אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 3996-08-11

החלטה בתיק מ"ת 3996-08-11

תאריך פרסום : 04/09/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי בחיפה
3996-08-11
04/09/2011
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. אפרת קליגר (עצירה)
2. נעם כהן (עציר)

החלטה

1.         זוהי בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם, אגב הגשת כתב אישום בגין ביצוע שורה של עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע וגניבה ממעביד. המשיבים מתנגדים לבקשה.

טענתו העיקרית של ב"כ המשיבה היא שלפי חומר הראיות, המתלוננים כלל לא רומו, אלא רימו. המתלוננים והמשיבה ביחד חברו כדי להציג בפני קיבוץ נחשולים מצג שווא, ביודעם שאין להם סיכוי להתקבל כחברים בקיבוץ. לכן, המתלוננים והמשיבה חברו יחד לערוך חוזה למראית עין, הכולל פרטים כוזבים, והעבירו את הכספים לפני כל מצג של המשיבה אליהם. ב"כ המשיבה טען להעדר אשמה פלילית.

טענתו העיקרית של ב"כ המשיב היא שחלקו של המשיב באירועים מינורי, והוא לא היה אלא נוכח בעת המעשים המיוחסים למשיבה.

2.         המשיבים הם בני זוג, חברי קיבוץ נחשולים. הם לא עבדו בהנהלת הקיבוץ, לא היו בעלי תפקידים בקיבוץ ולא הייתה להם סמכות לאשר עסקאות. כנטען בכתב האישום, בקיבוץ קיימת שכונת הרחבה, בה נבנים בתים המיועדים לבנים ממשיכים של חברי הקיבוץ או לחברים הנקלטים לחברות מלאה בקיבוץ. למשיבים לא הייתה זכות בבית אחר מלבד הבית שבו התגוררו.

3.         על פי פרט האישום הראשון, הנאשמים קשרו ביניהם במהלך שנת 2010 לבצע עסקת מקרקעין במרמה של 3 בתים בשכונת ההרחבה- בית השייך לשי אגסי (להלן: שי), בית השייך להילה ליצ'י (להלן: הילה) ובית השייך לעידית סלע (להלן: עידית), תוך הצגת מצג שווא בפני אביב זיסו (להלן: אביב) לפיו בעלי הבתים זכאים לבתים בשכונת ההרחבה, ובכוונתם למכור בתים אלו, ללא ידיעת בעלי הבתים, ותוך זיוף מסמכים. המשיבה זייפה מסמך הנחזה להיות הסכם מכר בין אחיה, ארז קליגר (להלן: ארז) לבין שי, לפיו קיבל שי 85,000 ש"ח מארז באמצעות המשיבה, זאת עבור זכויותיו לבניית בית בשכונת ההרחבה והתחייב להעביר את מלוא זכויותיו לידי ארז ו/או המשיבה תמורת סכום כולל של 800,000 ש"ח, וכן זייפה מסמך על העברת סכום נוסף. כמו כן, המשיבה זייפה מסמך הנחזה להיות הסכם מכר בינה לבין עידית, לפיו עידית קיבלה 85,000 ש"ח עבור זכויותיה לבניית בית בהרחבה מתוך סכום כולל של 800,000 ש"ח. לאחר שאביב סיפר למשיבה על רצונו לקנות בית להשקעה, טענה כלפיו המשיבה, שהיא מחזיקה בזכויות למספר בתים והציעה למכור לו שני בתים תמורת 1,700,000 ש"ח. המשיב נכח בשיחות בין אביב לבין המשיבה, על מנת לקדם את הקשר, וכחלק ממצג השווא. אביב העביר למשיבה ולמשיב סך כולל של 835,000 ש"ח, שהיו הכנסה אצל המשיבה בשנים 2009-2010, עליהם לא דיווחה לרשויות המס וזאת בכוונה להתחמק מתשלום מס. כלומר, המשיבה ביקשה למכור נכסים שאין לה כל זכות בהם, דרשה סך 1,700,000 ש"ח, קיבלה 835,000 ש"ח, על פי מסמכים מזויפים, והכל בנסיבות מחמירות עקב הסכומים הגבוהים, התכנון, השיטתיות וריבוי העבירות.

