אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 39592-12-10

החלטה בתיק מ"ת 39592-12-10

תאריך פרסום : 12/09/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
39592-12-10
19/06/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. ת.א (עציר)
2. ס.א (עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו- 1996, במסגרתה עותרים המבקשים לשנות את תנאי השחרור שנקבעו בעניינם ולבטל את הרחקתם מביתם בתנאי חלופת מעצר בית מלא.

כנגד הנאשמים ת.א וס.א (להלן: " המבקש 1" ו" המבקש 2") הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) + סעיף 29 לחוק, נשיאה והובלת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 144(ב) רישא + 144(ג) + 29 לחוק והיזק בזדון, עבירה לפי סעיפים 452 + 29 לחוק.

בהתאם לנטען בכתב האישום ביום 21/11/10 או בסמוך לכך, קשרו המבקשים שהינם אחים, קשר לגרום למותה של סבתם, ל.א (להלן: " המתלוננת"). בהתאם לכך הגיעו באותו מועד בשעת לילה בסמוך לביתה, כשהם נושאים ומובילים רימון הלם ורימון גז ושברו שלבים בתריס חלון החדר בו שהתה המתלוננת עם נכדתה הקטינה. לאחר שהמבקש 1 כינה אותה "חזירה" ואמר כי אם לא תמות מרימונים, היא תמות מיריות, השליכו המבקשים דרך החלון אל תוך החדר, את רימון ההלם ורימון הגז בכוונה לגרום למותה של המתלוננת. כמו כן, הניחו על אדן החלון, פתק בו נרשם "אל החזירה, אם לא תמותי ברימונים תמותי בכדורים ביריות, זו התחלת הסוף". לאחר מכן ברחו המשיבים מהמקום.

יוער כבר עתה, כי במהלך בירור דינם של המבקשים, ביקשה המשיבה להגיש כתב אישום מתוקן לפיו תומר עבירת נסיון לביצוע רצח, בעבירה של איומים וחבלה בכוונה מחמירה. בקשתה נתקבלה, כתב האישום כנגד המבקשים תוקן, ושמיעת התיק הועברה בפני מותב אחר בדן יחיד. 

בהחלטת המעצר בעניינם של המבקשים, שניתנה על ידי כב' השופט טובי מיום 27.1.11, נסקרו טענות הצדדים למעצר המבקשים, ונדון עניינם בהרחבה. כב' השופט טובי, סקר את ראיות המשיבה (המבקשת בהליך הנ"ל), ומאידך התייחס לטענות שהועלו על ידי ב"כ המבקשים. בהתאם, מצא כי קיימת בעייתיות בראיות לכאורה, המצדיקה את שחרור המבקשים לחלופת מעצר. כך נסקרו הודעות המתלוננת לאירוע, אשר בהודעתה הראשונה מסרה כי לא זיהתה את האחראים לתקיפתה, אם כי בשלב מאוחר יותר, וכעבור שבועיים מהאירוע היא מסרה כי האחראים לתקיפתה הינם נכדיה, המבקשים במקרה דנן. חיזוק לאותנטיות זיהויה של המתלוננת והיעדר כבישת הודעתה, נמצא לכאורה בהודעתו של ד"ר תייסיר מחאג'נה, אשר טיפל במתלוננת בתכוף לאחר האירוע, שהמתלוננת סיפרה לו עת היא הייתה במצב של חרדה כי שני בחורים זרקו עליה רימון, והיא אמרה שהיא מכירה אותם אם כי לא סיפרה לא במי מדובר כך גם הוא לא שאל אותה לגבי זהותם. חיזוק נוסף לאמיתות הודעת המתלוננת ניתן למצוא, בהודעתו של סבם מצד אמם, של המבקשים, אשר מסר כי הוא ניגש למתלוננת למחרת האירוע ושמע מפיה כי שני נכדיו, המבקשים בבקש זו, הם אלו שזרקו הרימון לביתה ואיימו עליה עת הייתה בביתה עם נכדתה, וכן כי זיהוייה למבקשים היה זיהוי בטוח וודאי בהתאם לגרסתה. כך גם שנים מבניה של המתלוננת שהינם דודיהם של המבקשים, מסרו כי המתלוננת מסרה להם לאחר האירוע כי המבקשים הם אלו שזרקו הרימון לתוך ביתה.

