החלטה בתיק מ"ת 13783-11-12 - פסקדין

בקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרורו של המבקש למעצר בית אשר ניתנה על ידי עמיתי כב' השופט צבי דותן ביום 19.2.13, לפיה מבוקש לאפשר למבקש לצאת לעבודה.

רקע ההליך הינו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשו בעניינו של המבקש ונאשם נוסף, לפיהם מואשם הוא בעבירות חמורות של קשירת קשר לפשע, הובלת נשק וירי באזור מגורים, היזק בזדון, איומים, הפרעה לשוטר וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, זאת בגין אירוע מיוחס מיום 20.10.12 בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר.

לאחר ששהה המבקש במעצר ממש ממועד האירוע , שוחרר הוא ביום 19.2.13 על פי החלטת עמיתי הנ"ל, בתנאים מגבילים שכללו בין היתר מעצר בית מלא ובפיקוח, איזוק אלקטרוני והפקדת ערובות.

עתה משחלפו 4 חודשים נוספים בהם שוהה המבקש במעצר בית, מבקש הוא לאפשר לו לצאת לעבודה.

תמצית טיעוני המבקש היא , כי משפטו נקבע לחודש אוקטובר 2013, הוא לא הפר את תנאי שחרורו ועמד בכל התנאים שהושתו עליו. למעט עבירה לפני 17 שנה נעדר המבקש כל עבר פלילי שהוא ומנהל אורח חיים נורמטיבי, הוא בן 43, נשוי ואב לילדים וב - 15 השנים האחרונות עבד למעלה מעשור במקום עבודה מסודר.

במהלך הדיון הוצג לפניי מעסיקו המוצע של המבקש, אדם נורמטיבי ללא כל עבר פלילי, המכיר את המבקש מזה כ - 15 שנה ומעסיקו מזה כ - 8.5 שנים. המעסיק המוצע מלא שבחים על המבקש, ולכשעצמו עשה רושם ברור של אדם מהימן, אחראי, המבין את משמעות הפיקוח והאחריות המוטלת עליו ומוכן לעמוד בתנאיה. המעסיק אף הסכים להיות ערב אישי וציין כי מקום העבודה המוצע, המוסך שבניהולו, מגודר ואין אפשרות לצאת או להיכנס אליו בלא פיקוח. כל המקום מצולם, יש טלוויזיות בכל המחלקות וניתן לראות איפה נמצא כל עובד בכל רגע נתון.

אף המדינה אינה חולקת בהגינותה על איכויותיו וטיבו של המפקח המוצע, ואולם סבורה כי 4 חודשים מעת ששוחרר המבקש למעצר בית, אינם זמן מספק לצורך  מתן אמון מוגבר במבקש ועל כן סבורה היא כי אין להיעתר לבקשה.

אין ספק כי קיימת חשיבות במציאת תעסוקה לשוהים בתנאים מגבילים, זאת כמובן בתנאים המתאימים ולאחר שנמצא כי ניתן לתת בהם אמון ועומדים הם בתנאי השחרור שנקבעו להם, הכל כמובן בכפוף להבטחת שלום הציבור. אין צורך גם לומר ששהייה ממושכת במעצר בית אינה מועילה לא לעצור ולמשפחתו ואף לא לאינטרס הציבורי שהוא מניעת תסכול מיותר ובלתי נצרך העלול לבוא לידי ביטוי בהפרות התנאים, על כל המשתמע מכך. עמד על כך גם ביהמ"ש העליון במספר לא מבוטל של החלטות שהוציא תחת ידו (למשל בש"פ 3460/10 (בצר), בש"פ 6845/07 (קוסטריקין), בש"פ 2857/06 (ממן), בש"פ 1393/07 (אלחנטי) ועוד).

שאלת חלוף הזמן הנטענת המצויה במחלוקת בין הצדדים היא כמובן שיקול משמעותי. אמנם אין המדובר במעצר מאחורי סורג ובריח ממש אלא במעצר בית, ואולם לא ניתן להתעלם מהפגיעה במבקש גם במסגרת זו ובהיעדר יכולתו לפרנס את משפחתו במצב דברים כזה. אין צורך לומר שבמכלול השיקולים נבחנת בראש ובראשונה גם רמת הסיכון הנשקפת מהמבקש.

על פי פסיקת ביהמ"ש העליון נושא חלוף הזמן יש לבחון בהתאם לכל מקרה ובהתאם לנסיבותיו של כל נאשם תוך בחינת המאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי אל מול האינטרס הציבורי להמשך שהותו במעצר בית.

בענייננו המדובר כאמור בנאשם בן 43, ללא עבר פלילי (למעט עבירה ישנה משנת 95), נשוי ואב לילדים, עובד במקום עבודה מסודר ואשר אין מחלוקת כי המעסיק שהוא אף המפקח המוצע הניח את דעתי וכן את דעת המדינה כי ראוי הוא לשמש בתפקידו ולאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש. עוד יש לציין כי המבקש לא הפר את תנאי שחרורו מזה כ - 4 חודשים ועל כן נראה לי אפוא כי אין בשחרור משום פגיעה באינטרס הציבורי, אדרבא אולי הוא אף תואם לאינטרס הציבורי.

בהינתן מכלול האמור ובשים לב כי תכלית ההליך שלפניי הינה מניעתית ולא עונשית ותכליתה לאיין את מסוכנות הנאשם שבשלב זה עומדת לו כידוע חזקת החפות, לא מצאתי טעם של ממש במכלול הנסיבות שפורטו לעיל שלא להיעתר למבוקש.

אשר על כן, הנני מורה על שינוי תנאי שחרורו של המבקש כדלקמן:

א.         המבקש יוכל לצאת למקום עבודה במוסך כלמוביל ברחוב בן צבי 19, רמת אליהו ראשל"צ (טלפון: 9424232 -03) בימים א'-ה' בין השעות: 07:00 ועד 15:45 וביום ו' משעה 07:00 ועד השעה 12:30.

ב.         המבקש יגיע למקום העבודה ישירות מביתו ואף יוחזר לביתו ישירות ממקום העבודה, באמצעות הסעה מטעם מקום העבודה ובאחריות מקום העבודה.

ג.          המבקש לא יצא משטח המוסך מכל סיבה שהיא ויעמוד תחת פיקוחו של מנהל המוסך מר ג.א, אשר יחתום אף על ערבות צד ג' להבטחת תנאי השחרור בסך 25,000 ש"ח.

ד.         רשות האיזוק האלקטרוני מתבקשת לפתוח "חלון" לצורך מתן אפשרות יציאה לעבודה. שעות היציאה הינן מ - 06:00 ועד 17:00 (בימים א' עד ה'), ומ - 06:00 ועד 13:30 (ביום ו').

ה.         יתר תנאי השחרור שנקבעו בעניינו של המבקש יעמדו בעינם.