החלטה בתיק מ"ת 31778-09-11 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, זיוף חלק של רכב וכניסה לישראל שלא כדין.

על פי האמור בעובדות כתב אישום, בין התאריכים 12.4.11 שעה 20:00 לבין בוקרו של 13.4.11, גנב המשיב רכב מסוג מזדה לנטיס שמס' רישוי הינו 6119429. סמוך לאחר מכן, זייף את מס' שלדת הרכב ואת מס' המנוע בכך שהשחיז חלק ממס' שלדה והמנוע והטביע במקומם מספרים אחרים. את כל אלה ביצע המשיב כשאין לו היתר כניסה או שהייה בישראל כדין.

בדיון שנערך בפניי ביום 19.9.11, הפנה ב"כ המבקשת לראיות הלכאוריות שעל בסיסן מבוסס כתב האישום שעיקרן: הודעת המתלונן, דוחות פעולה של שוטרים, צילומי הרכב וחוו"ד בדבר זיוף מספר הרכב והשלדה, ובעיקר, שתי טביעות אצבע של המשיב שנמצאו בחלקו הפנימי של הרכב על המראה.

מנגד, סבור ב"כ המשיב, כי אין בכך כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה  וזאת בהינתן אלה:

ראשית - השעה המצוינת בכתב האישום, ככזו בה השאיר המתלונן את רכבו, היינו השעה 20:00, אינה בהכרח שעת הגניבה עצמה ובהחלט ניתן שרכב זה נגנב זמן ממושך לאחר מכן.

שנית - הלה מצביע על 2 דוחות של שוטרים, חיים בלילה ושאדי סאלי, שמהם עולה, כי ביום 14.4.11, בשעה 00:05, היינו 30 שעות לאחר הגניבה (בהנחה שזו בוצעה בשעה 20:00), הבחינו ברכב הנושא את מס' הרישוי של הרכב הגנוב תוך שהם מציינים כי הם מזהים בתוכו בוודאות אדם בשם מוחמד חסין אלסאנע, אשר כאמור איננו המשיב כאן.

השוטרים הללו עוצרים את אותו אלסאנע, חוקרים אותו, וחרף כך, משחררים אותו מבלי שמגישים נגדו כתב אישום. לדברי ב"כ המשיב לנתון זה השפעה כפולה, ראשית - יש בכך כדי לעורר ספק רב מי גנב את הרכב, כאשר כאמור אלסאנע הוא זה שנצפה בתוכו בסמוך לאחר הגניבה, ושנית - הדבר מקים טענת הפליה שצריכה להוביל ולהשפיע על שחרורו של המשיב.

אשר לטביעת האצבע, לדברי ב"כ המשיב, אכן המשיב לא סיפק הסבר ביחס להימצאותה כאמור לעיל. המשיב מכחיש כי נגע ברכב הנ"ל או הסתובב באזור בו זה היה מצוי טרם שנגנב.

טענה נוספת אותה מעלה ב"כ המשיב נוגעת לחווה"ד של אלעד פורת, ובה התייחסות לזיוף מספר שלדת הרכב. בסע' 4 לחוו"ד זו, קובע המומחה, כי " בבדיקת קובץ כלי הרכב במנ"ת מצאתי שהטבעת מספרי השלדה הנ"ל שייכת למכונית מתוצרת מזדה מדגם לנטיס, בעלת מס' רישוי

 61-194-29 (שייכת למיכאל אטקין). למכונית זו נרשמה הודעה על גניבתה בתאריך 12.4.11".

לדברי ב"כ המשיב את משפט זה ניתן להבין באופן שמספרי השלדה המזויפים שנתגלו הם אלו אשר על פי הרישומים שייכים למיכאל אטקין ומכאן יש להניח שהרכב זויף עוד בהימצאו אצל המתלונן ולא לאחר גניבתו. זה מוסיף כי הואיל ולא מצוי בחומר החקירה רישיון הרכב בו רשום מספר השלדה, אין המבקשת גם יכולה להפריך את האופן בו הוא מבין את האמור בחוות הדעת:

" יתכבדו ויציגו לביהמ"ש את רישיון הרכב. ברישיון הרכב רשום מה מס' השילדה. אם ברישיון הרכב רשום מס' השילדה המזויף ועל הרכב יש לוחות זיהוי שרשומות גם ברישיון הרכב, לא יהיה חולק כי הרכב מוחזק על ידי הבעלים כרכב מזויף".

בהינתן אלה, הרי לדברי ב"כ המשיב לא רק עבירת הזיוף אינה מתקיימת אלא יש בכך כדי להשפיע על משקלה של אותה טביעת אצבע שכן לא ניתן לשלול המסקנה כי הרכב "האמיתי", בו נמצאה טביעת האצבע, היה מצוי בשטחים וכך הגיעה טביעת האצבע של המשיב אל המראה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהובא לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה.

למסקנתי זו הגעתי בראש ובראשונה בהתבסס על עובדת הימצאותן של שתי טביעות האצבע של המשיב על  הראי הפנימי של רכב המאזדה הגנוב.

כאמור, המדובר בראיה נסיבתית אשר בשורה של פסקי דין נקבע כי בהיעדר הסבר סביר להימצאותה של זו, לעיתים די בה לבדה כדי להביא להרשעה בדין:

" כפי שנקבע בפסיקתנו, טביעת האצבע משמשת ראיה מספקת להימצאותו של בעליה בזירת העבירה ולקיום מגע בינו לבין החפץ שעליו הוא מתגלה. אם חפץ זה קשור בביצוע העבירה - עשויה טביעת האצבע להביא להרשעת בעל הטביעה במעורבות בביצוע העבירה, אף כראיה יחידה, אלא אם בידיו לספק הסבר סביר, המיישב את הממצא עם חפותו או עם קיום ספק באשמתו .."
(בש"פ 6635/10 לואי  מחארזה).