בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.
נגד המשיב, אחמד מחאמיד, הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:
קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין)
,
החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (לפי סעיפים 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] + סעיף 29 לחוק העונשין), וכן עבירה של
ייצור, הפקה והכנה של סמים מסוכנים (לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] + סעיף 29 לחוק העונשין).
על פי המתואר בכתב האישום, מתחילת חודש מרץ 2011 עד ליום מעצרו, 13.2.12 היה גור ברון (להלן - "
גור") מעורב ביבוא קוקאין לישראל מדרום אמריקה, ולמכירתו בישראל. כאשר עד לחודש אוגוסט 2011 הוא התגורר במרכז ודרום אמריקה. במועד שאינו ידוע, קודם לינואר 2012 המשיב יחד עם אחיו חכם מחאמיד (להלן - "
חכם") קשרו קשר עם גור לעסוק בסחר בסמים מסוג הרואין.
גור, אשר קיבל תלונות מסוחרים על טיב הקוקאין שהוא ייבא, ועל ריח וטעם לוואי בשימוש בו, סיכם עם המשיב על הגעתו לארץ של אזרח קולומביאני בשם אנטוניו, המומחה בטיפול בקוקאין, על מנת שיטפל בקוקאין ויגרום להעלמת הריח והטעם, כך שיהיה אפשר לסחור בו.
המשיב העביר לגור, באמצע נהג מונית בשם אלברט, סכום של 1540 $ לצורך רכישת כרטיס טיסה לאנטוניו. ביום 11.2.12 הגיע אנטוניו לארץ, ובהמשך נסע יחד עם גור ואלברט לאום אל פחם, שם פגש אותם המשיב והסיעם ברכבו לדירה בכפר מעאוויה, בה הוחזק הקוקאין ע"י ארבעתם וחכם, כאשר אנטוניו וגור החלו בתהליך הייצור וההפקה של הקוקאין. יום למחרת חזרו גור אנטוניו ואלברט לאום אל פחם, שם אסף אותם חכם, והמשיכו לדירה בכפר מעאווייה והמשיכו בתהליך הייצור וההפקה של הסם. הפעולה הזו חזרה על עצמה גם למחרת היום, אולם אלברט לא הצטרף אליהם לדירה, אלא רק עד לאום אל פחם. כאשר בשעה 16:30 פשטה המשטרה על הדירה בה הוחזקו הסמים, כאשר גור ואנטוניו נעצרו בעודם מנסים להימלט, חכם נמלט ולא נעצר ואילו המשיב נמלט והסגיר את עצמו רק ביום 24.4.13. יצוין כי במהלך האירוע הנ"ל נתפס קוקאין במשקל נטו של כ- 700 גרם.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.
המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב. במרכז חומר הראיות עומדות האזנות הסתר שבוצעו לטלפון הנייד של גור ושל נאשם נוסף בפרשה בשם אורן מכלוף, כאשר בעצם מתוך אותן שיחות של גור, זוהה קולו של המשיב.
המבקשת הפנתה לראיות נוספות הכוללות את הודעתו של אלברט וסוכנת הנסיעות לעניין רכישת כרטיס הטיסה עבור אנטוניו. עדותו של המשיב עצמו אשר קושר את עצמו לאחד ממספרי הטלפון בהם זוהה קולו; דו"חות פעולה של שוטרים שביצעו מעקב אחר המעורבים, וראיות נוספות לעניין הסמים וחומרים שנועדו לטיפול בהם. לבסוף המבקשת טענה כי טענות המשיב בגרסתו נבדקו והופרכו.
לעניין עילת המעצר, המבקשת טענה כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית, כמו כן קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, זאת לנוכח העובדה כי המשיב היה דרוש לחקירה כבר מיום האירוע הנדון, אולם הוא התייצב לחקירה רק לאחר חלוף למעלה משנה. לפיכך, טענה המבקשת, אין מקום לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וטען כי חולשת התשתית הראייתית מצדיקה את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. נטען כי בחינת הראיות לכאורה אינה בחינה טכנית, אלא מהותית. לפיכך, ולנוכח העובדה כי כל התיק בנוי על זיהוי קולו של המשיב דרך האזנות הסתר שבוצעו לטלפון של גור, נראה כי אין זה מספיק על מנת לבסס את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.
המשיב טען כי על אף שאין חובה בשלב הזה להציג חוות דעת סופית לעניין זיהוי קולו של המשיב, עם זאת לא היה ראוי לעשות את ההשוואה של האזנות הסתר שבוצעו דרך הקלטות טלפוניות עם קלטות חקירה של המשיב. לטענתו תחילה זוהה קולו של חכם מחאמיד, אחיו של המשיב, באותם הקלטות, אלא לאחר ששוחרר והמשיב נעצר, זיהו משקלטים אחרים את קולו של המשיב, באותן שיחות בדיוק בהן זוהה תחילה חכם מחאמיד, כך שבעצם מדובר בשני זיהויים סותרים של משקלטים שונים, והיה על המשטרה לעשות בדיקה מעבדה קפדנית, ולא להעדיף את חוות דעתו של משקלט אחד על פני השני.
עוד טען המשיב כי בחקירתו הוא סיפר לחוקרים שיש לו אליבי וכי הוא היה בעבודה, אולם טענתו כלל לא נבדקה. הוא הוסיף כי בעדותו ביקש גם לערוך עימות עם גור, אולם לא נערך עימות בינו לבין גור.
לעניין העובדה כי קשר את עצמו לאחד ממספרי הטלפון, טען המשיב כי הטלפון היה ברכב ולא בשימושו, ובעצם מי שהשתמש בטלפון היה אדם אחר, ששכר את הדירה בה נתפסו הסמים. המשיב הוסיף היה נוהג לבקר את אותו בחור ששכר את הדירה, לפיכך לא מן הנמנע למצוא את טביעות אצבעותיו שם, בנוסף לא נמצאו טביעות אצבע של המשיב על הסמים שנתפסו.
המשיב הדגיש כי מדובר בתיק נסיבתי כאשר אין בו שום ראיה ישירה הקושרת אותו לביצוע העבירות המיוחסות, כמו כן, ועל אף שהוא מכחיש את היותו צד לשיחה בהקלטות הנדונות, גם תוכן ההקלטות אינו כולל דברים מפלילים.
לעניין אי התייצבותו לחקירה טען המשיב כי נמסר לו שאחיו חכם הוא שדרוש לחקירה, ורק שבוע לפני התייצבותו לחקירה נשלחה לו ההזמנה.
דיון והכרעה
ראיות לכאורה
לאחר עיון בחומר הראיות, שוכנעתי כי הראיות בתיק מספיקות לצורך ביסוס האישום נגד המשיב, באופן לכאורי. עם זאת, אעיר כבר בשלב זה כי חומר הראיות אינו נקי מפגמים, אך בהינתן האיזון הראוי של מכלול השיקולים, סבורני כי יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. להלן אנמק.
כאמור התשתית הראייתית בתיק מבוססת בעיקרה על האזנות סתר שבוצעו לטלפון של גור ברון ומעורבים נוספים בפרשה. במהלך אותן האזנות סתר התגלו שיחות עם גבר בעל מבטא ערבי, דרך שני מספרי טלפון, שמאוחר יותר הודה המשיב כי אחד מהם היה בשימושו.