אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 13294-05-11

החלטה בתיק מ"ת 13294-05-11

תאריך פרסום : 05/12/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
13294-05-11
02/10/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
1. פריד אבו שרב (עציר)
2. אכרם אבו ערב (עציר)
3. סאאר שחאידה (עציר)

הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, פריד אבו ערב, אכרם אבו ערב וסאאר שחאידה  (להלן: " המבקש 1", " המבקש 2" ו" המבקש 3"), הוגשו שני כתבי אישום, המייחסים להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1)+ 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " החוק"); ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק. למען הסדר יובהר כי כתבי האישום מתייחסים לאותו אירוע עברייני, אם כי כנגד המבקש פריד אבו ערב וסאאר שחאידה, הוגש כתב האישום במסגרת ההליך ת"פ 13263-05-11 והדיון במעצרם נעשה במסגרת מ"ת 13294-05-11. בעוד שהדיון בעניינו של המבקש אכרם אבו ערב מתנהל במסגרת ת"פ 4337-06-11, והדיון במעצרו נעשה במסגרת מ"ת 4354-06-11.

כמתואר בכתבי האישום, ביום 19.4.11 החל משעות הצהריים המוקדמות, שהו זוהיר ח'אלד (להלן: " המתלונן 1") ועומר ריאן (להלן: " המתלונן 2") בחורשת מיעאר הסמוכה לכפרים כאבול ושעב (להלן: " המקום"), כשבסמוך אליהם ישבו המבקש 2 ואחרים. בין המבקש 2 לבין המתלונן 1 התגלע ויכוח שבעקבותיו תקף המתלונן 1 את המבקש באמצעות בקבוק בירה וגרם לו לשבר בארובת העין, לאחר זאת עזב המבקש 2 המקום. בהמשך, בסמוך לשעה 18.00 ובעקבות הויכוח בין המתלונן 1 לבין המבקש 2, הגיעו למקום המבקש 2 יחד עם אחיו המבקש 1, אליהם הצטרפו המבקש 3 ואחרים (להלן: " האחרים"). משהגיעה החבורה למקום, התפתחה ביניהם לבין המתלוננים קטטה, שבמהלכה הם תקפו את המתלוננים בצוותא חדא ודקרו אותם, כל זאת בכוונה לגרום להם חבלה חמורה.

כתוצאה מהדקירות והתקיפה, נגרמו למתלונן 1 פצע דקירה במעבר חזה בטן ומספר דקירות בירכיים שבגינן נגרמה לו פקקת עורקים. למתלונן 2 נגרמו פצע דקירה במותן ימין וקרע בכליה הימנית, וכן דקירה בירך אחורי שמאלי עם שטף דם תת עורי מאסיבי.

בהחלטתי מיום 17.5.11 אשר ניתנה במסגרת מ"ת 13294-05-11, הוריתי על מעצרם של המבקש 1 והמבקש 3 עד תום ההליכים נגדם. במסגרת החלטתי פירטתי את עיקר הראיות לכאורה, כך גם הצבעתי על המסוכנות העולה מהמעשים והיעדר אפשרות איונה באמצעות חלופת מעצר. בהמשך לכך, ולאחר תפיסתו של המבקש 2 בידי המשטרה, הוריתי בהחלטתי מיום 15.6.11, על מעצרו של המבקש 2 עד תום ההליכים בעניינו. עוד יובהר, כי בשתי החלטותיי הנ"ל, נתתי דעתי לבעייתיות הנובעת מהראיות לכאורה בתיק, עליהן הצביעו באי כוח המבקשים, ובהתאם אפשרתי למבקשים להגיש בקשה לעיון חוזר, לאחר העדתם של המתלוננים 1 ו-2. וכך אכן נעשה, עת שבא כוח המבקשים 1 ו-2, עו"ד ברזני, הגיש בקשה לעיון חוזר והדיון בה, התקיים ביום 14.9.11, בעוד שבא כוח המבקש 3, עו"ד ביסאן, הגיש בקשה לעיון חוזר והדיון בה, התקיים ביום 25.9.11. החלטה זו, תדון להלן, בשתי הבקשות יחדיו.

