החלטה בתיק מ"ת 45003-01-12 - פסקדין

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים שונים. על-פי האמור באישום הראשון, ביום 12.1.12, בסמוך לתחנת הדלק בכניסה לתל-שבע, מכר המשיב לשוטר סמוי סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של 0.329 גר' בתמורה לסך של 600 ש"ח. על-פי האמור באישום השני, ביום 15.1.12 סיכם המשיב עם שוטרת סמויה כי ימכור לה סם מסוכן מסוג הירואין בתמורה ל-400 ש"ח. בהתאם לסיכום, נפגש המשיב עם הסוכנת בסמוך ליד האוניברסיטה ומסר לה שקית שהכילה חומר במשקל נטו של 0.545 גר', ובתמורה קיבל מן השוטרת 400 ש"ח. החומר אשר מסר המשיב לשוטרת לא הכיל סם מסוכן.

במהלך הדיון שנערך בפניי, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון, הרי שלאחר עיון בתקליטור אשר מכיל צילומים ממצלמת האבטחה בתחנת הדלק, ושלכאורה מתעדים את העסקה, עולה בבירור כי הדמות המצולמת שם אינה דומה ואף לא באופן חלקי למשיב. זה מפנה לשוני במבנה הגוף, וכך גם בפנים המתועדות באותו סרטון. עוד זה מציין כי על-פי סרטון זה היה נוכח אדם אחר אשר לגביו אין כל התייחסות מצד המבקשת, וזאת כאשר ברקע הדברים השוטר תודרך לבצע את העסקה עם אדם ששמו טארק, ולא אדם ששמו ריאד אלאעסם. עוד מוסיף ב"כ המשיב כי אכן נערכו מספר שיחות טלפון בין הסוכן לבין מספר הטלפון שהוחזק ברשותו של המשיב, אולם לדבריו, המשיב מוסר בחקירתו כי קנה את הפלאפון בשוק לאחר שבוצעה העסקה. להשלמת טיעוניו ביחס לאישום זה, ציין כי אין כל ממצאים פורנזיים שיש בידם לקשור את המשיב, בכללם טביעות אצבע או תפיסת השטרות שסומנו. כל אלו מובילים את ב"כ המשיב לציין כי ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון, הרי שמדובר בטעות בזיהוי.

אשר לאישום השני, ב"כ המשיב אינו חולק על כך שהמשיב הוא זה שהעביר את אותו חומר לסוכנת, אולם ביחס לכך העלה טענה משפטית, לפיה כאשר מדובר "בעסקה אחרת בסם",  אשר יצאה מן הכוח אל הפועל, הרי שעל המשיבה הנטל להוכיח כי החומר שהועבר בפועל באותה עסקה אחרת הינו סם מסוכן, וזאת להבדיל מעסקה אשר נשארה בגדר תיאורטי בלבד. לחיזוק דבריו הפנה לדברי המלומד קדמי.

מנגד, באת-כוח המבקשת סבורה כי די לצורך האישום הראשון בזיהוי של השוטר אשר מצביע עליו בתמונות, וכן שוללת את סבירותה של טענת קניית הטלפון מספר ימים לאחר ביצוע העבירה על-ידי אותו פלוני מן השוק. אשר לאישום השני, זו חולקת על הניתוח המשפטי, כאשר לדבריה, בשלב בו ישנה הסכמה הדדית בין שניים לצורך עסקה בסם, ניתן להאשים בגין עבירה זו גם אם בסופו של דבר לא נמכר סם, וגם אם בסופו של דבר העסקה כלל לא יצאה אל הפועל.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה ובראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה.

את החלטתי ביחס לקיומן של ראיות לכאורה התחיל דווקא מן האישום השני, אשר לגביו כאמור , אין מחלוקת לגבי העובדות, אלא שמבחינה משפטית, סבור ב"כ המשיב כי מעשיו של זה אינם מגיעים ל"עסקה אחרת בסם".

לאחר שעברתי על הפסיקה הנוגעת, והגדרת העבירה בחוק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי לקבל את פרשנותו המשפטית של ב"כ המשיב לפיה כאשר מדובר בעסקה אחרת בסם אשר יוצאת מן הכוח אל הפועל, יש להוכיח כי החומר שהועבר בפועל הנו אכן סם.

ביחס לכך אציין כי בהערה מקדימה, כי לו כך היו הם פני הדברים הרי שעניין לנו בעבירה של סחר בסם מוגמרת, שכן, סוכמו הפרטים בין הצדדים והועבר סם בפועל. עוד מבחינה לוגית, ישנו כשל מסוים בטענה  שכן, לכאורה, יוצא שבעוד שבמקרה בו פרטי העסקה נותרו בגדר סיכום תיאורטי בלבד, מתגבשת לה עבירה של עסקה אחרת בסם, ובשעה שזו כבר ממומשת, מבלי שהועבר בפועל סם, הרי יסודות עבירת הסם אינם מתקיימים.

