החלטה בתיק מ"ת 35636-04-11 - פסקדין

1.      לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו - 1996.

2.      כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המשיב כולל 4 אישומים שעניינם עבירות רכוש:

האישום הראשון עניינו התפרצות לבית מגורים במושב גאה ביום 10.12.10 וגניבת רכוש הכולל, בין השאר, שני פלאפונים.

האישום השני - עניינו התפרצות לבית מגורים במושב משען  בין 6.12.10 לבין 7.12.10 וגניבת רכוש הכולל, בין השאר, מכשיר פלאפון.

האישום השלישי - עניינו החזקת נכס החשוד כגנוב, כך משנמצא המשיב מחזיק ביום 21.4.11 בכרטיס סים שנגנב על ידי אחר ביום 20.9.10 ממחסן במושב ערוגות (להלן: "מכשיר 714").

האישום הרביעי - אף הוא עניינו החזקת נכס החשוד כגנוב, כך משנמצא המשיב מחזיק ביום 21.4.11 בכרטיס סים אשר נגנב  על ידי אחר ביום 7.3.11 מבית במושב ערוגות.

3.      המבקשת משתיתה בקשתה בהיבט הראייתי על עצם מציאת כרטיס הסים, נשוא האישום השלישי, בתוך תעודת הזהות של המשיב לצד העובדה שנמצא כי כרטיס זה הוכנס למכשירי הפלאפון שנגנבו וזאת שעות ספורות לאחר הפריצה ובאופן המלמד על קיומה של חזקה תכופה.

המבקשת מציינת כי המשיב מצידו התחמק תחילה ממתן גירסה אולם בהמשך הודה כי כרטיס הסים האמור היה ברשותו סמוך לאחר ביצוע הפריצות.

         אשר לעילת המעצר - הרי שהמבקשת מפנה לכך שבפנינו דפוס פעולה דומה של הזזת חלון המטבח של הדירה הנפרצת וחדירה לתוך הבית,  בעוד בני הבית ישנים.

         המבקשת אף מפנה לעברו הפלילי של המשיב הנושא 4 הרשעות קודמות ובכלל אלה עבירות רכוש ומדגישה דבר היותו אסיר ברשיון במועד ביצוע המעשים המיוחסים לו.

         כן מפנה המבקשת לפסיקה המלמדת כי עבירות רכוש יכול ותקמנה עילת מעצר.

4.      ב"כ המשיב ולאחר שמיעת טיעוני ב"כ המבקשת בדיון ובהרחבה סבור, כי אין בקיים כדי להוות ראיות לכאורה למיוחס למשיב וכי ומכל מקום עילת מעצר אין.

         וביתר פירוט: לשיטתו המשיב לא נחקר כלל באשר לרכוש שנגנב למעט בהתייחס לכרטיסי הסים, אלא שהמשיב מצידו מסר גירסה והבהיר כי רכש אותם תוך שציין מקום הרכישה. שתיקתו בראשונה היתה אך מחמת רצונו להתייעץ בעורך דין. המבקשת, מכל מקום, לא טרחה לבדוק טענות אלו. צו חיפוש שניתן לא העלה דבר בביתו של המשיב  ולא נעשתה כל פעולה לבחון באם בוצעו פעולות בכרטיסי האשראי שנגנבו ועל מנת לאתר חשודים אפשריים.  כן לא נחקרה רעייתו של המשיב אשר נזכרה בהודעתו כמי שעשתה שימוש במכשיר 714. ב"כ המשיב מוסיף וטוען לחסרונן של בדיקות מז"פ רלוונטיות ומעלה תמיהה על כי כרטיס הסים שנגנב לא נחסם.

         עוד מפנה הוא לכך שמעורבים נוספים נחקרו בפרשה ונעצרו, אולם המשיב לבדו הוא שהואשם בעבירות דנן.

         ב"כ המשיב מסכם וטוען כי הראיות לכאורה ועילת מעצר אין. המשיב משקם את חייו מזה זמן ומצוי בשלבי הקמתו של עסק (אף המשיב עצמו אמר דברו בעניין זה). במצב דברים זה אף אם תאמר כי יש מקום לבקשה, הרי שהראיות הקיימות חלשות הינן ולמקרה הצורך מציע המשיב חלופה בדמות פיקוח של רעייתו אשר התייצבה ונחקרה במהלך הדיון.

דיון והכרעה

5.      בהיבט הראייתי - "הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית".

(מובא מתוך בש"פ 10234/08  נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל ; כן ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י ; בש"פ 10638/05   נאיף גבוע נ' מדינת ישראל).

6.      בענייננו נראה כי בסופו של דבר אין חולק באשר לממצאים העיקריים הקיימים בתיק והמחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על דיותם של ממצאים לצורך הליך זה. אין חולק, כי אין בנמצא כל ראיה ישירה הממחישה את מעשי ההתפרצות והגניבה המיוחסים למשיב. הראיות בעניין זה הינן נסיבתיות בלבד וכדלקמן: