אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 30002-03-13

החלטה בתיק מ"ת 30002-03-13

תאריך פרסום : 23/10/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
30002-03-13
17/04/2013
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
סנדי עזקי בן סמיח (עציר)
החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335 לחוק העונשין [יצוין כי בכתב האישום לא פורטה החלופה של סעיף 335 ויש להניח שהכוונה לחלופה (א)(1)] ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום עבד המשיב כמנהל משמרת וברמן במרכז לעישון נרגילות בשם "לינדוס" (להלן: "העסק") בשפרעם. בשעות הלילה שבין 28/2/13 ו-1/3/13 בילו במקום המתלונן וחבריו/בני משפחה. בשלב מסוים התפתחה תגרה מחוץ לבית העסק בין חבורתו של המתלונן ואחרים. המתלונן יצא החוצה וצעק על המתקוטטים להירגע והוציא תעודת שוטר. בשלב זה, כך נטען, הגיע המשיב מאחוריו כשהוא אוחז בסכין שהייתה מוסתרת בשרוולו ודקר את המתלונן בידו השמאלית וגרם לו לפצע דקירה בידו השמאלית.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני, בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הדיון בבירור כתב האישום, בתיק העיקרי, התקיימה הקראה. המשיב הודה בנוכחות בזירה ואינו חולק על עצם דקירתו של המתלונן. המשיב טוען כי לא הוא זה שביצע את המעשה ולדבריו ניסה להפריד בין הניצים. המותב הדן בבירור כתב האישום קבע ישיבת הוכחות לשמיעת כל העדויות ליום 5/5/13.

בטיעון בפני טען ב"כ המשיב לאמינות העדויות המזהות אותו כמו שביצע את הדקירה. לטענתו מדובר בעדים שכולם בני משפחת המתלונן וכי כולם היו שיכורים. עוד טען הוא כי אין למשיב מניע, כעובד העסק, לפגוע בלקוחותיו ואין הגיון בהתנהגות אלימה מצדו כנגד לקוחותיו. בחנתי את טיעוני ב"כ המשיב ולא מצאתי בהם ממש, לשלב זה של הדיון. נזכיר לעניין זה כי בית המשפט הדן בבקשת המעצר אינו קובע ממצאי מהימנות. ההחלטה בדבר מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית, בשלב זה יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם. ראו:

בש"פ 10234/08 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (14.12.2008).

מניע לביצוע עבירה ו"הגיון" אינם חלק מיסודות העבירה [לו היה "הגיון" אחד מיסודות העבירה ניתן היה למחוק רוב מכריע של כתבי האישום]. לכן הטענה כי אין למשיב מניע וכי אין זה הגיוני שיבצע עבירה אינו רלוונטי. בחומר העדויות עדותו של המתלונן ועדויות של עוד שלושה עדים שהעידו כי זיהו את המשיב כמו דקר את המתלונן. השאלה האם היו שיכורים והאם מדובר בזיהוי אמין תבורר במסגרת הליך שמיעת הראיות. לעת הזו, בשים לב לתשובת המשיב לכתב האישום, בהתחשב בגדר המחלוקת שבין הצדדים ובשים לב להלכה הפסוקה לעניין ראיות לכאורה בהליך מעצר, די באלו כדי לבסס ראיות לכאורה שיש בהם כדי לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. אדגיש לעניין זה כי אינני מביע עמדה באשר להוראות החיקוק שבכתב האישום ובהחלט יתכן כי המותב הדן בהליך העיקרי ימצא לנכון לקבוע כי העבירה הנכונה היא סעיף 334 + 335 לחוק העונשין (במקום סעיף 333). ככל שהדבר נוגע לעצם הדקירה סבור אני כי יש תשתית ראיות מוצקה הקושרות את המשיב לביצוע עבירת דקירתו של המתלונן תוך שימוש בסכין שהוחזק שלא כחוק.