במסגרת הבקשה לעיון חוזר, בא כוח המבקשים 1 ו-2 סמך טיעוניו על שלושה נדבכים: האחד, הינו כי לאחר שמיעת שני המתלוננים, פוחת החשש לשיבוש הליכי משפט מצידם של המבקשים. השני, הינו כי בחלוף הזמן פוחתת מסוכנות המבקשים, בהתחשב בכך כי הם נעדרי עבר פלילי הנכנסים בפעם הראשונה למעצר. השלישי, הינו כי חל כרסום ניכר במערך הראיות לכאורה.

בהתייחסותו של בא כוח המבקשים 1 ו-2 , למתלונן זוהיר ח'אלד , פירט כי עד זה שיקר פעם אחר פעם באשר למעורבותו באירוע התקיפה הראשון. וכן מסר גרסאות רבות ושונות הנוגעות לזיהוי המעורבים, כלי הרכב, הסכינים ולזיהוי התוקפים, כמו כן כי חלק גדול מהודעותיו הסתמכו על עדויות מפי השמועה. כך במסגרת חקירתו בבית המשפט, הבהיר המתלונן זוהיר, כי גרסאותיו אינן נכונות ואינן מדויקות, זאת בהתחשב בכך כי הוא היה מטושטש בחקירתו המשטרתית, אף אמר זאת למשטרה, אם כי המשטרה התעקשה לחקרו [ראו ש' 22 ע' 48 לפרוטוקול]. כשנשאל העד על חלקו של הנאשם סאאר שחאדה בתיק, העד מסר כי אחת החוקרת מסרה לו על תוכן הדברים שמסרו עדים אחרים והוא חזר על כך לאחר ששמע זאת מפיה [ראו ע' 26 לפרוטוקול]. המתלונן זוהיר, אף התייחס לגרסאות השמועה שמסר, והבהיר כי חלקם נמסרו לו על ידי אחיו, אשר שמעו על הסיפור מפיהם של אחרים שהיו נוכחים בזירת האירוע [ראו ע' 24 ו-42 לפרוטוקול]. המתלונן זוהיר, אף לא הצליח למסור זהותם של הדוקרים. כך במסגרת חקירתו המשטרתית הוא מסר כי המבקש 1 דקר אותו באמצעות סכין. אם כי בבית המשפט הוא חזר מגרסה זו, ומסר כי הוא לא ראה הדוקרים שכן היה עם הגב אליהם [ראו עמ' 61-63 לפרוטוקול]. המתלונן זוהיר, אף חזר בו מגרסתו כלפי המבקש 2, כך במסגרת חקירתו המשטרתית הוא מסר כי המבקש 2 השתתף בתקיפתו יחד עם כולם. בעוד שבבית המשפט, הוא מסר שאכרם אך חזר עם כולם לזירת האירוע ורק הצביע להם עליו [ראו ש' 19 ע' 14; ש' 15 ו 16 לע' 58]. המתלונן זוהיר, אף החליף גרסאותיו, בנוגע לאירוע התקיפה הראשון, בו הוא עצמו תקף את המבקש 2 (אכרם אבו ערב). כך במסגרת הודעותיו המשטרתיות הוא הכחיש קיומו של אירוע זה, בהמשך הוא מסר כי היו דחיפות הדדיות וכתוצאה מכך המבקש 2 נפל על הרצפה.מעבר לכך צוין, כי כנגד המתלונן זוהיר, הוגש כתב אישום בגין מעשי ירי שביצע זוהיר כחודש אחרי תקיפתו, כנגד אחד האנשים שהיו נוכחים במקום בו התרחש האירוע נושא בקשה זו. ביצוע מעשה זה על ידי המתלונן זוהיר, מצביע על כך כי המדובר באדם בעל דפוס התנהגות אלים החוזר על עצמו, דבר המחזק הגרסה לפיה, זוהיר אכן תקף את המבקש 2 בעינו באמצעות בקבוק במסגרת ההיתקלות ביניהם. שנית, הדבר מלמד על מידת מהימנותו של זוהיר, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחקירתו בגין מעשי הירי.

