החלטה בתיק מ"ת 18757-10-11

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם   לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו - 1996.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו התפרצות לדירת מגורים באשקלון וגניבה מתוכה, נסיון לשימוש בכרטיס אשראי אשר נגנב מדירה זו וכל זאת תוך הפרת הוראה חוקית שניתנה ע"י קצין משטרה בדבר חובת שהותו של המשיב בתנאי מעצר בית.

ע"פ הנטען בכתב האישום בוצעה הפריצה לפנות בוקר בעוד בני הבית ישנים כשלפתע התעוררה בעלת הבית (הגב' נברוזוב) ונוכחה במשיב. בעקבות צעקתה התעורר בעלה ואף ניסה ובלווית אביה ללכוד אותו, אולם ללא הצלחה. בהמשך לכך ניסה המשיב לעשות שימוש בכרטיס האשראי שנגנב מארנקה של הגב' נברוזוב ע"י משיכת כספים מסניף בנק לאומי ברחוב צה"ל באשקלון, אולם ללא הצלחה.

3.         המבקשת מפרטת בסעיף 3 לבקשתה טיבן של הראיות הקיימות לביסוס כתב האישום ומציינת לביסוס עילת המעצר את נסיבות ביצוע העבירה המלמדות על מסוכנות הנשקפת מהמשיב, כמו גם היותו בעל הרשעה מבית משפט לנוער בגין עבירות רכוש, אלימות והפרות הוראה חוקית. יתרה מכך - תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן שישה חודשים בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית. משכך, אין ליתן במשיב אמון ויש מקום למעצרו.

4.         ב"כ המשיב הקדים וטען כנגד  דיות הראיות לצורך בקשה זו תוך שהוא שם דגש על הקושי בזיהוי המשיב דווקא כמי שלו יש לייחס את עבירת ההתייחסות בה עסקינן ודבריו מפורטים בפרוטוקול הדיון מיום אתמול.

ב"כ המשיב אף מדגיש את העובדה שהמבקשת בחרה לשחרר שניים נוספים (קטין ובגיר) אשר ע"פ הנטען נמצאו במחיצת המשיב סמוך להתפרצות תוך שהיא בוחרת לייחס למשיב דווקא וללא סיבה של ממש את מעשה ההתפרצות.

5.         "הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית".

(מובא מתוך בש"פ 10234/08  נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל ; כן ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י ; בש"פ 10638/05   נאיף גבוע נ' מדינת ישראל).

6.         חזרתי ועיינתי בתיק החקירה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והתיחסותם המדוקדקת לראיות המצויות בתיק וסבורה אני בסופו של יום כי יש בנמצא בתיק בהחלט כדי ליתן מענה לרף הראיות הנדרש בשלב זה וזאת חרף העובדה שאין בנמצא זיהוי ישיר של המשיב כמי שביצע את עבירת ההתפרצות. סבורתני כי מארג הראיות שבנמצא יש בו כדי להוביל מזה לזה עד למשיב עצמו ואבהיר:

א.         אכן וכנטען הגב' נברוזוב, לא זיהתה את המשיב במסדר הזיהוי  שנערך. על כך אין לתמוה שכן מדובר היה בשעה 3:15 לפנות בוקר לערך, בעוד חשוך ובעוד המשיב מופנה עם פניו לכיוון היציאה מהבית.

עם זאת, נמסר תיאור של בגדיו שאינני מוצאת מקום לפרטו. קיים אף תיאור כללי של המשיב כמי שהינו בעל מבנה גוף בינוני, שגובהו 174 ס"מ לערך, תיאור המתאים למשיב (ראה עדותם של הבעל נברוזוב אלכס והאב ביסרייב יעקב אשר מתייחסים אף הם לנסיבות הקושי בזיהוי).

ב.         הקישור למשיב עצמו החל משנלקחו מצלמות הבנק ממנו ניסה למשוך כספים ואותרה  המונית אשר הביאה למקום את המשיב וזאת כאשר הצילום מצביע על השעה 04:06. נהג המונית - מר פפיאשווילי דוד - מעיד כי אסף אדם שאינו זוכר מיהו סמוך לשעה 04:00 וזאת מתחנת מוניות הדגל בבקשתו אסף בהמשך שניים מחבריו ברחוב שפירא כשמשם המשיכו הם לסניף בנק לאומי ברחוב צה"ל באשקלון לצורך משיכת כסף. נסיון המשיכה לא צלח תוך שהמנסה מצהיר כי אין כסף בחשבון. השלושה הוסעו לחוף דלילה באשקלון.

ג.          המבקשת מציגה צילום אף מתוך מצלמות חנות הקוויקסטפ בחוף דלילה בשעה 04:15 וזה מתעד את השלושה - המשיב, מר דוד גויטע ומר עידן סלומון כשהם נכנסים לחנות. קיים בתיק מזכרו של השוטר קטני עוזי המזהה את המשיב ואת מר גויטע, כשבהמשך הסתבר אף שמו של מר סלומון.        אציין כי מתוך עיוני בצילום ניתן אכן להתרשם לכאורה בדבר נוכחות המשיב במקום.

ד.         השלושה האמורים נחקרו וכאן המקום להדגיש את הפערים בין העדויות, אשר יש לטעמי ליתן להם משקל של ממש משניכר כי יש להם עניין בהסתרת ארועי הלילה בו נעשתה הפריצה.

            מר סלומון מכחיש תחילה כי היה במחיצת מר לוגסי ומר גויטע, אולם לאחר שמוטח בפניו דבר קיומו סרט הצילום בחוף דלילה, הוא חוזר בו ומצהיר כי היה עמם מהשעה 03:00. לטענתו, ראה אותם וביחד נסעו הם במונית למשוך כסף מסניף הבנק ומשם נסעו לחוף דלילה - זאת בהתאמה לעדות נהג המונית.

            מר סלומון מציין מפורשות כי המשיב הוא שניסה למשוך כסף.

            מר  גויטע טוען כי מהשעה 1:00 ישב בשכונה עם מר סלומון כשבהמשך הלך עימו לביתו של המשיב, שם שהו עד השעה 02:30 (בעוד בסוף עדותו טוען הוא - עד 03:30), ולאחר מכן נסעו השלושה במונית לחוף דלילה. הלה מכחיש בתוקף הגעתם לסניף הבנק למשיכת כסף.

            במובחן - המשיב אשר נחקר, מכחיש בתוקף גירסת חבריו ואף מתיימר לטעון כי אינו מכיר כלל בחור בשם עידן סלומון (עובדה הנסתרת מעדותו של סלומון). לדבריו, לא ראה את גויטע מספר חודשים והוא נתון במריבה איתו.

            אף בהתייחס לסרטונים המוצגים לו מתייחס המשיב בהכחשה כשלטענתו לא הוא שנצפה באותם צילומים.