כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק, עבירות לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא (2 עבירות); מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338 (2 עבירות); היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452; איומים, עבירה לפי סעיף 192; ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244, הכל לפי חוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, הגיע המשיב לבית מסוים של בני משפחתו המורחבת שבכפר מגוריו, שם איים עם אקדח שנשא עמו, ובהמשך ירה מספר כדורים באוויר, כאשר הוא בסמוך לבית. המשיב עזב את הזירה וחזר אליה שוב, מאוחר יותר, תוך שהוא מאיים לפגוע במי שידבר עליו דברים רעים. בהיותו במקום, החל לאסוף מהקרקע תרמילים ריקים של תחמושת שנותרו מהירי הקודם. בהמשך, לאחר חילופי דברים עם חלק מהנוכחים בחצר הבית ולאחר שהתבקש לעזוב את המקום, שלף שוב את אקדחו, דרך אותו וכיוונו לעבר אחד הנוכחים, וזאת בנוכחות בני משפחתו. כתוצאה מכך חשה אחת הנשים במקום ברע ואיבדה את הכרתה.
ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני כעת.
ביום 15.7.13, כאשר הוגש כתב האישום, ביקשה הסנגורית, עוד בטרם בחינת הראיות, להפנות את המשיב לשירות המבחן, כדי שיוגש תסקיר בעניינו. הסנגורית ציינה כי הגם שטרם בחנה לעומק את חומר הראיות היא מודעת לטיבה של תשתית הראיות בעניין זה מאחר וליוותה את כל דיוני המעצר בשלבי החקירה. לכן, כך לטענתה, ניתן להניח כי בעיקרם של דברים יקבע כי קיימת תשית ראיות לכאוריות המבססת עילת מעצר. לכן עותרת היא כי כבר בשלב זה, קודם לדיון מעמיק בראיות, יורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר, הכל מאחר ומדובר במשיב אדם צעיר ללא עבר פלילי. ב"כ המאשימה טען כי במקרה מסוג זה המתואר בכתב האישום אין כלל מקום לשקול חלופת מעצר וממילא אין גם מקום להפניית המשיב לשירות המבחן.
לעניין זה יצוין, כי ככלל, הדרך הנכונה היא לבחון את האפשרות להגיש תסקיר רק לאחר בחינת חומר הראיות. עם זאת, קיימים מקרים בהם יכול בית משפט לבחון את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר, וזאת מבלי להיזקק לראיות, על בסיס עיון בכתב האישום ומתוך הנחה שקיימות ראיות המבססות סיכוי להוכחתו. ראו: בש"פ 1736/13
שיביל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.3.2013) שם נאמר:
"אכן, הרצוי והרגיל במקרים רבים הוא דיון מאוחד בשאלת הראיות והחלופה, ואמנם, קיום ראיות לכאורה הוא כדברי הפרקליטות - תנאי סף למעצר (סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996). אך כידוע המציאות מורכבת, ובמקרים רבים אחרים נמשכים דיוני המעצר זמן רב, לא אחת בשל מחלוקת בנושא הראיות לכאורה, וכמובן גם בשאלות חלופה - כגון בהמתנה לתסקירים; ועסקינן בחרותו של אדם, זכות יסוד לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל כן אין מניעה עקרונית לדון בחלופה; תוך שבית המשפט יוצא מן ההנחה שכתב האישום משקף את הראיות לכאורה. והרי כל שעלול לקרות בעתיד, אם יוחלט בהמשך שאין ראיות לכאורה או שיש בהן חולשה, הוא לטובת הנאשם, ואילו הדיון בחלופה מתקיים בהנחה המחמירה עמו, שכתב האישום משקף ראיות לכאורה כאמור; על כן לא נפגע לכאורה האינטרס הציבורי בדרך זו"
במקרה שבפני, הגם שהסנגורית טרם טענה לראיות, בחנתי את חומר הראיות. אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה, מאחר וקיימות עדויות של עדי ראיה רבים, שהם בני המשפחה אשר שהו באותו מתחם מגורים, המתארים את האירוע. די בעדויות ראיה אלו כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעתו של המשיב. לא אפרט את יתר העדויות אשר נסקרו בהרחבה בטיעוני המאשימה, וזאת בטרם יטענו הצדדים לראיות, ואולם די בכך כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום.
