החלטה בתיק מ"ת 21247-11-11 - פסקדין

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 21228-11-11, בו מואשם המשיב בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, אי חגירת חגורת בטיחות ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 31.10.11 נהג המשיב ברכב ב.מ.וו. במרכז הכפר בטמרה, כשלידו יושב בנו הקטין. המשיב נהג את רכבו מבלי שהיה לו רישיון נהיגה בתוקף וללא פוליסת ביטוח בתוקף ומבלי שהוא והקטין חגרו חגורת בטיחות וכשהוא פסול מנהיגה על ידי בית משפט השלום בעכו במסגרת ת"פ 21475-12-09 (להלן: "התיק הקודם"). המשיב עצר את רכבו בסמוך לכיכר כאשר הבחינו בו מספר שוטרים שהיו בניידת משטרה כחול לבן, ברכב מג"ב ובניידת בילוש. חלק מהשוטרים ירדו מהרכבים כשעל ראשיהם כובעי משטרה וניגשו למשיב, תוך שהם צועקים לו "עצור, משטרה". משהבחין בהם המשיב, החל בנסיעה מהירה אחורנית. תוך כדי נסיעתו לאחור, אילץ המשיב רכבים לסטות לצדדים כדי להמנע מפגיעה של רכב המשיב בהם ואילץ גם הולכי רגל לזוז ולדלג במהירות מצד לצד כדי להמנע מפגיעה מרכבו.

המשיב המשיך לנסוע אחורנית במהירות ומשנחסם על ידי רכב משטרה, עלה על המדרכה והמשיך בנסיעה אחורנית עד שהגיע לכיכר. בהגיעו לכיכר החל בנסיעה מהירה קדימה לכיוון עיריית טמרה, תוך שהוא נמלט מהשוטרים שדלקו אחריו בניידת. הניידת קראה למשיב לעצור במערכת הכריזה, אך המשיב לא נעתר והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא מבצע סטיות חדות ועוקף רכבים, לעיתים כשהוא חוצה קו לבן רצוף ומאלץ רכבים לסטות הצידה כדי להמנע מפגיעת רכבו של המשיב בהם. במהלך ההמלטות נסע המשיב לפרקים נגד כיוון התנועה ואף פגע ברכבים חונים ונוסעים. המשיב המשיך בהמלטות עד שנכנס לחצר ביתו, ירד מרכבו והחל להמלט רגלית עד שנתפס ונעצר.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, דו"חות פעולה מפורטים של השוטרים; הודאה חלקית של המשיב; וסרטון שחזור של האירוע בסיוע אחד השוטרים.

המבקשת טוענת כי העבירות המפורטות בכתב האישום, כמו גם נסיבות ביצוען, מצביעות על מסוכנות גבוהה כלפי עוברי דרך וכלפי הציבור בכלל. נטען כי התנהגות המשיב באירוע מעידה על תעוזה רבה והעדר מורא מהחוק וממי שאוכף אותו. כמו כן, נטען כי עברו הפלילי של המשיב מצביע אף הוא על מסוכנותו לשלום הציבור. המבקשת טוענת כי המשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום כאשר עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים תלוי ועומד נגדו. כן נטען כי המלטותו מהשוטרים מקימה חשש לשיבוש הליכי השפיטה.

ב"כ המשיב מסכים לגבי קיומן של ראיות לכאורה לעניין עבירות נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, אך אינו מסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעניין שאר העבירות ובין היתר עבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. ב"כ המשיב טען כי המשיב סובל ממחלה נפשית מאז שנת 1991 ואף אושפז מספר פעמים בבית חולים מזרע ומקבל תרופות באופן קבוע למחלה נפשית. לעניין זה יצויין כבר עתה כי  הוריתי לפסיכיאטר המחוזי להגיש חוות דעת בעניין כשירותו של המשיב, הן במועד ביצוע העבירה והן כשירותו לעמוד לדין. מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של המשיב עולה כי המשיב אינו שרוי במצב פסיכוטי כעת וכמו כן לא היה שרוי במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה וכי בעת ביצוע העבירה וגם כעת מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור ומסוגל לקחת חלק בהליכים משפטיים ולשתף פעולה עם סנגורו. נמצא כי המשיב אחראי על מעשיו, כשיר לעמוד לדין ולשאת את עונשו ואינו זקוק להתערבות פסיכיאטרית.

