החלטה בתיק מ"ת 45114-07-11 - פסקדין

בפניי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, בחשד לביצוע עבירות של חבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה ממש וחבלה או פציעה כשהעבריין מזוין.

בכתב האישום נטען, בין היתר, כי פרץ ויכוח בין המשיב למתלונן, כאשר במהלכו תקף המשיב את המתלונן בכך שדחף אותו והפילו ארצה מס' פעמים. במעמד הנ"ל, חבט המשיב עם אגרופו בפניו של המתלונן והפילו ארצה ובעוד המתלונן שרוע על הקרקע, המשיך המשיב לחבוט בו ולבעוט בו בחלקי גוף שונים. מאוחר יותר, הרים המשיב מקל מטאטא וחבט באמצעותו שלוש פעמים על ראשו, גבו ובטנו של המתלונן.

כתוצאה מהאירוע, נגרמו למתלונן חבלות חמורות המתבטאות באמטומה, נפיחות ליד עין שמאל בפנים ובקרקפת, שבר ללא תזוזה של עצמות האף, שריטה בקיר הבטן ושבר בקרסול רגל ימין, בגינם טופל המתלונן בבית חולים סורוקה ורגלו הימנית גובסה.

הסנגור מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ואולם לשיטתו קיים כרסום בראיות, אשר מצדיק שחרור המשיב בחלופת מעצר.

המדינה עומדת על הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בחנתי את תיק החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו. באירוע צפו שני עדי ראייה אובייקטיביים (עדי התביעה 2 ו-4), אשר מסרו הודעות. הבאתי בחשבון את התעודות הרפואיות שהוצגו, התצלומים ומוצג המקל באמצעותו עשה המשיב שימוש, את ההודעה שנגבתה מהמשיב והמתלונן ויתר המסמכים שהובאו בפניי.

מעיון בתיק החקירה, נראה שהאירוע התרחש על רקע של שימוש באלכוהול.

ייתכן, וכפי שעולה מתיק החקירה, אין מדובר במתלונן נקי כפיים, נראה שהיה לו חלק באירוע, ייתכן שאף התגרה במשיב ואולם אין בעובדה זו כדי להוות כרסום בתשתית הבסיסית המפורטת בכתב האישום, לפיה המשיב הכה במתלונן באמצעות מקל בעוד המתלונן שרוי על הרצפה.

בנסיבות העניין, אני קובע שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.

אין מחלוקת שקיימת עילת מעצר של מסוכנות. עילת המעצר מתחזקת לנוכח עברו הפלילי של המשיב. למשיב הרשעות בעבירות של תקיפת שוטרים, הפרה של הוראה חוקית, איומים, הפרעה לשוטר, פירוק חלקי רכב ותקיפה על ידי שניים או יותר. כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה בן 8 חודשים.

השאלה העיקרית היא האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

זאת ועוד "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י, לא פורסם).

מכל האמור עולה כי  השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר "מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שתי פניה של שאלה אחת - האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהנסיון להשיב עליה הוא, בעצם, נסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם... בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).

החלופה המוצעת הינה בדמות מפקחת, בת זוגתו של המשיב ואם שלושת ילדיו. המפקחת המוצעת נחקרה על ידי בית המשפט, וב"כ הצדדים. מדובר בבחורה צעירה בת 20 שנים, אם לשלושה ילדים קטינים בגילאים שנה וחצי, שלוש וארבע.

במהלך החקירה, הוברר כי מאז התרחש האירוע ביום 17.5.11 נתגלעו מחלוקות בין המשיב לבין הערבה והם ניתקו את הקשר ביניהם. הקשר חודש רק עם מעצרו של המשיב.

אחר שבחנתי את הערבה המוצעת הגעתי למסקנה שאין בכוחה לשמש את מטרת המעצר. מדובר בבחורה צעירה, אם לשלושה ילדים קטינים מאוד. הערבה תתקשה להציב למשיב גבולות. הקשר בין הערבה למשיב אינו ברור דיו והערבה מתגוררת היום בבית הוריה.

העבירה המיוחסת למשיב בוצעה בבאר שבע והחלופה המוצעת (בבית הוריו של המשיב), גם היא נמצאת בבאר שבע.

מעיון בתיק החקירה ובתמונות המתעדות את הפציעות שנגרמו למתלונן, עולה כי מדובר באלימות חמורה וקשה.