החלטה בתיק מ"ת 1592-06-11 - פסקדין

לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר בית בו נמצא המבקש בעילה של " חלוף זמן ניכר ".

המבקש נמצא במעצר בית מלא תחת פיקוח אלקטרוני מיום 14.7.11.

לטענת ב"כ המבקש, מקפיד המבקש על תנאי השחרור המכבידים. המעצר מקשה עליו ופוגע בבריאותו הנפשית והפיסית. הדיונים בתיק העיקרי נדחים שוב ושוב. לישיבת הוכחות שנקבעה ליום 28.12.11 לא התייצבו כל עדי התביעה ועל כן נדחה הדיון אך גם למועד הנוסף לא התייצבו כל העדים ובית המשפט נאלץ לדחות את הדיון פעם נוספת. המשיב נמצא במעצר בית מזה קרוב לתשעה חודשים ולכן ראוי להקל באופן הדרגתי בתנאי המעצר. ב"כ המבקש עתר לפתיחת חלונות במעצר הבית ובאיזוק האלקטרוני על מנת לאפשר לנאשם לצאת מביתו לצורך סידורים, לחפש עבודה ולהתאוורר.

ב"כ המבקש הגיש דו"ד סוציאלי אודות המצוקה הכלכלית של משפחת המבקש.

ב"כ המבקש הפנה לבש"פ 6734/03 אפי יונני נ' מ.י. בו נקבע על ידי כבוד השופטת דורנר :

"מעצר בית בתנאי המגורים של משפחה ישראלית ממוצעת הוא אמצעי קשה, שלא ניתן לקיים אותו למשך תקופות ממושכות וראוי הוא, על- כן, בדרך השגרה, לחזור ולבחון מדי מספר חודשים אפשרות להקל, שכן לאור מצוקת בתי המשפט, משפטם של הנתונים במעצר- בית מתמשך תקופות ארוכות ".

כמו כן הפנה ב"כ המבקש למ"ת (מחוזי חיפה) 39592-12-10 מ.י. נ' תאופיק אגבריה שם פסק כבוד השופט רון שפירא :

" לגישתי הביטוי "זמן ניכר" צריך להיבחן בהתאם לאמות המידה שבחוק המעצרים. לצורך בחינת הצידוק במעצר של ממש קבע החוק הליך של עיון במעצר לאחר חלוף 9 חודשים, זאת בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק. סבור אני כי פרק זמן זה הוא גם פרק הזמן הסביר לבחינת תנאי חלופת מעצר, זאת בהעדר התפתחויות אחרות בתשתית הראיות במהלך שמיעת ההליך העיקרי ".

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי לא חלף פרק זמן רב מאז ניתנה החלטת המעצר. לדבריו, פרק זמן ניכר, משמעו, למעלה משנה.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2001 ונהיגה ללא ביטוח תקף.

העבירות החמורות המיוחסות למבקש בכתב האישום ועברו התעבורתי המכביד מעידים על מסוכנותו לציבור. נסיבות האירוע נשוא הבקשה חמורות אף הן באשר המבקש מסר לשוטר פרטים כוזבים ורק בהמשך האירוע הציג בפניו את תעודת הזהות שלו.

בנסיבות אלה, ולאחר שחלופות מעצר שהוצעו נמצאו בלתי מתאימות, הורתי, ביום 15.6.11, על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

לאחר מתן החלטה זו הוגשה על ידי ב"כ המבקש בקשה לעיון חוזר והוצעו על ידו מפקחים נוספים לצורך שחרורו של המבקש למעצר בית. לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן ונוכח המלצת שירות המבחן שלא לשנות את תנאי מעצרו של המבקש, חזר בו ב"כ המבקש מן הבקשה.

בתאריך 11.7.11 הגיש ב"כ המבקש בקשה לשחרור המבקש ממעצר הבית עקב אי ביצוע הקראה פורמלית כחוק בתוך 30 יום מיום המעצר. לאחר ששקלתי את מסוכנותו של המבקש ואת תסקיר שירות המבחן, ולמול זה שקלתי  את העובדה שאכן לא בוצעה הקראה כנדרש בחוק והמבקש נמצא מספר ימים במעצר לא חוקי, וכן את היותו של המבקש חולה ונכה, החלטתי לשחררו למעצר בית מלא תחת פיקוח ואיזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות.

בתאריך 16.1.12 נדחתה על ידי בקשה קודמת של המבקש לעיון חוזר בתנאי המעצר ולהקלה בתנאי מעצר הבית.

הדיון בתיק העיקרי קבוע להמשך הוכחות ליום 30.4.12. הדיון נדחה פעמיים עקב אי התייצבות עדי התביעה. לדיון הראשון לא התייצבו שלושה עדי תביעה ולדיון השני לא התייצב עד התביעה למרות שהוצא נגדו צו הבאה.

לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ המבקש הגעתי לכלל מסקנה שקמה עילה המצדיקה הקלה מינורית בתנאי מעצר הבית בו שרוי המבקש וזאת בעיקר עקב דחיית הדיון בתיק העיקרי מחמת אי התייצבות עדי התביעה.

במאזן האינטרסים, וכשאני מביאה בחשבון השיקולים את חומרת העבירות המיוחסות למבקש, עברו התעבורתי המכביד ביותר והמסוכנות הנשקפת לציבור מהתנהגותו, וזאת אל מול עמידתו בתנאי מעצר הבית מזה 9 חודשים ללא הפרה כלשהי ודחיית הדיונים שנקבעו בתיק העיקרי עקב אי התייצבות עדי התביעה, ניתן להקל במידת מה בתנאי מעצר הבית, כדלקמן :

המבקש רשאי לצאת ממעצר הבית מדי יום בין השעות 0900-1200.