בהתייחסותו של בא כוח המבקשים 1 ו-2, למתלונן עומר ריאן, נטען כי עד זה, לא הבחין באיש מן הדוקרים בשעת מעשה הדקירה. כך ביחס לדקירת זוהיר, הוא מסר כי הוא היה במקום מרוחק לאחר שניהל שיחת טלפון. עם שובו למקום, הוא ראה מספר אנשים התוקפים את זוהיר, אם כי במסגרת הודעתו בבית המשפט, הוא חזר מגרסה זו ומסר כי לא ראה את הדקירות, כך גם מסר שהוא הגיע למקום הוא ראה מישהו לא מזוהה על הרצפה ומסביבו 6- 7 אנשים, שלא הצליח לזהות [ראו עמ' 97-99 לפרוטוקול].משניסה העד ריאן לעזור למתלונן זוהיר הוא נדקר 3 פעמים מאחור, אך לא הצליח לראות מי אלו שדקרו אותו, [ראו ע' 98; 99; 103 לפרוטוקול]. על כך יש להוסיף, כי עד זה הודה בכך כי במהלך כל חקירותיו ובכללם מסדר הזיהוי והעימותים שערך, הוא מסר גרסה שהתבססה על גרסאות חבריו, אשר לא היו מוכנים למסור עדות [ראו עמ' 108 לפרוטוקול]. בא כוח המבקשים, אף הפנה לאינדיקציות המצביעים על נכונותו של המתלונן עומר ריאן, להפליל אנשים לשווא. כך למתלונן ריאן, אין הסבר למה מסר במסגרת חקירתו המשטרתית כי הוא ראה את סאאר שחאדה דוקר אותו [ראו ש' 24 ע' 106 לפרוטוקול]. כך גם, מסר כי הוא הפליל את היתאם אבו ערב במסגרת מסדר זיהוי אך מכיוון שנראה דומה לבני משפחת אבו ערב, חרף השוני החיצוני ביניהם, המתלונן ריאן אף מסר כי למחרת במהלך העימות פנים אל מול פנים הוא נוכח לדעת שסתם הפליל [ע' 109-111 לפרוטוקול]

על כן, לגישת בא כוח המבקשים, חל כרסום בראיות לכאורה, לנוכח הבעייתיות העולה ממהימנותם של המתלוננים, זאת לנוכח גרסאותיהם הרבות, הסתמכותם על עדויות מפי השמועה, ותיאומי גרסאות. בהתאם לכך אין להסתמך על הראיות לכאורה, ויש להורות על שחרורם של המבקשים לחלופת מעצר בכפר שעב בביתו של סבם, לחלופין בבית דודם, בכפר קנא העובד כקבלן תשתיות, עת יוכלו המבקשים 1 ו-2 להשתלב בעבודה עם דודם ותחת פיקוחו.

