אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 38339-03-12

החלטה בתיק מ"ת 38339-03-12

תאריך פרסום : 25/02/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי מרכז
38339-03-12
16/05/2013
בפני השופט:
מיכל ברנט

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ינאי גורני
הנתבע:
1. אסממאו מהרט (עציר)
2. ממוש מתיקו (עציר)
3. איטולי סאמו (עציר)

עו"ד קטי צווטקוב
החלטה

1.            בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

2.            כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן "החוק") והחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.

3.            על פי המתואר בכתב האישום, בין המתלוננים, יצחק צ'אנה (להלן "מתלונן 1") ורענן ווסיהון (להלן "מתלונן 2"), לבין המשיבים קיים סכסוך. בתאריך 17.2.2012 בשעה 02:30 או בסמוך לכך, הבחינו המתלוננים במשיבים ופנו לתוקפם. כתגובה לתקיפה, שלף משיב 3 סכין ודקר את מתלונן 2 בחזהו, בירכו וברגליו באמצעות סכין. במקביל, איים משיב 1, באמצעות אקדח, על מתלונן 1 כי יפגע בו, בעוד משיב 2 מעודדו לעשות כן. כאשר נחלץ מתלונן 1 לעזרתו של מתלונן 2, נדקר אף הוא בכתפו על-ידי משיב 3. בסיומה של התקרית, עת החלו המתלוננים להימלט מן המקום, ירה מי מהמשיבים לעבר המתלוננים ופגע ברגלו של מתלונן 1.

4.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם וטענה כי בידיה ראיות להוכחת אשמת המשיבים.

5.            לעניין עילת המעצר, טוענת המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיבים נעשו באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק קר וחם. לאור זאת, קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות - אכיפה מעצרים) (להלן: "חוק המעצרים"). כמו כן, לאור חששם של המתלוננים מפני המשיבים, קיים חשש כי המשיבים יביאו לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מהליכי שפיטה בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

6.            ב"כ המשיבים חלקו על קיומן של ראיות לכאורה אשר יש בהן כדי להוכיח את העבירות המיוחסות למשיבים.

טענות הצדדים

7.            את בקשתה למעצר מבססת המבקשת על הודעתו הרביעית של מתלונן 1 מיום 1.3.12. בהודעתו תיאר מתלונן 1 לפרטי-פרטים את הרקע לסכסוך בין המשיבים לבין מתלונן 2 ואחיו, משה צאנה (להלן "משה"). ביום 17.2.12 בשעה 2:00 לערך צעד מתלונן 1 לביתו של אחיו, בצוותא חדא עם מתלונן 2, נתקל במשיבים, פנה לתוקפם והותקף על- ידם: " איך שהלכנו אליהם בלי לדבר התחלנו לריב מכות, ישראל (משיב 1) מוציא את האקדח ומכוון לרגל שלי... ממוש (משיב 2) אמר לו תדפוק בו ברגל....ואז ראיתי את אשר (משיב 3) דוקר את רענן....איך ששנינו רצים אני הסתובבתי לראות איפה רענן, איך שאני מסתובב קיבלתי יריה ברגל... לא ראיתי מי שחרר את הירייה" (ר' הודעתו מיום 1.3.12, עמ' 2 ש' 42-50). בהמשך תיאר מתלונן 1 כיצד נדקר: "מהסכין של אשר, בזמן שאני באתי לעזור לרענן אז הוא חתך אותי בכתף" (שם עמ' 4 שורה 93). מטעים ב"כ המבקשת כי הודעתו של מתלונן 1 מעידה על מהימנותו, שכן לא בחר להציג את עצמו כ"טלית שכולה תכלת" ופירט כיצד ניסה לתקוף ולבסוף הותקף.

8.            גרסה זו חוזרת אף בהודעתו של משה, אשר סיפר כי בהזדמנויות שונות תיארו בפניו המתלוננים את האירוע כפי שתיאר מתלונן 1 לעיל (ר' מזכרו של רוני סוגאוקור מיום 1.3.12). גם עדן, חברתו של משה, בהודעתה מיום 1.3.12 חוזרת על מהלך אירועים זהה (ר' מזכרו של ירון ליש מיום 1.3.12).

9.            תימוכין נוספים לגרסתו של מתלונן 1 מוצא ב"כ המבקשת בהודעותיהם של עדי הראיה. יגאל אשורוב תיאר את תחילתו של האירוע: "ראיתי המולה של כ-5 אנשים...שמעתי ירייה או שניים" (ר' הודעתו של מיום 17.2.12, עמ' 1 ש' 5-8). וכהשלמה לעדות זו תיאר זיו  הלמן את סופו של האירוע: "ואז הבחור שהותקף התחיל לברוח מהמקום ביחד עם חבר שלו...כששניהם עברו על הכביש מתחת לחלון שלי... שמעתי ירייה אחת" (ר' הודעתו מיום 17.2.12, עמ' 2 ש' 11-15).