ב"כ המשיב טוען עוד כי המשיב לא התכוון לברוח מהשוטרים אולם מאחר שיש לו ניסיון רע במפגש עם שוטרים שנהגו להרביץ לו, התכוון לנסוע לביתו ולמסור את בנו לאמו לפני שהשוטרים יעצרו אותו בשל נהיגה בפסילה. נטען כי מדובר במשיב בן 39, נשוי ואב ל-3 ילדים, אשר עבר טראומה נפשית והיה לו עבר נפשי קשה מאז מלחמת המפרץ, שהינו נוטל תרופות באופן קבוע ולאחרונה מצבו אף החמיר. נטען כי המשיב ניסה למנוע מבנו הקטין לעבור חוויה שעלולה לגרום לבן לטראומה נפשית כאשר יצפה בשוטרים מתנפלים על אביו, כובלים ועוצרים אותו. לכן נסע עד ביתו במרחק 3 דקות נסיעה מהמקום שהשוטרים סימנו לו לעצור, ללא כוונה להשתמט או לברוח מהם, אלא נסע לחצר ביתו כדי למסור את בנו לאמו. המשיב אף מסר את אותה גרסה  בהודעותיו במשטרה ולא שיקר. המשיב לא ניסה לטעון כי לא ידע שמדובר בשוטרים, אלא חזר וסיפר כמה שהיה לו חשוב להגן על בנו והסיע אותו הביתה כי פחד שיפגע. טוען שלא פגע ולא היה סיכון לחיי המשתמשים בכביש.

ב"כ המשיב טוען כי בהודעות השוטרים, להבדיל מהודעות המשיב, ניתן למצוא סתירות רבות ומהותיות אשר מצביעות על רמת מהימנות נמוכה ביותר, דבר המעיד כי מה שהתרחש בפועל שונה ממה שכתוב בכתב האישום.

כן טוען ב"כ המשיב כי גם אם ביהמ"ש יקבע כי קיימות ראיות לכאורה לא קיימת עילת מעצר ולא נשקפת מהמשיב מסוכנות שכן מעשיו מסתכמים בנהיגה בפסילה וללא פוליסת ביטוח בתוקף והבריחה מהשוטרים ארעה עקב פחד, תסכול וחוסר מחשבה. ב"כ המשיב טוען כי האירוע כולו נמשך פחות מ-3-4 דקות, כי המשיב הודה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וטען בהודעותיו שעזב את המקום ונסע לכיוון ביתו כי ידע שביצע עבירה והשוטרים יעצרו אותו ורצה ללוות את בנו בן ה-10, אשר התחיל לבכות ונכנס להיסטריה, לביתו. נטען כי עיקר העבירות בעברו של המשיב הן עבירות ישנות שרובן בוצעו לפני יותר מ- 15 שנים ולכן אין לראות בעברו הפלילי כעבר מכביד המונע שקילת חלופת מעצר. נטען כי המשיב השתחרר ממעצר בתיק אחר לפני כחודשיים, שם היה במעצר בית מלא ללא איזוק אלקטרוני במשך שנה וחצי כמעט ואף פעם לא הפר את התנאים שנקבעו.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו.

המשיב טוען בהודעותיו כי נהג ברכב שלו וכאשר הבחין בשוטרים, חזר אחורנית וברח מהם לביתו, מאחר שרישיון הנהיגה שלו לא בתוקף ורישיון הרכב לא בתוקף ואין לו ביטוח לרכב ומאחר שבנו הקטן היה איתו ברכב והוא רצה להחזירו לבית. המשיב טוען כי לא סיכן אף אחד וכי חזר אחורנית ולא היו אחריו רכבים או אנשים. טוען שפחד כי אין לו רישיונות. המשיב מודה ששללו לו את רישיון הנהיגה וכי אסור לו לנהוג. מודה שבנו ישב לידו ברכב וטוען שרצה שהילד יהיה בבית עם אמא שלו לפני שהשוטרים עוצרים אותו. טוען שהילד בכה וצעק באוטו ולכן הוא פחד, היה בלחץ והוא מצטער. המשיב מסביר כי אם היה רוצה לברוח לא היה בורח לבית ונסע לבית רק מפני שפחד על הילד שלו, כי הוא מפחד מהבילוש ולא מדובר בנסיעה ארוכה. טוען שפחד שיתנו לו מכות ליד הילד. המשיב טוען כי כשהגיע לבית לא ברח, אלא מסר את הילד לאמא שלו. מודה שפגע ברכב שלטענתו שייך לאחיו.

כן קיימים בתיק, בין היתר, הודעות ודו"חות פעולה של השוטרים אשר תיארו כי לאחר שהמשיב הבחין בשוטרים הוא החל בנסיעה לאחור במהירות, תוך סיכון המשתמשים בדרך, עד שהגיע לכיכר והסתובב והחל לנסוע קדימה, כאשר השוטרים נוסעים אחריו ומבקשים ממנו לעצור והמשיב מתעלם מהשוטרים וממשיך בנסיעה מהירה, תוך סיכון הולכי רכב ורכבים. כן צוין כי המשיב נסע גם נגד כיוון התנועה וביצע עקיפות בקו לבן רצוף. כשהמשיב הגיע לחצר הבית שלו ניסה לברוח רגלית, קפץ מעל גדר והמשיך לרוץ עד שנתפס.

כאמור, סבורני כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות המשיב, אשר מודה בעצמו בביצוען של חלק מהעבירות וכן הודעות השוטרים ודו"חות פעולה שלהם, כמפורט לעיל, ראיות מספיקות לכאורה כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.

ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים . ראו:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08);

בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.10);

בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.08);