בטיעוניה טענה ב"כ המבקשת, כי אביב העביר סכום כולל של 750,000 ש"ח. להוכחת האמור בכתב האישום, הסתמכה ב"כ המבקשת על עדויות אביב, דפי חשבון, עדויות שי, עידית והילה  והודאת המשיבה במעשיה ובכך שרימתה את אביב, זייפה מסמכים והציגה בפניו מצג שווא. נטען, כי הכספים נזקפו ברובם בחשבון הבנק המשותף של המשיבים, וכי המשיב העביר את הכספים מהחשבון המשותף לחשבונו הפרטי.

ב"כ המשיבה טען כי אביב ידע שההסכם שהוא כורת עם המשיבה אינו חוקי, מאחר שבמפגשים עם בעלי הקרקע נמנע מלשוחח איתם, והעיד שידע שאם הקיבוץ ידע על העסקה הוא יטרפד אותה. הוא ביקש מהמשיבה לסייע לו לקידום מטרתו לקבל אופציה בהרחבה, תוך הסכמה שאם הזכות לא תושג, הכספים יוחזרו. לכן, ההסכם שנערך היה למראית עין בידיעת אביב ובהסכמתו, תוך מתן פרטים כוזבים על מועד עריכתו, פרטי הזכות, פרטי הבעלים וההליכים שיש לנקוט. אביב ידע שהעובדות המוצגות בו כוזבות, ולאחר עריכת ההסכם, ביקש מהמשיבה לערוך מסמכים נוספים המעידים על עובדות כוזבות ברוח ההסכם. עבור ההסכם עם עידית, שילם אביב 85,000 ש"ח ביום 31.5.10, בעוד ההסכם מציין שנערך ביום 2.8.10 ובהסכם עם שי, מצוין שהמשיבה שילמה לשי 198,000 ש"ח ביום 16.7.10, ואילו המתלונן מסר את הכספים ביום 13.7.10. לטענתו, ההעברות מסתכמות ב- 608,940 ש"ח. מאחר שהכספים התקבלו לפני מצג השווא, לא הוכח יסוד המרמה של קבלת כספים עקב מצג השווא.

לגבי הסכום, יש לומר כי אביב העיד שמלבד ההעברות הבנקאיות, הוא שילם למשיבה עוד 140,000 ש"ח במזומן. אשר לטענות האחרות, כעולה מהודעתה של המשיבה מיום 22.7.11, שבה חזרה בה מהכחשתה הקודמת ומטענתה שהייתה זו מראית עין משותפת כלפי הקיבוץ, אישרה המשיבה כי היא הציעה לאביב שני בתים בהרחבה, כתבה הסכם כביכול עם עידית, זייפה את חתימתה כדי שאביב יעביר את הכסף על פיו, ואת ההסכמים עשתה "כדי לקבל ממנו כסף" (שורה 167). לדבריה, רימתה את אביב "כי הייתי צריכה את הכסף הזה" (שורה 201).

לא מצאתי בחומר הראיות ביסוס לטענת ב"כ המשיבה, כי אביב אישר שידע שלא יוכל לרכוש בית ממי שכבר רכשו זכויות לבתים בקיבוץ. אשר לסכומים, אפשר שסכומים כלשהם התקבלו לפני מועד חתימת ההסכם, או לפני העברתם לאחרים, אבל אין זאת אומרת שהם התקבלו לפני עשיית מצג השווא, שהמשיבה העידה שעשתה כדי לרמות את אביב ולקבל ממנו כסף שאותו הייתה צריכה. מכל מקום, יש ראיות מספיקות לכך שמאות אלפי שקלים שולמו עקב ההסכמים לאחר עריכת המסמכים המזויפים בכתב. כמו כן, המשיבה אישרה בחקירתה ברשות המיסים מיום 27.7.11 כי היא לא דיווחה על הכנסות אלו למס הכנסה.

על כן, אני קובע שיש כנגד המשיבה ראיות לכאורה להוכחת פרט האישום הראשון, שלא נפגמו, והמוכיחות את ביצוע העבירות במידה המספקת למעצר המשיבה בשלב זה של ההליכים.

אשר למשיב, המשיבה העידה שלא ידע דבר, אלא שהמשיבה עוסקת במכירת אופציות, ולא ידע שאין בידה אופציות כאלה. בהודעתה הראשונה במשטרה מיום 20.7.11 מסרה המשיבה כי היא אמרה לבעלה ש "הכסף מאופציות בקיבוץ שאני מנסה למכור ושחלקן הלוואות מחברים וחלקן עבור עסקאות חומרה שאני מבצעת עם אביב זיסו" (שורות 174-175). בהודעתה מיום 22.7.11 חזרה המשיבה על כך: "אמרתי לנועם שאני מתעסקת בזמנו בדברים האלה שאני יכולה לעשות את זה ושיקרתי גם לו" (שורות 164-165). בהמשך ציינה כי המשיב שאל אותה לגבי אותם כספים שנכנסו לחשבונם המשותף: "אמרתי לו שזה עסקאות חומרה ושיקרתי גם אותו... אני אמרתי לו שהוא יכול להעביר כספים מהחשבון המשותף שלנו לחשבון הבנק שלו וכי זה הרווח שלי בעסקאות" (שורות 361, 370-371). בסיכום הודעתה היא אף הדגישה כי "נועם כהן בן זוגי היה קורבן למעשים שלי כמו אחרים, אני רימיתי אותו כמו אחרים בכך שלא סיפרתי לו את כל האמת" (שורות 393-394). אין טענה שהמשיב זייף דבר מה. העדות שהוא ידע על המעשים היא הערכה של המעידים, ללא בסיס עובדתי שניתן להערכה זו. אביב העיד שהמשיב היה נוכח בפגישות ושמע את המשיבה מציגה מפות ושרטוטים. כעולה מעדותו במשטרה, המשיב לא היה חלק מהשיחה, אלא רק שמע. לא הוצגה ראיה מספקת לצורך שלב זה לכך שהמשיב אכן ידע שאין למשיבה אופציות למכור. אם אכן הוטעה על ידי המשיבה, כגרסתה, לחשוב שיש בידה לבצע את העסקאות שהיא מבצעת, אין הוא שותף במעשים, גם אם ביצע העברות כספים, שאינן סותרות את תמימותו הנטענת. בלי לפגוע באפשרות שניתן יהיה להרשיעו כמעוול בצוותא, על פי קביעה שהוא עצם את עיניו מלדעת את האמת, בשלב זה של ההליכים, אין ראיות המספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים, לכך שהמשיב היה מבצע בצוותא וקשר עם המשיבה לביצוע המעשים בפרט אישום זה.

4.         על פי פרט האישום השני, בשנת 2011 קשרו הנאשמים לבצע עסקת מקרקעין לפיה יימכר ביתם של שרון שפרינג ודן שטיין במגרש 107 בהרחבה בקיבוץ נחשולים (להלן: " בית 107"), ללא ידיעתם והסכמתם, תוך זיוף מסמכים. המשיבה זייפה מסמך הנחזה להיות קבלה מטעם הקיבוץ לפיו בית 107 שייך לעינת ליצ'י (להלן: עינת) ושולם על ידה סך של 93,000 ש"ח עבור פיתוח המגרש בהרחבה. אריק תורג'מן (להלן: אריק) התגורר בשכירות בהרחבה עם חברתו מנולה פדרוקו, שהייתה חברתה של המשיבה. בפברואר 2011, פנתה המשיבה לאריק והציעה לו לקנות בית בקיבוץ, מבין חמש בתים שברשותה. לפי הקבלה המזויפת על שם עינת שהציגה לו, ביקשה המשיבה למכור לאריק את בית 107 תמורת 946,000 ש"ח. על כן, ביום 2.3.11 נחתם הסכם לפיו אריק יעביר למשיבה 193,000 ש"ח, ועם אישור קבלתו לחברות בקיבוץ ישלים עוד 753,000 ש"ח. נטען, כי לצורך קידום הקשר, המשיב נכח בשיחות בין אריק למשיבה, וכן יצר עם אריק קשר טלפוני לצורך העברת התשלום. אריק העביר את הכספים בין התאריכים 28.2.11 ל- 13.3.11. כספים אלו היו הכנסה של המשיבה בשנת 2011, ונטען שלא דיווחה עליהם בכוונה להתחמק מתשלום מס. כלומר, נטען כי המשיבה ביקשה למכור בית שאינו בבעלותה, ואין לה זכות בו, דרשה עבורו 946,000 ש"ח, קיבלה 193,000 ש"ח, זייפה מסמכים, והכל בנסיבות מחמירות עקב הסכומים הגבוהים, התכנון, השיטתיות וריבוי העבירות.