10.        לדידה של המבקשת, בהודעותיו הראשונות בחר מתלונן 1 לשקר בשל חששו מהמשיבים. ראה מזכרו של קובי רז מיום 11.3.12 בו תיעד כי הזמין את מתלונן 1 לעמות מול המשיבים והלה מסר לו כי הוא חושש מפניהם . מפגשו של מתלונן 1 עם משה ביום 28.2.12 גרם לו לספר את האמת, מתוך רצון לעזור לאחיו בפרשיה אחרת בה הוא מואשם. לעניין זה ראה תמלול שיחתם מיום 18.3.12: "הם רק רוצים לשמוע אם אני מדבר אמת או לא" ובהמשך "ספר מה שהיה ברגיל...הם רק רוצים לבדוק אם אני מדבר אמת".

11.        מתלונן 2 סירב  לשתף פעולה עם המשטרה, אך מאמרתו "אני לא מלשין" (ר' הודעתו מיום 1.3.12 עמ' 2 שורה 22), הסיק ב"כ המשיבה על קיומה של היכרות מוקדמת עם התוקפים, בהתאם לסכסוך אשר פורט בהודעתו של מתלונן 1.

12.         ב"כ המבקשת טען כי גם משיחותיו של משיב 1 עם ידידתו בסמוך לאירוע ניתן ללמוד כי שהה ביחד עם משיבים 2 ו-3 בשעה הסמוכה לאירוע בסמוך לזירת העבירה. משיב 1 אף זיהה את קולו כאשר התריס בפניי החוקר בהודעתו "מה אתה מקליט שיחות שלי עם בנות?" (ר' הודעתו מיום 13.02.12 עמ' 2 שורה 26)

13.        לסיום, מוסיף ב"כ המבקשת כי שתיקתם של שלושת המשיבים בחקירותיהם עומדת להם אף היא לרועץ ומהווה חיזוק לראיותיה הלכאוריות של המבקשת.

טענות ההגנה

14.        ב"כ המשיבים טענו להעדרן של ראיות לכאורה ועמדו בעיקר על שינויי הגרסאות בהודעתו של מתלונן 1. לדידם, בבסיס טיעוניה של המבקשת עומדת הודעתו של מתלונן  1 מיום 1.3, אלא שלא ניתן לנתק הודעה זו משלושת ההודעות אשר קדמו לה בהן תיאר מתלונן 1, תוך שימוש בפרטים, תרחיש שונה לחלוטין. בהודעותיו הראשונות תיאר מתלונן 1 כיצד הותקף, יחד עם מתלונן 2, ע"י שני תוקפים בלבד וכיצד לא הצליח לזהותם בשל כובעי הגרב שחבשו: "מישהו עם מסיכה על הפנים וכפפות הוא רץ לכיוון של רענן ואיך שהוא התקרב אליו הוא החל לדקור אותו בגב...ואז התחלנו לברוח והוא רץ לכיוון שלי ודקר אותי והיה עוד מישהו בבנין... שגם הוא היה עם כפפות ומסיכה וירה בי ברגל פעם אחת" (ר' הודעתו מיום 21.2.12 עמ' 1 שורות 1-5). הוסיפה ב"כ משיב 3 וציינה כי תיאורו של מתלונן 1 ,לפרטי פרטים, את המסכות אשר חבשו התוקפים מעידה על מהימנותה של גרסה זו: "מסכה עם חתכים לעיניים כמו של סיניות" (ר' שם בעמ' 2 שורה 28). הוסיפה ב"כ המשיב 3 כי מהימנותה של ההודעה מיום 1.3.12 מוטלת בספק לאור הצהרת המתלונן כי לא החזיק בסכין, אשר סותרת את מזכרו של רס"מ מוזס מיום 17.2.12 לפיו קיבל סכין שנמצא במכנסי המתלונן מאח בית החולים.

15.        בעוד המבקשת הסבירה את השינוי בגרסאותיו של מתלונן 1 בחששו מן המשיבים, הרי שלדידם של ב"כ המשיבים אין בטענה זו דבר, שכן מתלונן 1 הוא אשר פנה לתקוף את המשיבים וברי לכל, שאין הוא חושש מהם כלל ועיקר. הוסיף ב"כ משיבים 1-2 וטען כי למתלונן 1 ישנו אינטרס מובהק שהמשיבים ישהו במעצר, לאור המתח הקיים בין המתלוננים ומשה לבין המשיבים.  

16.        חיזוק לגרסתו הראשונית של מתלונן 1 מצאו ב"כ המשיבים בהודעותיהם של עדי הראיה, זיו  הלמן ויגאל אשורוב, אשר טענו כי בקטטה נכחו ארבעה אנשים בלבד, כפי שטען מתלונן 1 בגרסתו הראשונית, ולא חמישה, כפי שטען מתלונן 1 בגרסתו מיום 1.3.12.

17.        נקודת תורפה נוספת, לדידם של ב"כ המשיבים, מקורה בעובדה כי הודעותיהם של משה ועדן הן עדויות שמיעה, אשר תיארו את אשר נאמר להם ע"י המתלוננים בבית חולים, ועל-כן הן אינן קבילות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