מ"ת
בית המשפט המחוזי מרכז - לוד
|
38946-01-13
17/06/2013
|
בפני השופט:
מיכל ברנט
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גבי פאר
|
הנתבע:
1. מברוק עבד אל קאדר (עציר)
2. עוראבי עבד אל קאדר (עציר)
3. עדי עבד אל קאדר (עציר)
4. עבד אל חכים חאג' יחיא (עציר)
5. פהים חאג יחיא
6. רידא עבד אל קאדר (עציר)
7. ריאד עבד אל קאדר (עציר)
8. מוחמד עבדל קאדר (עציר)
9. אשרף אל חאדי
10. פאכר עבד אל קאדר (עציר)
11. מחמד תאיה
12. מחמוד אבו גאנם
13. יוסף אבו גאנם
14. עלי אבו גאנם
עו"ד גדי זילברשלג
|
| החלטה |
1. דיון בשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס למשיב 10 (להלן: "
המשיב").
2. ביום 21.1.13 הגישה המבקשת כתב אישום עב כרס, אשר תוקן ביום 17.3.13, כנגד המשיב ושלושה עשר אחרים המייחס להם עבירות שונות אשר התבצעו במסגרת חברותם בארגון פשיעה בעיר טייבה (להלן: "
הארגון").
3. האישומים הנוגעים למשיב הינם האישום השביעי והאישום התשעה עשר.
4. על-פי המתואר בפסקאות 8-10 באישום השביעי, הלווה המשיב לעזיז חאג' יחיא (להלן: "
עזיז") 20 אלף ש"ח בתמורה להחזר הכולל ריבית חודשית של 10%. במשך תקופה שילם עזיז למשיב את חובו בתוספת הריבית שנקבעה עד שחדל לעשות כן.
5. משחדל עזיז לשלם, פנה המשיב למוחמד חאג' יחיא (להלן: "
מוחמד"), אחיו של המשיב ודרש ממנו סכום של 23,000 ש"ח בגין ההלוואה שנטל עזיז.
6. בשל חששו של מוחמד מהמשיב אשר נבע מקשריו לארגון, פעל מוחמד לגייס את הכסף וזמן קצר לאחר דרישת הכסף העביר את הסכום המלא לידי המשיב.
7. בגין האירועים דלעיל הואשם המשיב בעבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "
החוק") יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה תשס"ג - 2003 ושימוש במרמה ערמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
8. האישום התשעה עשר מייחס למשיב, ולשישה משיבים נוספים, התחמקות מתשלום מס במסגרת ארגון פשיעה בגין התחמקות מתשלום מס מקרקעין.
9. לצורך יעילות הדיון אדגיש את הנקודות המוסכמות על הצדדים.
א. ביחס לאישום התשעה עשר, אשר אינו מקים עילת מעצר, קיימת תשתית ראייתית לכאורית.
ב. כפי המתואר באישום השביעי המשיב הלווה לעזיז סכום של 20,000 ש"ח ובהמשך פנה למוחמד לצורך גביית הסכום האמור.
10. ב"כ המשיב כרך בין הגדרת המבקשת את המשיב כחלק מן הארגון לבין עבירת הסחיטה המיוחסת לו והדגיש כי עבירה זו הינה הקשר היחידי בן המשיב לבין הארגון כך שאם יוכח כי המשיב לא סחט הרי שממילא לא ניתן להסיק כי הוא משתייך לארגון.
11. לאחר מכן הפנה להודעת מוחמד, המהווה את הבסיס לגרסת המבקשת, מיום 25.12.12 בה הוצגה לו תמונת המשיב אך הוא לא זיהה את האדם המצולם ולעומת זאת זיהה אדם אחר כ"פאכר".
12. בתמליל החקירה מיום 25.1.13 ציין מוחמד כי המשיב אינו שייך לארגון "
לא, לא שייך להם" (עמ' 39 שורה 27), נזכר בשמו של המשיב רק לאחר שהחוקר רענן את זכרונו "
אולי פאכר, אולי כן" (עמ' 40 שורה 16), תיאר את המפגש עמו כלא עוין "
לא, לא איים באמת" (שם, שורה 38) ואף מסר הסבר מדוע שש לשלם את חובו של אחיו "
היינו חושבים על העסקה כאילו שאני אקח את החלק של עזיז בבית" (עמ' 41 שורות 2-3).
13. בהמשך חזר על האינטרס הכלכלי ביסוד השבת הכסף למשיב ופירט כיצד פרע חובות נוספים של אחיו לאנשים שונים, אשר אין חולק כי הם אינם משתייכים לארגון.
14. ב"כ המשיב הפנה לאפליה אל מול עניינם של משיבים 5 ו-9 אשר חלקם, לשיטתו, פחות מחלקו של המשיב אך בניגוד אליו ובשל הסכמתם לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית שוחררו הללו לחלופות מעצר.
15. באחרית דבריו הפנה למחדליה של המשטרה אשר לא בחנה מתי העביר מוחמד את הכסף למשיב, האם יצר עמו קשר קודם לכן וכדומה.
16. ב"כ המבקשת הבהירה כי לא ניתן לנתק בין המיוחס למשיב לבין המיוחס למשיבים 3 ו-6 באישום השביעי. לשיטתה, שלושת המשיבים פעלו בדרך דומה כאשר פנו למוחמד בגין חוב לא לו תוך ידיעה שהוא ייכנע לדרישותיהם לאור חברותם בארגון.
17. חיזוק לקשר זה ניתן למצוא בהודעתו של עזיז מיום 30.12.12 אשר מקשר בין ההלוואות ממשיבים 3 ו-6 לבין ההלוואה אשר לקח מהמשיב.