להוכחת האמור בכתב האישום, הסתמכה ב"כ המבקשת על עדויות אריק וחברתו מנולה, עדות עינת ועדות המשיבה עצמה. לגבי המשיב נטען, כי הוא נכח בפגישות, שמע את השיחות אודות מכירת הבתים וידע שאין למשיבה בתים למכירה. לאחר הפקדת חלק מהסכום, פנה המשיב לאריק ושאל אותו אם הפקיד, ואריק ענה שאכן הפקיד עבור בית שרכש מהמשיבה. נטען, כי הכספים נזקפו בחשבון הבנק המשותף, וכי המשיב העביר את הכספים מהחשבון המשותף לחשבונו הפרטי.  

ב"כ המשיבה טען כי אריק ידע שלא ניתן לרכוש אופציה בקיבוץ, וידע שההסכם שהוא כורת עם המשיבה אינו חוקי. הוא הגיע עם המשיבה להסכמה הדדית שתנסה להשיג לו אופציה לרכישה, ביודעו שדרך זו אינה כשרה. לאחר התשלום ביקש לדעת מה נעשה עם כספו ולהבטיח את החזרתו. על כן, נערך הסכם למראית עין הכולל פרטים כוזבים שאריק ידע שהם כוזבים. המסמך נערך על ידי אריק, כאשר ברור שהכספים הועברו קודם לכן, ועד העברת הכספים לא הוצגו בפניו פרטים כוזבים כלשהם. מאחר שהכספים התקבלו לפני מצג השווא, לא הוכח יסוד המרמה של קבלת כספים עקב מצג השווא.

כעולה מהודעתה של המשיבה במשטרה מיום 22.7.11, שבה חזרה בה מהכחשתה הקודמת ומטענתה שהייתה זו מראית עין משותפת כלפי הקיבוץ, אישרה המשיבה שהיא הציעה לאריק  בית במגרש 107 בהרחבה, זייפה קבלה כביכול שהוצאה לעינת "כדי שיראה ששילמו על המגרש" (שורה 107), כתבה הסכם בכתב יד עם אריק ביום 27.2.11, לפני שאריק הכין נוסח מודפס, "כדי שאריק ייתן לי כסף בסך 193,000 ש"ח" (שורה 114), הוסיפה ורימתה את אריק שמיועדת לו ישיבת ועדת קבלה ביום 9.6.11, והסיבה שרימתה את אריק וקיבלה ממנו במרמה 193,000 ש"ח היא "הייתי צריכה את הכסף כדי להעביר אותו לאנשים אחרים שגם בהם פגעתי" (שורה 122). מכאן, שלא שולמו כספים לפני מצג השווא, שהחל ביום 27.2.11, ולא הייתה זו מראית עין משותפת, אלא מרמה מטעמה של המשיבה, שהציגה כלפי אריק כאילו בידה למכור לו זכויות למגרש בהרחבה, שלא היו בידיה ולא יכלה למכור. על כך יש להוסיף את הודאתה בפני אריק ורון גרוס שרימתה אותם כאשר זימנה אותם לישיבת הקיבוץ באשר לקבלתם לחברות, שלא היתה ולא נבראה.  המשיבה אישרה בחקירתה ביום 27.7.11 שלא דיווחה על הכנסות אלו למס הכנסה. מאחר שאיש מהצדדים לא טען בענין זה, לא אעסוק בשאלה האם אכן כבר הגיע מועד הדיווח על הכנסות משנת 2011.  

