החלטה בתיק מ"ת 43689-11-11 - פסקדין

בקשה לשחרור תפוסים.

במהלך חקירת ומעצר מבקש 3 (להלן: " המבקש") על רקע ביצוע לכאורה של עבירות כלכליות, נתפסו על-ידי המשיבה רכב מסוג ב.מ.וו מספר 63-881-16 הרשום על שם מבקשת 1 ורכב מסוג ב.מ.וו מספר 63-970-16 הרשום על שם מבקשת 2 (להלן: " כלי הרכב").

המבקשות הינן גרושתו ובתו של המבקש.

כלי הרכב, מוחזקים על-ידי המשיבה במסגרת צווים זמניים שהוצאו ביום 29.12.11 נגד המבקש כסעד זמני בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן: " החוק") במסגרת ת.פ. 43665-11-11 על מנת להבטיח חילוט עתידי של כלי הרכב ככל שהמבקש יורשע בעבירות על פי החוק המיוחסות לו בכתב האישום.

לימים, הוגש כנגד המבקש כתב אישום - ת.פ. 43665-11-11 - המייחס לו ביצוע עבירות מס על פי סעיפים 117(ב)(3), 117(ב)(8), 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 בנסיבות מחמירות. עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], תשכ"א - 1961 בנסיבות מחמירות. עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שיבוש מהלכי משפט ואיומים לפי סעיפים 499, 423, 244 ו-192 בהתאמה, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ועבירות הלבנת הון לפי סעיפים 3(א) ו-4 .

בד בבד הוגשו בקשות למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים והארכת תוקף הצווים הזמניים אשר ניתנו כאמור בשלב מעצר הימים.

הבקשה להמשך תפיסת הרכוש לצורך חילוט נעשתה מכח סעיף 21 לחוק.

המבקש נתן הסכמתו להארכת תוקף הצווים עד להחלטה אחרת, מבלי שייתקיים דיון לגופו של עניין. ראה לעניין זה "הודעה בהסכמה" אשר הוגשה מטעם המשיבה וניתן לה תוקף של החלטה ביום 29.12.11.

תקופה ארוכה נקפה מאז - למעלה משנה וחצי - והמבקש עותר כעת להשיב כלי הרכב לחזקתו בנתאים שייקבעו על-ידי בית המשפט.

המבקש משתית הבקשה על העובדה כי הותרת כלי הרכב במצבם, כשהם עומדים כאבן שאין לה הופכין, אינה משרתת לא את המבקשים ולא את המשיבה. ערכם של כלי הרכב יורד במהירות עקב תנאי החזקה ירודים וללא טיפול כלשהו. ברי, כך בא כח המבקשים, כי גם אם יינתן צו לחילוט, המדינה תצא נפסדת, משום שערכם העתידי של כלי הרכב לא יהיה זהה לאלה אשר היו בתנועה וקיבלו טיפול שוטף ומתמיד.

באי כח המבקשים סומכים יתדותיהם על פסיקה ובעיקר על החלטת כב' השופט י' עמית בבש"פ 4368/12 כפיר תמם ואח' נ' מדינת ישראל ואריה שירזי  - ספיח לפרשה זו - שם הורה בית המשפט על שחרור רכב תפוס בתנאים למרות שרישום הרכב על שם תמם לא שיקף את הבעלות האמיתית על הרכב. יודגש, כי בהליך זה ביקשה המדינה למכור את הרכב אך הבקשה נדחתה.

המשיבה מתנגדת בכל תוקף להשבת כלי הרכב למבקשים ועותרת למכירתם כבר בשלב זה. עוד מוסיפה המדינה בטענותיה כי כלי הרכב קשורים לעבירה. הם נרכשו בשיקים שקיבל המבקש כהחזר הלוואות וריבית, כמפורט בכתב האישום. כן נתבקשתי לשקול מעמד שתי המבקשות, משום שבפועל כלי הרכב הינם בבעלות המבקש.

בא כח המשיבה הוסיף וטען כי המבקשת 1 אינה זקוקה לרכב משום שיש ברשותה רכב אחר. כך הם פני הדברים גם לגבי המבקשת 2.

בא כח המשיבה  - עו"ד וקנין - הוסיפה והעלתה טיעונים בכתב. במסגרת זו חזרה וטענה כי כלי הרכב שייכים מהותית למבקש ולא למבקשות ולשם כך צרפה קלסר ראיות.

בא כח המשיבה אף תמהה באשר לעיתוי הגשת הבקשה ובצורך האמיתי של המבקשות בכלי הרכב.

המשיבה חותמת את טיעוניה בכך שהחזרת כלי הרכב למבקשים עלולה לסכל את חילוטם העתידי.

לחלופין, טוענת המשיבה כי אם יוחלט לשחרר את כלי הרכב, יש להעמיד בין התנאים, "הפקדת סכום כסף השווה לערכם של הרכבים להיום".

לכתב התשובה צרפה המדינה פסיקה.

דיון