החלטה בתיק מ"ת 42622-08-11 - פסקדין

1.      נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבית מגורים וגניבה, בצוותא עם אחר, לפי סעיפים 406 (ב) ו- 29 (ב) ולפי סעיפים 384 בשילוב עם סעיף 29 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.        בצידו של כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים הפליליים.

3.       ביום 2.9.11 הורה ביהמ"ש (כב' השופט שחורי) על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי בידי המשיבה קיימות ראיות לכאורה, כאשר הראייה המרכזית היא תיעוד הפורצים במצלמה שהותקנה בבית המגורים וצילום האירוע באמצעות אותה מצלמה ולאחר שקבע קיומה של עילת מעצר.

4.        ביהמ"ש המחוזי, בדונו בערר שהוגש ע"י המבקש, קבע אף הוא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו של המבקש וכי קיימת עילת מעצר. עם זאת קבע כי נוכח העוצמה המופחתת של הראיות לכאורה, ובפרט אלה הנוגעות לזיהויו של המבקש, קיימת הצדקה לבחון שחרורו לחלופת מעצר ומכאן הפנה אותו לשירות מבחן. 

5.       בהמשך ולאחר שנתקבל בעניינו של המבקש תסקיר מבחן, הורה ביהמ"ש (כב' ס. הנשיא ארגמן) ביום 24.10.11 על שחרורו של המבקש בתנאי מעצר בית מלאים, באיזוק אלקטרוני ובפיקוחן של אשתו וחמותו.

         בהחלטה מיום 1.2.12, אושר לו חלון התאווררות יומי של 3 שעות ושל 5 שעות בימי שבת וחגים.

יצויין כי בימ"ש השלום ובימ"ש המחוזי, אשר דנו בעניינו של המבקש וצפו בקלטת לא הצליחו לזהות את המבקש, להבדיל מ- 4 שוטרים המכירים את המבקש היכרות קודמת וזיהו אותו, כך לטענתם, בוודאות מוחלטת. מכאן, נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי כי העובדה ששני בתי משפט לא היו מסוגלים להשיב, מכוח התרשמותם האישית, אם אכן המבקש מתועד בסרט הוידיאו הינה בעייתית ומפחיתה מעוצת הראיות בתיק.

6.      ביום 25.3.12 הגיש המבקש לפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקש ביטול כל התנאים המגבילים אשר הוטלו עליו. הבקשה נשענה, בין היתר, על חוו"ד שהוגשה לעיונו של ביהמ"ש בלבד. מדובר בחו"ד של מומחה לניתוח וידאו וסאונד אשר צפה בקלטת וניתח את הממצאים העולים ממנה והגיע למסקנה כי האדם הנצפה בקלטת אינו המבקש. בדרך למסקנה זו הצביע המומחה על עבודתה הרשלנית - כך לשיטתו - של המשטרה ועל פגמים בבדיקת זירת האירוע והקלטות שבידיה.

7.      לאחר שהתקיים דיון בבקשה, הוריתי בהחלטתי מיום 25.4.12, על דחייתה תוך שהצבעתי על הקושי המובנה בהליך של הצגת ראיות חסויות, להגיע למסקנה ברורה בדבר העדרן של ראיות לכאורה, כאשר למשיבה לא היו דרכים וכלים להתמודד עם האמור בחוה"ד שהוצגה לעיונו של ביהמ"ש בלבד.

         באותה החלטה התייחסתי באופן פרטני לחלקים שונים בחוה"ד ואיני רואה מקום לחזור על הדברים. אסתפק בלומר כי המומחה גילה כי הדיסק שנשלח אליו כולל שתי תיקיות, האחת תיעדה את הצילומים בסלון הבית של המתלונן והשנייה את הצילומים בחדר השינה, כאשר זיהוי חוקרי המשטרה למבקש נעשה על סמך הצילומים בסלון בלבד וכאשר אחד השוטרים מציין במזכר כי אין צילומים מחדר השינה.

         כן אציין כי המומחה הצביעה על עבודתה הרשלנית של המשטרה בכך שזיהוי המבקש התבסס על צפייה בקלטות ללא הקול, כאשר באלמנט הקול כדי לשמש באלמנט חשוב מאוד לעניין הזיהוי וכאשר בקלטות נשמע החשוד השני פונה למבקש כאן בשל "גלעד" (ולא בשמו).

         אגב הדיון בבקשה, עיינתי היטב בצילומים מחדר השינה ועיינתי בתמונות המבקש, המצויות בחוה"ד (ולהזכיר כי המבקש נכח באולם ביהמ"ש במעמד הדיון) ולא הצלחתי להגיע לממצאים ברורים, לאמור באם המבקש הוא האדם שנצפה בקלטת. 

8.      על החלטה זו הגיש המבקש ערר לביהמ"ש המחוזי, במסגרתו החליט לחשוף את חוה"ד לעיונה של המשיבה ומסר לבא כוחה עותק ממנה. בסופו של יום סוכם בין הצדדים שם כי המשיבה תמציא את חוה"ד למטה ארצי לצורך בחינתה ועריכת חו"ד נגדית, במידת הצורך וכך היה. עם עריכתה של זו נקבע דיון חדש לפני.

9.      המומחה מטעם המשיבה בחן את הצילומים שהומצאו אל מול התמונות של המבקש, והגיע למסקנה כי "על סמך השוואת תמונות מהזירה לתמונות של החשוד....הרי שלדעתי לא ניתן לשלול שהחשוד הוא זה שמצולם בסרט במצלמות האבטחה בעלת האירועים".

10.     בדיון טען הסניגור כי מסקנתו של המומחה מטעם המשיבה מחזקת דווקא את טיעוניו של המבקש, שכן המסקנה כי "לא ניתן לשלול" משקפת הרבה יותר מספק במשפט הפלילי. הסניגור טען, בשנית, כי אין מקום לקבל דווקא את עדותם של ארבעת השוטרים אשר כביכול זיהו את המבקש, כאשר בית המשפט (על מותביו השונים) אינם מצליחים להגיע לממצאים ברורים על סמך הצילומים וכאשר המומחה מטעם המשיבה דירג את הראייה בדירוג נמוך בסולם "רמת הודאות"  (הסולם על דירוגיו הובא בסוף חוה"ד).

         מנגד, ביקש ב"כ המשיבה להדגיש את ההבדל הקיים בין זיהויו של אדם ע"י מומחה, בתנאי מעבדה, לבין זיהויו ע"י אנשים המכירים אותו היכרות טובה מהעבר, דוגמת השוטרים.

11.     לאחר שעיינתי בחוות הדעת שהוצגו לעיוני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתיהם, שוכנעתי כי הגיעה העת להקל משמעותית בתנאי השחרור של המבקש, באופן שמעצר הבית יצומצם לשעות הערב והלילה בלבד.

12.     כתב האישום נגד המבקש הוגש בחודש 8.11. המבקש היה עצור מאחורי סורג ובריח עד ליום 24.10.11, ומאותו מועד הוא נמצא במעצר בית.

         תחילת משפטו של המבקש נדחתה ליום 28.11.12, ויש להניח כי מאותו מועד ועד לסיום המשפט יחלפו מספר חודשים.