המשיבה התנגדה לבקשה, שכן לגישתה לא חל כרסום בראיות לכאורה. כך הובהר על ידי המבקשת, כי המדובר בקטטה רבת משתתפים, אשר טבעי שיתגלו בהן סתירות כאלה ואחרות. סתירות אלו נבחנו בהחלטת המעצר, ובאו לידי ביטוי בתיק העיקרי, אם כי בתיק העיקרי ניתנו הסברים על ידי המתלוננים להימצאותם של הסתירות. מהן עצם היותו של המתלונן במצב מטושטש עת אשפוזו בבית החולים, בעניין זה הובהר על ידי המשיבה כי המדובר במצב טבעי של אדם הנמצא בבית החולים לאחר שהותקף בסכינים. המשיבה ציינה בנוסף, כי אין להסיק על מהימנות המתלונן 1, לנוכח ניסיונו של המתלונן 1 להרחיק עצמו מאירוע התקיפה הראשון, בו נפגע המבקש 2 (אכרם אבו ערב), משהדבר אופייני לנאשמים אשר יש להם אינטרס ממשי להכחיש כל מעורבות במעשים פליליים, כך גם כי המתלונן 1 לא הרחיק עצמו בצורה מוחלטת מאירוע התקיפה הראשון אלא מסר כי היו דחיפות, גרסה שחזר עליה גם בבית המשפט. ככל שהדברים עניינם בדקירות ובזיהוי הדוקרים, המתלונן 1, מסר בתחילה כי המבקש 1 דקר אותו בכל חלקי גופו, אמנם הוא שינה זאת במשטרה ומסר כי הוא ראה את המבקש 1 דוקר אותו אך ברגליו, עם זאת שינוי גרסה זה של המתלונן 1, נעשה כבר במשטרה, ועמד לביקורת של בית המשפט במסגרת החלטת המעצר. לגישת המשיבה, ככל שיש להתרשם ממהימנות המתלוננים, הרי שיש להתרשם כי המדובר בעדים מהימנים, לנוכח הקפדתם לא להוסיף דברים מעבר למה שראו ולא להביא להפללת שווא. כך המתלונן 2 מלכתחילה מסר שהוא לא ראה מי דקר אותו, כך גם וככל שהדברים מתייחסים לזיהויו שנערך על ידי המתלונן 2, בו הוא זיהה אדם בשם הייתאם אבו ערב כמי שהשתתף בתקיפה, הרי שהמתלונן מסר כבר במסגרת העימות עמו שהוא טעה, דבר שלא מצביע על מגמת הפללה נהפוך הוא, הרי שיש בכך להצביע על מהימנות המתלונן 2. מעבר לכך הוסף על ידי המשיבה, כי מלבד העדת המתלוננים 1 ו-2, הרי שקיימים עוד שלושה עדים שהיו באירוע ואשר יכולים לשפוך או על מעורבות המבקשים באירוע. כללו של דבר, לגישת המשיבה לא חל כרסום בראיות לכאורה, אלא שמצב הראיות נשאר כפי שהיה, בתוספת של הסברים אשר ניתנו, וכן כי המארג הכללי של הראיות ככולל את עדותם של שני המתלוננים בנוסף לעדים אחרים, מצביע על אשמת של המבקשים.

המשיבה התייחסה גם לאירוע הפלילי המאוחר שבוצע על ידי המתלונן 1, אשר מואשם בכך שירה על אחד המשתתפים באירוע, ואשר בא זכרו על ידי בא כוח המבקשים. נטען כי אירוע זה מלמד בצורה הברורה ביותר על המצב המתוח והנפיץ השורר בין הצדדים ובהתאם יש בו להשליך על מסוכנותם.

מעבר לכך, נטען כי לא חלף החשש לשיבוש הליכי משפט, שכן מלבד המתלוננים, קיימים גם שלושה אנשים הנמנים עם החבורה של המתלוננים אשר היו עדים לאירוע, ושני עדים מפלילים הנמנים עם חבורת המבקשים, וקיים חשש שהמבקשים יפעלו לשבש הליכי משפט בהפעלת לחצים על העדים שלא העידו. כך גם קיים חשש להימלטות מהדין, לנוכח מנוסתו של המבקש 2 לתקופה של חודש ימים לאחר האירוע.