כב' השופט טובי, הוסיף וסקר את שאר הראיות לכאורה בתיק, המחלישות מעוצמת הראיות התומכות בגרסת המתלוננת. כך המבקש 1 מסר הודעת אליבי, שנתמכה בהודעתם של אחרים ששהו עם המבקש 1 באותה עת. כמו כן, כי בעוד שהמתלוננת סיפרה לכאורה לחלק מבניה על זהות התוקפים, הרי שחלק מבניה מסרו כי אמם לא מסרה להם דבר על זהות התוקפים. כך גם עולה כי נכדתה של המתלוננת, ובת דודם של המבקשים, אשר בזמן התקיפה נכחה עם המתלוננת בביתה, מסרה כי היא שמעה סבתה מדברת וצועקת עם אחר, אם כי לא ראתה מי השליך הרימון. כך גם לא מסרה מה היה תוכן השיחה, וזאת חרף העובדה שהיא שהתה באותו חדר עם סבתה וחרף העובדה כי בהתאם לגרסת המתלוננת גם השכנים יכלו לשמוע האיומים. נכדתה של המתלוננת  גם לא זיהתה את קול הגבר שדיבר עם סבתה, וזאת חרף העובדה כי המדובר בבני דודה המוכרים לה, מכאן כי עולות תהיות וספקות באמינות גרסת המתלוננת לזיהוי. מעבר לאלו, גם לא נמצאה התאמה בין תכונת הכתיבה שבמכתב אשר נמצא על אדן חלון ביתה של המתלוננת לבין תכונות הכתיבה של המבקשים, דבר שגם הוא מחליש את הראיות לכאורה נגדם. החלשה נוספת בראיות לכאורה, נמצא במצלמת אבטחה שברחוב בו גרה המתלוננת, המתעדת כי רק אדם אחד ברח מביתה של המתלוננת, בעוד שבהתאם לגרסת המתלוננת היא זיהתה את שני המבקשים כמי שנכחו במקום. מכאן כי לא ברור מדוע בחרו לכאורה המבקשים, להימלט מזירת האירוע בשני נתיבים שונים. לנוכח הימצאותן של ראיות לכאורה סותרות, ולנוכח התהיות שהועלו מחומר החקירה, קבע כב' השופט טובי, כי יש בסך הראיות לכאורה פוטנציאל הרשעתי, אם כי עוצמת הראיות מצדיקה בחינתה של חלופת מעצר.

בהתאם, ובהתחשב בחזקת המסוכנות הטמונה במעשים המיוחסים למבקשים, ובחשש לשיבוש הליכי משפט, הוחלט להתיר שחרורם של המבקשים לחלופת מעצר הדוקה והמרוחקת מאום אל פחם, עיר מגוריהם ומגורי שאר המעורבים באירוע. משכך, ולאחר הגשת תסקיר מבחן בעניינם של המשיבים שהמליץ על שחרור, הוריתי בהחלטתי מיום 23.2.11, לשחרר המבקשים לחלופת מעצר בכפר עילוט, בפיקוחם של עבוד סאלח ובנו עבוד נאסר.

בבקשת עיון חוזר מפורטת שהגיש ב"כ המבקשים, עותר הוא להקל בתנאי השחרור שנקבעו למבקשים. הוא מבקש לבטל התנאים המגבילים תוך התרת הבטוחות להתייצבות המבקשים לדין, לחלופין להעתיק את מקום מעצרם לביתם שבאום אל פחם, בפיקוחם של בני משפחתם, מר אנואר סאדק; גב' סארא סמיר וכן גב' חנאן פנדי. עת שעילת העיון החוזר נמצאה בסתירות הרבות שהתגלו בעדותה של המתלוננת בפני בית המשפט, דבר המוסיף ומחליש מחומר הראיות לכאורה, וכן לנוכח "הזמן הניכר" שעבר מיום מעצרם של המבקשים, אשר נעצרו לראשונה ביום 8.12.10. על כן בהתחשב בעילות אלו, ובהתחשב בנסיבותיהם של המבקשים, שאין לחובתם עבר פלילי, הנמצאים תקופה ארוכה במעצר המרוחק מביתם, ביקש ב"כ המבקשים להקל בתנאי השחרור של המבקשים.