אין חולק, כי עבירות מסוג אלו המיוחסות למשיב, מקימות גם עילת מעצר. מדובר בשימוש בנשק ובירי בסביבת בני אדם. אין צורך להרחיב במסוכנות שיש במעשים. עבירת הנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין היא עבירת ביטחון, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). ראו לעניין זה:
בש"פ 8694/09
מדינת ישראל נ' מחמוד אלגיוסי (ניתן ביום 30.10.09);
בש"פ 5874/10
דרויש מנצור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.9.10).
עם זאת יודגש כי גם כאשר מדובר בעבירות בנשק אין בכך כדי לחסום אפשרות לשחרור לחלופת מעצר [בש"פ 1997/12
גמל נ' מדינת ישראל (14.3.2012); בש"פ 1084/12
בדרה נ' מדינת ישראל (9.2.2012); בש"פ 3099/12
מדינת ישראל נ' אבו כליב (19.4.12)].
במקרה שבפני, מעבר לעילת המסוכנות קיימת גם עילת מעצר של חשש להשפעה על עדים. רוב העדים מזירת הירי מוכרים היטב למשיב. מכאן גם החשש ששחרורו ממעצר יאפשר את הסיכון לפגיעה בהם או לניסיון להשפעה על עדויותיהם.
עם זאת ובמקרה שבפני, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי. עוד לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר באירוע שהוא ככל הנראה על רקע של סכסוך במשפחתו המורחבת של המשיב, במובן זה שמדובר בסכסוך נקודתי וממוקד. בנסיבות אלו סבור אני שלא ניתן לומר, על פניו, שלא ניתן לאיין את המסוכנות בדרך של בחינת חלופת מעצר שתהיה מרוחקת
מרחק רב מכפר מג'ד אל כרום, כאשר חלופת המעצר תהיה בגיבוי אנושי מתאים, גיבוי של פיקוח אלקטרוני ובטוחות כספיות אשר יבטיחו, במידת האפשר, שמירה על תנאי שחרור.
אשר על כן, ומבלי שיהיה בכך משום גיבוש עמדה סופית, ומבלי שיהיה בכך כדי לחסום את הצדדים לטעון לעניין הראיות ועילת המעצר בהמשך, אני נעתר לבקשת הסנגורית ומורה כבר בשלב זה כי יוגש תסקיר של שירות המבחן, אשר יאמוד מסוכנות ויחווה דעה בכל הנוגע לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שתהיה באמות המידה שפורטו לעיל ובמרחק שלא יפחת מ-50 ק"מ מכפר מג'ד אל כרום.
הסנגורית תעביר לשירות המבחן את הצעותיה לחלופות מעצר. ההצעות יפרטו כתובת וכן שמות של מפקחים מוצעים, לרבות מספרי תעודות זהות וכיוצ"ב, באופן שיאפשר בדיקה מוקדמת של כל הצעה, קודם להגשת התסקיר וקודם לדיון הבא שיתקיים בבית המשפט.
שירות המבחן יגיש תסקירו
עד לא יאוחר מיום 12.8.13
.
אני קובע להמשך דיון
בפני שופט תורן
ליום 13.8.13 בשעה 9:00
. ככל שיקדים שירות המבחן בהכנת התסקיר, ניתן יהיה גם לבקש את הקדמת הדיון.
יובהר, למען הסר ספק, כי בית המשפט טרם גיבש כל עמדה, ואין לראות בעצם הזמנת התסקיר משום קביעת עמדה סופית או התחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת. לאחר שיוגש התסקיר ולאחר שהצדדים יטענו טיעון מלא לעניין הראיות ועילת המעצר, ייתן בית המשפט את החלטתו.
בשלב זה נשאר המשיב עצור עד החלטה אחרת, ויש לזמנו למועד הדיון הבא.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן, ולזמן את המשיב למועד הדיון הבא
.