הלכה פסוקה היא כי על מנת לגבש עבירה לפי סעיף 13 לפקודה, אינו צורך כי בפועל יועבר סם וגם עצם ההסכמה בין שני הצדדים, כי יסופק סם , עונה על יסודות העבירה . כך גם נפסק, אותם יסודות שעומדים בבסיס הקשר הפלילי, דומים לעבירה של עסקה אחרת בסם, ובלבד, שהקשר יסוב סביב העברת סם (ראה ע"פ 1708/91, מדינת ישראל נ' אגבאריה, וכן ע"פ 214/84.(

במסגרת ע"פ 7328/09 אכראם נ' מדינת ישראל, נידון מקרה בו  הנאשם סיכן עם סוכן משטרתי למכור לו סם מסוכן מסוג קוקאין תמורת כסף, כאשר בסופם של דברים, עלה כי החומר שהנאשם מסר לסוכן, היה שעווה. בית משפט המחוזי קובע כי מקרה שכזה (אשר דומה בנסיבותיו לשלנו) משקללת עבירה של עסקה אחרת בסם כאשר לציין שבקשת רשות ערעור פלילי לבית המשפט העליון,ביחס לעבירה זו- נדחתה (ראה רע"פ 5996/09 אכראם נ' מדינת ישראל).

את הציטוט אליו הפנה ב"כ המשיב מתוך ספרו של המלומד קדמי, יש לפרש באופן שבו בהנחה ששני צדדים מסכמים על עסקה, יש הכרח להוכיח שהעסקה המדוברת נסובה סביב סם, בפרט אמורים הדברים ביחס לסיטואציות שכיחות בהן הצדדים מדברים בקודים ועל הטוען לעסקה אחרת להוכיח כי הכוונה בקודים אלו הינה סם מסוכן.

מעבר לנדרש, אציין כי מקרה כדוגמת המקרה שבפנינו, עורר בפסיקה, שאלה משפטית אחרת הנוגעת לשאלה האם המדובר בעסקה אחרת בסם, או בקבלת דבר במרמה. (ראה לדוגמא ת"פ 45381-08-10, בית משפט השלום חיפה), וכנגזרת מכך, היו מקרים בהם בית משפט סבור היה כי מדובר בעסקה אחרת בסם, או אז המדובר בעבירה מוגמרת או ניסיון בלתי צליח לסחר בסם. (ראה לדוגמא ת"פ  13300-08-10 שלום כפר סבא). מכל מקום , טענה זו לא נטענה בפניי וממילא דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי.

אשר לאישום הראשון, כאמור, חומר הראיות מורכב מעדותו של השוטר שביצע את עסקת הסם אשר מזהה את המשיב במסדר תמונות, צילומי מצלמת האבטחה מתחנת הדלק, וכן, תקשורת טלפונית שנעשתה בין הסוכן, לבין הטלפון שבסופו של דבר נתפס ברשותו של המשיב.

ביחס לצילומי אבטחה מתחנת הדלק, אציין כי בית משפט עיין אף הוא בצילומים שהוצאו ממצלמת האבטחה מתחנת הדלק, ומצא כי אכן ישנו קושי לזהות את המשיב שהתייצב באולם, אל מול מי שצולם באותם מצלמה. בכך אין כאמור להשמיט את קיומן של ראיות לכאורה שכן מבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר מן העבר השני כי מי שמצולם במצלמות איננו יכול להיות המשיב בענייננו, וכל שיש לציין כי התמונות אינן ברורות.

אין באמור לעיל כדי להפחית מיתר הראיות הקיימות בתיק, ובפרט לעובדה כי לשוטר נתי טדסה נערך מסדר זיהוי תמונות וזה מציין כי זיהה בוודאות את המשיב כמי שמכר לו סם. ביחס לכך, הרי שנערך לשוטר טדסה מסדר "זיהוי 8" וזאת כפי שעולה בנוכחות ב"כ המשיב אשר אף ביקש להחליף 4 תמונות שונות ועמד על זכויות המשיב שזה יערך כדין. 

כך גם חזר השוטר טדסה וזיהה את המשיב גם לאחר שצפה בסרטונים ממצלמת האבטחה תוך שהוא מציין כי במציאות, הסוודר הלבן אותו לבש המשיב היה עם פסים צהובים, שלא נראים בבירור במצלמת אבטחה (לציין כי מעיון בסרטון וידאו בשלב שהדמות אינה מצויה בצל, מאפשר הבחנה של אותם פסים מטושטשים).

בהקשר לאמור, עוד אוסיף כי השוטר טדסה מוסר את פרטי הלבוש ותיאור כללי של מבנה גופו של המשיב, עוד בטרם צפה בקלטות האבטחה,(דו"ח פעולה מיום 12.1.12, שעה 13:15, עמוד 2, שורות 4-6),תיאור שמתיישב עם פרטי הלבוש ופרטי הדמות שמצולמים במצלמות האבטחה. כך גם השוטר טדסה בשלב מאוחר יותר, במהלך העימות , שב ומצביע על המשיב כמי שביצע עמו את עסקת הסם.

ראיה נוספת המצטרפת לאמור, הינה העובדה כי הטלפון שנתפס ברשותו של המשיב שמספרו 0542343836 , שימש לצורך יצירת תקשורת בין הסוכן לבין המשיב, וכאשר כאמור, מדו"ח הפעולה מיום 12.1.12, אלו ניהלו מספר רב של שיחות בטרם נפגשו.

המשיב טוען בהודעתו מיום 18.1.12, כי הטלפון נמצא ברשותו רק בשבוע האחרון, מיום שישי האחרון, היינו, יום לאחר ביצוע העסקה, 13.1.12 .ביחס לכך אציין כי טענה זו דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי, אולם כבר עתה ולמקרא חומר החקירה, עולות תהיות , בגרסה זו, כך בין היתר נוכח כך שבתחילה מציין כי מצא את הטלפון ובהמשך מתקן ואמר שקנה אותו, זה מוסר שאינו יודע את פרטי האדם שקנה ממנו ובמחיר של 100 ש"ח.