המשיבה, התנגדה לבקשת העיון החוזר, וסמכה ידה על ההחלטות שניתנו בעניינם של המבקשים, עת שלטעמה בית המשפט איזן נכונה בין חולשת הראיות לכאורה, לבין המסוכנות העולה מהמעשים והחשש לשיבוש הליכי משפט. מעבר לכך ובהתייחסותה לטענת המתלוננת בבית המשפט, היא הסכימה כי עדות המתלוננת אכן מעלות תהיות, אם כי יש להתחשב בנסיבות מתן העדות ותגובת המתלוננת לעורך הדין ולשאלותיו, וכן הודגש כי המתלוננת חזרה באופן עקבי על כך כי המבקשים הם אלו שתקפו ביתה וזרקו עליה רימונים. כך גם ציינה המשיבה, כי ישנם עדים נוספים של העידו, מהם עדים המחזקים גרסת המתלוננת כדוגמת ד"ר תייסיר, וכן כי קיימת ראיה של איכוני טלפון, שבהתאם לחוות דעת המסבירה ממצאי איכוני הפלפון יש סבירות גבוהה כי תופרך הודעת האליבי שניתנה על ידי המבקש 1. מעבר לכך, לטענתה מסוכנות המבקשים עדיין קיימת, כך גם החשש משיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על עדים עדיין לא הוסר, על כן מבקשת המשיבה, לדחות בקשת העיון החוזר של המבקשים.

לאחר מתן תשומת לבי לסתירות המפורטת שהועלו בבקשת ב"כ המבקשים ולאחר עיון בעדות המתלוננת כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון אני קובע כי אין בכך לשנות ממערך הראיות הכולל כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת כב' השופט טובי מיום 27.1.11.

אכן עדותה של המתלוננת, מעוררת תהיות לא פשוטות, ומעלה קושיות לא קלות, המחזקות הסברה כי המדובר בעלילה, או בידיעה שהתבשלה בראשה של המתלוננת או הגיעה לאוזנה מאחרים, ללא שהיא עצמה ראתה וזיהתה המבקשים. דבר המעלה ספק ממשי באשמתם של המבקשים. כך גם יש להוסיף כי הודעתם, של העדים האחרים, ששמעו מהמתלוננת על אשר אירע, אינם מחזקים בצורה ממשית את אותנטיות גרסתה של המתלוננת למעורבות המבקשים. שכן המדובר בעדות עקיפה למה שהמתלוננת קלטה בחושיה, ומשקיים ספק בטיב אמינות גרסתה של המתלוננת עצמה, הרי חיזוק על ידי עצם אמירת הדברים לאחרים, אינו בהכרח מביא לחיזוק בגרסתה שלה. זאת מעבר לבעייתיות העולה מההודעות המחזקות עצמן, כך ד"ר תייסיר שטיפל במתלוננת ממש לאחר האירוע, מסר כי אכן המתלוננת ציינה בפניו כי היא מכירה התוקפים אם כי לא מסרה שמותיהם, כך גם עולה כי המתלוננת מסרה לו שתי גרסאות שונות לאשר אירוע. כך גם הועלתה הסברה כי לבני המתלוננת, שמסרו כי היא מסרה להם שהיא זיהתה התוקפים, ישנו אינטרס חזק, להעליל על המבקשים ולסבכם. נתונים המעלים תהיות באשר לאמיתות גרסאותיהם.

עוד יש לציין, כי בזירת האירוע לא נמצאו ראיות אובייקטיביות שיש בהן לסבך המבקשים. נהפוך הוא, בהתאם למצלמת אבטחה הממוקמת בקרוב למקום, נקלטה דמותו של בן אדם אחד ללא זיהוי ברור, הבורח מכיוון ביתה של המתלוננת, דבר המעלה השאלה הטבעית, כי אם לגרסת המתלוננת שני המשיבים תקפו אותה, אזי למה שרק אחד יברח מהמסלול שברח ולא שניהם יחדיו. אכן אין בכך לשלול גרסת המתלוננת, אם כי הדבר מוסיף ומחליש מכלל הראיות לכאורה המייחסות את המעשה למשיבים.

