החלטה בתיק מ"ת 39462-01-12 - פסקדין

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו באישום הראשון ביצוע עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות והזק בזדון. באישום השני ביצוע עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ואיומים, כאשר העבירות כוונו כלפי אשתו, המתלוננת.

2.         בד בבד הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ודיון בה לאחר דחייה נקבע בפניי להיום.

3.         בפתח הישיבה טען ב"כ המשיב כי הוא כופר בקיומן של ראיות לכאורה, ולפיכך, מיקדו ב"כ הצדדים טיעוניהם בנקודה זו.

4.         בתמצית יאמר כי ב"כ המבקשת מבססת קיומן של ראיות לכאורה, ביחס לאישום השני המוקדם בזמן והמתייחס לעבירה שבוצעה לכאורה ביום 07.10.2011, על הודעת המתלוננת, על תמונות שצולמו בה נראית פציעה על שפתה ועל הודעת אמה של המתלוננת.

            בהתייחס לאישום השני, מתבססות הראיות לכאורה על הודעות המתלוננת, תעודה רפואית ותמונות שצולמו ביחס לחבלה ברגלה.

5.         לשיטת ב"כ המשיב, בתמצית, אין ראיות לכאורה ביחס לשני האישומים, שולחו לא ביצע את העבירות המיוחסות לו ולא תקף את המתלוננת באף אחד מן המקרים. מדובר בסכסוך בין בני הזוג על רקע כספי, שאין לו כל ביטוי באלימות כלשהי, ואף בית משפט השלום בנתניה במסגרת בקשה לצו הגנה שהגישה המתלוננת מצא לדחות את בקשתה לפי שלא נתן בגרסתה אמון.

6.         טיעוני ב"כ הצדדים ביחס לקיומן של ראיות לכאורה מפורטים בפרוטוקול מעלה ולא מצאתי לפרטם בגדרי החלטתי זו.

7.         לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את חומר החקירה שהובא בפניי, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לשני האישומים.

8.         הלכה היא כי בחינת קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבוש עילת מעצר דורשת לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפני בית המשפט ככל שתוכחנה במשפט כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראה פרשת זאדה). עוד נפסק כי בשלב המעצר אין בית המשפט קובע קביעות באשר למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים (ר' פרשת מצארווה). די בשלב הדיון בבקשת המעצר כי הודעת המתלוננת אינה מופרכת על פניה על מנת להקים תשתית ראייתית דרושה (ר' בש"פ הייב; בש"פ חזיזה).

9.         ומן הכלל אל הפרט, ביחס לאישום השני אשר הינו הראשון על ציר הזמן,  קיימת הודעה של המתלוננת מיום 07.10.2011, בה ציינה כי המשיב נתן לה מכה בשפה ודחף אותה בגב, והיא מציינת שנתן לה סטירה בשפתיים. החוקר מציין בהודעה כי הוא רואה פצע אדום במרכז השפה. לעניין זה אף קיים תצלום בו רואים את הפגיעה בשפה של המתלוננת. כך אף קיימת הודעה של המתלוננת ביום 26.11.2011, אשר ציינה שבעלה תקף אותה. אף אימה של המתלוננת בהודעתה מיום 29.11.2011 ציינה כי בתה סיפרה לה שהייתה במשטרה בגלל שבעלה נתן לה מכות.

10.        ביחס לאישום השני, הרי שקיימת הודעה של המתלוננת מיום 16.01.2012, לפיה בעלה הכה אותה במקל ונתן לה מכות על רגל שמאל. קיים מזכר מיום 16.01.2012, באשר למתלוננת שטענה שבעלה מכה אותה והיו לה סימנים של אלימות ברגל. כמו כן, קיים אישור מקופת חולים לאומים מיום 18.01.2012, אשר מציין שטף דם ושפשופים ברגלה של המתלוננת. 

11.        אין מחלוקת, ועל כך אף מודה המשיב, כי הוא אכן שבר את החלון בביתו, לאחר שהמתלוננת לא נתנה לו להיכנס על ידי זריקת ווזה על הזגוגית (ר' הודעתו מיום 16.01.2012).

12.        בשולי האמור יצוין, כי המתלוננת הייתה נוכחת בחלק מן הדיון באולם (טרם שהוצאה ממנו על ידי לאחר שאמרה דברים). לא מצאתי כמובן לאפשר עדותה בפניי. אין זה תפקידו של בית המשפט לגבות הודעות מנשים אשר התלוננו על אלימות במשפחה, והפסיקה בעניין "תסמונת האישה המוכה" הינה מוכרת, והתופעה של נשים שסובלות מאלימות ומתייצבות לצד בני זוגם בדיון בהארכת המעצר הינה חיזיון נפרץ.

13.        בהינתן האמור, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה בהתאם להלכת זאדה. בשים לב לעובדה כי המדובר בעבירות של אלימות במשפחה, הרי שקמה עילת מעצר כנגד המשיב.

14.        בשים לב לחשיבות שמייחס בית המשפט לתסקירי מעצר בעבירות אלימות במשפחה, ובהתאם להוראת סע' 21 (ב) לחוק המעצרים, בטרם תינתן החלטה סופית בבקשת המבקשת ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד, מתבקש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

15.        אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר, קודם למועד שנקבע.

תסקיר המעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של המשיב, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם.

16.        קובע להמשך דיון לאחר קבלת התסקיר ליום 15.02.2012 שעה 13:30.

17.        שירות המבחן יואיל להגיש את התסקיר טרם המועד שנקבע.