדמה למועד כתב האישום, ובמספר מקרים, דרש המשיב מאביו (להלן: " המתלונן"), כספים, תוך שהוא צועק עליו ומטיל עליו אימה כדי להניעו למסור לידיו הכספים. במספר של מקרים תקף המשיב המתלונן, תוך שימוש בכוח, על מנת להניעו למסור לו הכספים. כתוצאה מהאיומים והאלימות שנקט המשיב כלפיו, המתלונן מסר לו סכומי הכסף שדרש.

בהמשך להתנהגות המשיב כלפי בני משפחתו, ביום 4.4.11, הוציא בית המשפט השלום בחדרה במסגרת ההליך ה"ט 36577-03-11, צו המורה בין היתר, כי על המשיב להימנע מלהיכנס לתחומי בית הוריו או להימצא במרחק הנמוך מ-400 מ' מהבית, וכן כי על המשיב להימנע מלהטריד את יושבי הבית או להשתמש באלימות גופנית או מילולית כלפיהם. חרף הצו האוסר על המשיב לעשות כן, ביום 21.8.11 המשיב שהה בבית הוריו, ודרש מאחיו מ' מ', קטין כבו 12 שנים (להלן: " הקטין"), שימסור לו מכשיר הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו. משהקטין סירב לעשות כן, תקף המשיב הקטין בכך שהכה אותו באמצעות ידיו ולקח ממנו מכשיר הטלפון. בהמשך ניגש המתלונן למשיב, גער בו על מעשיו ודרשו לעזוב הבית, בתגובה, המשיב השליך בחוזקה סיר לעבר המתלונן, אשר לא פגע במתלונן, ובהמשך תקף המתלונן שלא כדין, בכך שאחז בו בחוזקה, הפילו ארצה והכה אותו בראשו באמצעות ידיו וסטר בפניו. 

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, הצדדים הבהירו כי אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, או על הימצאותה על עילת מעצר, אם כי המחלוקת נסבה סביב הימצאותה של חלופת מעצר ראויה בעניינו של המשיב. 

ב"כ המשיב,הבהירה בטיעוניה, כי הרקע לביצוע המעשים הינו השימוש בסמים, אף בעניין זה נטען כי המשפחה העצימה תיאורה למסכת התקיפה, מתוך רצון להביא המשיב לטיפול גמילה מסמים, דרך רשויות החוק. משכך, לגישת ב"כ משיב, הדרך הראויה ביותר להתמודד עם מקרה המשיב, הינה לשלוח אותו למוסד לגמילה מהסמים, ובכך להגשים רצון המשפחה בהחלמת המשיב מנגע הסמים, וכן לבער הסיבה שבגינה נעשו העבירות המיוחסות למשיב. ב"כ המשיב הדגישה, כי הליך המעצר עד תום ההליכים, הינו הליך מניעתי שבא לשמור על בטחון הציבור, בעוד שחלופת המעצר על הדרך הטיפולית, יש בה לענות גם על מטרות המעצר בשמירה על בטחון הציבור, וכן להביא לטיפול בבעיה ממנה סובל המשיב. בהתייחסותה של ב"כ המשיב להלכה הנהוגה בעניין שליחת אדם להליך טיפולי בשלב המעצר עד תום ההליכים, נטען כי יש לבחון כל מקרה ולגופו, וכן כי ההלכה מקנה לבית המשפט הבוחן התיק שיקול דעת נרחב בעניין זה. מעבר לכך הוסף כי המשיב גילה רצון עז להיגמל מהסמים, ומשכך יש לתת לו ההזדמנות לעשות כן, ולבחון את מידת רצינותו ורצונו על דרך של תסקרי מבחן.

המבקשתהתנגדה לשליחת המשיב להליך טיפולי של גמילה, וביקשה לעצור המשיב למעצר מאחורי סורג ובריח.  כך הובהר על ידה, כי שלב המעצר אינו השלב המתאים להפניית נאשמים להליך גמילה מסמים, וכי רק במקרים חריגים יש לעשות כן. בעניינו הפרטני של המשיב הובהר, כי המשיב לא עונה על החריגים שנקבעו בפסיקה, כך המשיב לא החל בהליך של גמילה כך גם לא גילה רצון אמיתי לעשות כן. עוד הובהר כי הרקע של המעשים הינו השימוש בסמים, אשר בגללו המשיב ביצע עבירות כלפי בני משפחתו, והשליט טרור בבית, כך גם הואר כי המשיב הפעיל אלימות גם כנגד אחיו הקטין שהינו אך כבן 12. מעבר לכך אוזכר כי למשיב 3 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של סמים, אלימות, הפרת הוראה חוקית, וכן כי ביצע המעשים כשמרחף מעליו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 4 חודשים. משכך, בהתחשב בעברו של המשיב, נכונותו להפר הוראות חוקיות, והעובדה שלא החל בהליך של גמילה, יש להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

