החלטה בתיק מ"ת 45845-02-12 - פסקדין

1.         לפני בקשה להורות כי המשיבים ישהו במעצר בית עד תום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי שבו מיוחסת להם עבירת הטרדת עד בנסיבות מחמירות.

2.         ע"פ כתב האישום, המשיבים איימו על עד (המתלונן) בעת שהגיע לבית משפט המחוזי כדי להעיד במשפטו של שמעון אזולאי, אחיו של משיב 1. המשיבים פנו אליו במילים כמו "מלשן", "מניאק" ואיימו עליו כדי להניאו ממתן העדות.

3.         באי כוח הנאשמים טענו טענות שונות כנגד העמידה של המבקשת בדרישת הראיות לכאורה. לאחר בחינת חומר הראיות הכולל, הגעתי למסקנה כי חומר הראיות עומד בדרישה זו ככל שמדובר במשיב 1, אשר אמר למתלונן, " אחרי שאתה תעיד, אתה תישא בתוצאות" וגם אמר לו ללכת הביתה (הודעות אהרון וגימה) ואמר לו: " אם תעיד תישא בתוצאות" (הודעות אלגריה וגימה). ע"פ הראיות, גם השניים האחרים כינו אותו באותה סיטואציה בשמות: " שוטר", " מלשן" " מניאק". לכאורה, אין לנתק התנהגות זו של משיבים 2 ו - 3 מהדברים שנאמרו באותה עת ע"י משיב 1 שהרי ע"פ תוכנם הם נועדו להשפיע באותו כיוון. ואולם המתלונן גם אמר, בין השאר, " בעצם וובה לא דיבר בכלל, רק נדב וישראל" (הודעה מיום 13/2/12 ש' 14). דברים אלו גורמים לחולשה משמעותית בראיות בכל הנוגע למשיב 2. הדעת נותנת שהתרשמותו של המתלונן, שהאיומים הופנו כלפיו, היא המדויקת ביותר.

4.         באת כוח המבקשת טענה שמעשיהם החמורים של המשיבים מקימים עילת מעצר מכוח ס' 21 (א) (1)( א) לחוק המעצרים בהקימה יסוד סביר לחשש ששחרורם ללא תנאים יביא לשיבוש מהלכי שפיטה או יביא להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות נגדם בדרך אחרת. בנוסף נטען כי תעוזתם הרבה של המשיבים אשר לא חששו לבצע את המיוחס להם בסמוך לאולם בית המשפט המחוזי, ואף בנוכחות מאבטח משמר בתי המשפט, מקימה עילת מעצר מכוח ס' 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים. עוד נטען כי מסוכנות זו מתחזקת נוכח חששו של המתלונן מאימת המשיבים, והודגש כי לנוכח המעשים החמורים שמיוחסים למשיבים ונסיבות ביצועם, אין כל אפשרות ליתן בהם אמון ולשחררם לחלופה מקילה יותר ממעצר בית.

            ב"כ המבקשת גם הפנתה לעברם הפלילי של המשיבים. למשיב 1 בעקרו של דבר, הרשעות בעבירות אלימות וביניהן, חבלה חמורה ותקיפות ובעבירות רכוש. משיב 2 הועמד לדין בבית משפט לנוער בשל שורת עבירות רכוש, אך לא הורשע. למשיב 3 הרשעות בגין עבירות סמים ורכוש.

5.         באי כח המשיבים טענו כי אין יסוד לבקשת המעצר. ראשית, מהטעם כי משיב 3 שוחרר ע"י בית המשפט במהלך הדיון במעצר לימים ללא כל תנאי, והמשיבים 1 ו - 2 שוחררו למעצר בית בבית קרוביהם, בתנאים שהיו תקפים רק עד ליום 24/2/12. עוד נטען ע"י ב"כ משיב 1 כי לאחר השחרור כאמור, אין מקום לחזור למסלול של מעצר או הנגזר ממנו.

            עוד טענו באי כוח המשיבים כי מאחר שהמתלונן נמצא במוסד גמילה סגור (רטורנו), אין כל סיכוי לפגישה ואפילו קשר מסוג אחר בינם לבינו. עוד נטען שמעצר בית יפגע בעבודת המשיבים וביכולתם להתפרנס.

6.         אני סבורה כי דין הבקשה להידחות לגבי משיב 2 בשל החולשה המשמעותית בראיות לגביו כפי שתוארה. לגבי משיב 1, שהיה דומיננטי באירוע, עומדת הבקשה בדרישות הראיות לכאורה וגם בדרישת עילת המעצר, הוא הדין לגבי משיב 3.

7.         ההתנהגות החמורה ביותר הייתה של משיב 1. אולם, לשיטתי, גם לגבי משיב 1 אין מקום להורות על מעצר בית מלא. אין סכנה של ממש שיוכל לאיים או להשפיע על המתלונן ולו מהטעם שהמתלונן נמצא לפי שעה במוסד גמילה סגור. כמו כן נראה כי ניתן להפיג את הסיכון באמצאות תנאים שימנעו קשר עם המתלונן. לגבי משיב 3, לשיטתי די יהיה בהעמדת ערבויות מתאימות לאי יצירת קשר עם המתלונן, ללא הוראה בדבר מעצר בית.

8.         לאור האמור, אני מורה כי הבקשה למעצר בית נדחית לגבי משיב 2, ולגבי משיבים   1 ו-3 מתקבלת בחלקה. משיב 1 ימצא במעצר בית בבית הוריו, להוציא בין השעות 06:00 ועד 19:00 שבהן יהא רשאי לצאת לצרכי עבודה. משיב 3 לא ישהה במעצר בית ואולם גם הוא יעמוד בתנאים כפי שיקבעו להלן:

כל המשיבים ימנעו מיצירת קשר ישיר או עקיף (באמצעות אחרים) עם המתלונן.

            משיב 1 -  יפקיד 5,000 ש"ח, ימציא ערבות עצמית ושתי ערבויות צד ג', כל אחת על סך 20,000 ש"ח. הערבים יהיו שניהם בני משפחתו.

            משיב 3 -  ימציא ערבות עצמית וערבות צד ג' (אחת), כל אחת  על סך 20,000 ש"ח. הערב יהיה בן משפחתו.

ניתנה היום, י"ח באדר תשע"ב, 12 במרץ 2012, במעמד ב"כ המבקשת, באי כוח המשיבים והמשיבים בעצמם.