תשתית הראיות והעבירות המיוחסות למשיב מקימות, מעצם טיבו של המעשה, עילת מעצר של מסוכנות. יפים למקרה שבפני הדברים שנאמרו בבש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' אדיר מנור (טרם פורסם, 17.1.10) וכאילו נכתבו לנסיבות המקרה שבפני:

" מדיניות בתי המשפט בשנים האחרונות ביחס לתת-תרבות הסכין בכלל, ובהקשר של בילוי במועדונים בפרט, משקפת עמדה מחמירה בעבירות כגון דא. הכלל הוא, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת מעשה דקירה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות (בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.07); בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.94); בש"פ 5443/03 לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 2008/03 עזאקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.4.03)." [שם, פסקה 7].

אבהיר כי לגישתי חזקת המסוכנות הנשקפת ממי שדוקר אדם בסכין היא במדרך חזקת המסוכנות של מי שמואשם בעבירת רצח, זאת הגם שהדקירה במקרה זה לא גרמה לאותה התוצאה. הפער בין דקירה קטלנית לבין כזו המסתיימת בפציעה הוא פער מקרי של מרחק מספר מילימטרים של חדירת סכין בגוף הנדקר ולעיתים של המיקום הגיאוגרפי בו בוצעה הדקירה ביחס לתחנת מד"א הקרובה. מכאן שיש לראות את הדוקר כמי שמוכן היה לגרום לתוצאה קטלנית ובהתאם גם המסוכנות ממעשיו.

מעבר לעילת המסוכנות - במקרה שבפני המתלונן ועדי התביעה מוכרים למשיב ולבני משפחתו והם מתגוררים בישוב שכן. מכאן שקיים גם חשש לניסיון השפעה על עדים.

בסיכומו של דבר קיימות עילות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

גם כאשר קיימת עילת מעצר על בית המשפט לשקול ולבחון אפשרות לשחרור הנאשם, שעומדת לו חזקת החפות, לחלופת מעצר. בית המשפט בוחן את נסיבות המעשה המיוחס לנאשם ואת נסיבותיו של העושה עצמו, מבצע העבירה, ואת מידת האמון שניתן לתת בו אם ישוחרר ממעצר. " בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" [בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04)]. כן ראו:

בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.6.05);

בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720;

בש"פ 8121/06 שמעון אביסדריס נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 21.11.06)];

בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.5.08);

בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.9.06).

למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בדוד מזוין, חבלה שהעבריין מזוין וקשירת קשר לפשע. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו ביום 28/3/10 בת"פ 4114-10-09 עונש של 22 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירה של שליחת יד ברכוש הזולת. עונש המאסר המותנה חל על המקרה שבפני. חרף ריצוי מאסר בעבר שאינו רחוק לא היה במאסר המותנה כדי להרתיע את המשיב מלבצע עבירה (כך לכאורה, על פי הראיות). בנסיבות אלו לא ניתן לתת אמון בנאשם כי אמצעי פיקוח אחר ירתיעו מלהפר תנאים ולחזור לבצע עבירה. " שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם; ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.10); בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.2.07))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11), פסקה 13].

בנסיבות אלו אינני מוצא מקום להורות לשירות המבחן לבחון את עניינו שלך המשיב. " בשאלה זו נפסק כבר בעבר, כי החובה לשקול את האפשרות לחלופת מעצר קבועה בחוק, ולפיכך על בית המשפט לפעול ככלל על פי חובה זו. יחד עם זאת, בחינה עקרונית זו איננה בהכרח מובילה בכל מקרה לבדיקה קונקרטית על ידי שירות המבחן. במקרים בהם נשללת על פניה האפשרות לחלופת מעצר, כגון מקרים בהם מיוחסת לנאשם עבירת אלימות חמורה ביותר, או מקרים של נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד, או כאלה שהוכיחו בעבר כי אין ליתן בהם אמון, או שברחו ממשמורת חוקית - אין צורך להעביר עניינם לבדיקה של שירות המבחן על מנת שיבחן האם קיימת בעבורם חלופת מעצר מתאימה." [בש"פ 7038/09 אבו אסעד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.9.2009)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