דיון ומסקנות

כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב במסגרת כתב האישום, כך גם אין מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר מסוג מסוכנות.

ואכן לאחר בחינת העדויות הקיימות בתיק, גם אני סבור כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום. כך גם כי נסיבות המקרה מקימות עילת מעצר מסוג מסוכנות.

תחילה יצוין כי טעם רב מצאתי בטיעוניה של ב"כ המשיב, בהתייחסותה הכללית בדבר טיבו של הליך המעצר עד תום ההליכים, והמדיניות הרצויה ביחס למקרים בהם מדובר במכורים לסמים או אלכוהול, בייחוד עת המדובר במעשים עבריינים שבאו על רקע זה.

שכן המסוכנות הנובעת ממעשי עבריינות אלו, חרף היותה מסוכנות מוחשית וממשית, הרי שהטיפול העדיף בה הינו ייבוש מקור ההתנהגות, שהינו השימוש בסמים, ולאו דווקא ההסתפקות בנטרול הסכנה על דרך של מעצר עד תום ההליכים או חלופת מעצר פיקוחית בלבד.

דברים אלו נכונים מקרה והמדובר בהליך של מעצר עד תום ההליכים, שמטרתו הראשונית והעיקרית הינו מניעתי, לומר מניעת מקור העבריינות מתוך רצון לשמור על בטחון הציבור. בעוד שחלופת המעצר על הדרך הטיפולית, יש בה במקרים רבים לענות גם על מטרות המעצר בשמירה על בטחון הציבור, בייחוד עת המדובר בעבירות הנובעות על רקע השימוש בסמים, וכשאין בסיס מוצק אחר למסוכנות הנאשם. יתרון נוסף וחשוב, להליך הגמילה, הינו לבו ותוצאתו של ההליך הטיפולי, אשר בא לטפול במחלה ממנה סובל הנאשם המכור ובכך גם מביא לידי עקירת נגע העבריינות מהנאשם.

ברוח דברים אלו הדגישה הפסיקה את נחיצות שיקומם של אנשים מכורים, היא אף עודדה בחירה בהליך שיקומי זה, כך בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה (טרם פורסם, 21.3.11), נאמר:

"גמילה של עבריין מנגע הסמים היא הדרך להחזרתו לאורח חיים מתוקן וגם לחברה יש אינטרס של ממש בכך. האידנא, שכמעט כל דבר נשקל באמות מידה כלכליות, נאמר כי הצלחה בגמילה משתלמת לחברה גם בהיבט הכלכלי הצר, בהינתן כלל העלויות הכרוכות במצבו של המכור לסמים - החל בגמלת ביטוח לאומי המשתלמת לו, דרך המחיר שעולה להחזיק אדם במעצר/מאסר ודרך הנזקים הישירים והעקיפים הכרוכים בפשיעה, וכלה בהחזרתו של הנגמל למעגל החיים היצרני על כל הכרוך בכך."[שם, פסקה 6 להחלטת כב' השופט עמית (להלן: " עניין סויסה")].

לאחר, קריאת תיק החקירה בעניינו של המשיב, עיינתי בהודעות המפלילות וכן התרשמתי מעברו הפלילי של המשיב כפי שמצא ביטוי במרשם הפלילי, הגעתי למסקנה כי אין מקום לשחרר המשיב לחלופת מעצר במוסד טיפולי.

הכללים וההנחיות לבחינת מקרה בו נאשם מבקש לילך להליך גמילה בשלב המעצר עד תום ההליכים, נסקרו ותומצתו בעניין סויסה הנ"ל, ואלו נסמכים על שלושה חריגים עיקריים. כאמור:

"הכלל הוא, כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש. לכלל זה חריג בהתקיים שלושה או שניים מהתנאים המצטברים הבאים והם:

א. כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