על אף דברים אלו, הרי שהכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי להרשעה ועילת מעצר, עליו להיות שינוי ממשי. כך  בבש"פ 4794/95 יובא שאבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.8.95) התייחס בית המשפט לאופי השינוי הדרמטי בחומר הראיות שיש בו כדי להצדיק שחרור ממעצר בקבעו:

"צריך להיות בשינוי שחל כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות [...] כל עוד אין בחור הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או לכרסם בה רכסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר".

שינוי באופי מסוג זה לא נמצא בתיק. הרי שהמתלוננת דבקה בגרסתה בדבר זיהוייה למבקשים, ואין בסתירות שהועלו להפריך מהיסוד את גרסתה. שכן הדברים יכולים להיות מוסברים בלחץ במתן העדות, באי התמצאות בפרטים הקטנים, בשכחה וכהנה. דברים אלו סבירים בייחוד בהתחשב באירוע בו היא הייתה קורבן. אירוע המלחיץ מטיבו ואינו תורם לקליטת המידע והפרטים בצורה מסודרת, כך גם אין להתעלם מגילה של המתלוננת וכן ככל הנראה מתפיסת עולמה הייחודית כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, שגרמו לסטיות מהודעותיה המשטרתיות וסטירות בגרסתה. אם כך, אין מנוס מהקביעה כי ההכרעה באלו תערך משיקולי מהימנות, ובהתרשמות הערכאה המבררת מהעדים שבאו בפניה. בעוד שבשלב המעצר אין בית המשפט קובע ממצאי מהימנות ואין הוא נדרש לבחינת משקל העדויות הבאים בפניו, שמא תאמר כי בקשה לעיון חוזר בשלב זה, כמוה כבקשה למתן הכרעת דין מקדימה במסגרת ההחלטה בהליך המעצר, עת שתפקיד זה נתון באופן מובהק לערכאה המבררת, שהפרשה נדונה בפניה.

לאחר אמירת דברים אלו, אין מנוס מלחזור לשיקולים שבאו לידי ביטוי בהחלטת כב' השופט טובי, שניתנה במסגרת הליך המעצר. כב' השופט טובי היה ער לבעייתיות שקיימת בראיות לכאורה, ומאידך נתן דעתו למסוכנות מהמעשים והחשש לשיבוש הליכי משפט, וקבע כי באיזון בין אלו לאלו, אין להורות על מעצר המבקשים עד בירור דינם מאחורי סורג ובריח, וניתן להסתפק בחלופת מעצר שהפגיעה בחירות המבקשים הינה פחותה יותר. ובנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לסטות מעקרונות החלטה זו.

ב"כ המשיב, הוסיף כי יש מקום לבחון הקלה בתנאי המעצר בהתחשב "בזמן הניכר" שעבר מאז מעצר המבקשים, עת שהובהר כי ניתן לראות בתקופה שהינה מעל לשלושה חודשים, כזמן ניכר, המצדיק בחינה מחודשת לתנאי המעצר. לגישתי הביטוי "זמן ניכר" צריך להיבחן בהתאם לאמות המידה שבחוק המעצרים. לצורך בחינת הצידוק במעצר של ממש קבע החוק הליך של עיון במעצר לאחר חלוף 9 חודשים, זאת בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק. סבור אני כי פרק זמן זה הוא גם פרק הזמן הסביר לבחינת תנאי חלופת מעצר, זאת בהעדר התפתחויות אחרות בתשתית הראיות במהלך שמיעת ההליך העיקרי.   

אוסיף עוד כי הגדרת "זמן הניכר " היא גם פועל יוצא של כלל הנסיבות בתיק. בענייננו המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לכאורה למבקשים, הינה מסוכנות מיוחדת, שתקופה של שלושה חודשים אין בה בלבד להקהותה, כך גם החשש לשיבוש הליכי משפט לא הוסר והינו עודנו קיים.

בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לאשר את חזרתם של מבקשים לאום אל פאחם וביטול כל התנאים המגבילים שנקבעו בעניינם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