לפיכך, אני קובע שיש כנגד המשיבה ראיות לכאורה להוכחת פרט האישום השני, שלא נפגמו, והמוכיחות את ביצוע העבירות במידה המספקת למעצר המשיבה בשלב זה של ההליכים.

אשר למשיב, המשיבה העידה שלא ידע דבר, אלא שהמשיבה עוסקת במכירת אופציות, ולא ידע שאין בידה אופציות כאלה. אין טענה שהוא זייף דבר מה. העדות שהוא ידע על המעשים היא הערכה של המעידים, ללא בסיס עובדתי שניתן להערכה זו.  המשיב לא היה חלק מהשיחות, אלא רק שמע. לא הוצגה ראיה מספקת לצורך שלב זה, לכך שהוא אכן ידע שאין למשיבה אופציות למכור. אם אכן הוטעה על ידי המשיבה, כגרסתה, לחשוב שיש בידה לבצע את העסקאות שהיא מבצעת, אין הוא שותף במעשים, גם אם ביצע העברות כספים, שאינן סותרות את תמימותו הנטענת. בשלב זה של ההליכים, אין ראיות מספיקות לכך שהמשיב היה מבצע בצוותא וקשר עם המשיבה לביצוע המעשים בפרט אישום זה.

5.          על פי פרט האישום השלישי, בשנת 2011 קשרו הנאשמים לבצע עסקת מקרקעין לפיה יימכר ביתה של שרון קרספי במגרש 106 בהרחבה בקיבוץ נחשולים (להלן: "בית 106"), ללא ידיעתה והסכמתה, תוך זיוף מסמכים. המשיבה זייפה מסמך הנחזה להיות קבלה לפיה נבות אבני (להלן: אבני) קיבל מהמשיבה סך של 100,000 ש"ח עבור זכויותיו בבית 106, מתוך סך 753,000 ש"ח שתמורתו הסכים כביכול למכור את זכויותיו בבית זה. כמו כן, זייפה המשיבה קבלה של הקיבוץ על קבלת 93,000 ש"ח מאבני עבור פיתוח המגרש בהרחבה. במרץ 2011, פנתה המשיבה לרון גרוס, גיסו של אריק תורג'מן (להלן: רון), הציגה לו כאילו היא בעלת בית 106 והציעה לו לקנות את הבית תמורת 1,001,000 ש"ח. על פי החוזה המזויף בינה לבין אבני, נערך ביום 21.3.11 חוזה לפיו מכרה לרון כביכול את בית 106. בהתאם לכך, שילם רון לפי הוראות המשיבה 93,000 ש"ח. נטען, כי לצורך קידום הקשר, המשיב נכח בשיחות בין אריק למשיבה. כספים אלו היו הכנסה של המשיבה בשנת 2011, ונטען שלא דיווחה עליהם בכוונה להתחמק מתשלום מס. כלומר, נטען כי המשיבה ביקשה למכור בית שאינו בבעלותה, ואין לה זכות בו, דרשה עבורו 1,001,000 ש"ח, קיבלה 93,000 ש"ח, זייפה מסמכים, והכל בנסיבות מחמירות עקב הסכומים הגבוהים, התכנון, השיטתיות וריבוי העבירות.

להוכחת האמור בכתב האישום, הסתמכה ב"כ המבקשת על עדויות רון גרוס, מסמכי הבנק, עדויות נבות אבני, שרון קרספי ועדות המשיבה עצמה. לגבי המשיב נטען, כי הוא נכח בפגישות, שמע את השיחות אודות מכירת הבתים, וידע שאין למשיבה בתים נוספים למכירה. נטען, כי הכספים נזקפו בחשבון הבנק המשותף, וכי המשיב העביר את הכספים מהחשבון המשותף לחשבונו הפרטי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