בדיון הנוסף שהתקיים בפני ביום 25.9.11 ,הוסיף בא כוח המבקש 3 על טיעוני חברו וטען, כי לאחר העדת המתלוננים 1 ו-2, חלף החשש לשיבוש הליכי משפט, ועילה זו אינה קיימת עוד. בנוסף, כי המתלונן זוהיר חאלד, אמר במסגרת עדותו, בצורה הברורה כי מי שדקר אותו הינו פריד אבו ערב והשאר התנפלו עליו במקלות ופגעו בו בכל חלקי גופו. בא כוח המבקש הפנה לכך, שבמהלך כל עדותו של המתלונן זוהיר חאלד, הוא לא הזכיר את המבקש 3 כלל כמי שדקר אותו, ובפועל "ניקה אותו מאשמה" [מפנה לעדותו של זוהיר,ע' 80- 84 לפרוטוקול, עם ההדגשים הרלוונטיים]. בעניין זה, בא כוח המבקש הדגיש כי העד שינה מגרסתו המשטרתית ומסר כי לא ראה את המבקש דוקר אותו, וראה את השאר, בכללם המבקש אך מתנפלים עליו ונותנים לו מכות עם מקלות. בא כוח המבקש 3, הפנה בנוסף לעדותו של המתלונן פאוזי ריאן, בה הוא מוסר בצורה מפורשת כי הוא לא ראה מי דקר אותו [מפנה לעדותו של עומר פאוזי, ע' 118 לפרוטוקול]. על אלו, הפנה בא כוח המבקש להודעתו של חמזי סאלח, אשר לגישת בא כוח המבקש לא הוסיף חיזוק למערך הראיות לכאורה. וכן הפנה לעדות של איש המשטרה לב יופה, אשר הבהיר כי במסדר הזיהוי של מוחמד ריאן, בעת שהעד הצביע על תמונה מס' 4, במקום התמונה מס' 3, מסר איש המשטרה כי המדובר בטעות שלו עת רשם שהעד הצביע על תמונה מס' 4, בעוד שלגישת בא כוח המבקש, לא המדובר בטעות וכי העד אכן הצביע על תמונה מס' 4. לנוכח האמור, עולה כי המבקש לא דקר אף אחד מהמתלוננים, מכאן כי חל כרסום של ממש בחומר הראיות, ובהתאם יש להסתפק בחלופת מעצר בתנאים, עת הוצע שהחלופה תהיה בעיר שפרעם, בפיקוחו של מר חסן ובהתווסף לפיקוח אם המבקש.

המשיבה, התנגדה לבקשה, שכן לגישתה לא חל כרסום ממשי בראיות לכאורה, ברמה המקעקעת גרסאות העדים. כך הובהר על ידה, כי המתלונן זוהיר, חזר על הדברים שנאמרו במשטרה ובעימות מול המבקש. הוא חזר ומסר כי לא ראה את סאאר דוקר אותו בפועל, אלא שראה אותו עומד עם סכין בצמוד למי שדקר אותו, שהינו המבקש 1. המתלונן השני, עומר, אשר זיהה המבקש במסדר זיהוי תמונות, חזר על גרסתו בבית המשפט, ואמר שראה המבקש מחזיק בסכין. המשיבה התייחסה בנוסף לטעות במספר התמונה במסדר הזיהוי, וחזרה וציינה כי המדובר בטעות ברישום, כפי שמסר השוטר לב יופה, עוד הפנתה המשיבה לכך, כי סט התמונות שהוצג במסדר הינו אותו סט תמונות שהוצג במהלך הודעתו, שם חזר המתלונן ריאן, על זיהויו של המבקש 3. המשיבה, הוסיפה והתייחסה לעדותו של חמזי סאלח, אשר לטענת בא כוח המבקש אינה בה לחזק כלל מערך הראיות, המשיבה טענה בעניין זה, כי גם בחקירתו המשטרתית הוא לא מסר פרטים שבכוחם לזהות התוקפים, שכן הוא ברח מזירת האירוע, מכאן כי לא חל שינוי במערך הראיות לכאורה, כפי שהראיות לכאורה נסקרו בהחלטת מעצרם של המבקשים. המשיבה, ציינה בנוסף כי מחמוד ריאן, אשר אמור להעיד בשלב מאוחר יותר, גם הוא זיהה המבקש 3, במסדר תמונות, כמי שהחזיק בידו סכין ונופף בה.

דיון ומסקנות

לאחר שבחנתי את טענותיהם המפורטות של באי כוח הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט בהליך העיקרי, הגעתי לידי מסקנה, שיש לדחות הבקשה, משלא חל כרסום בראיות לכאורה. 

הכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי להרשעה ועילת מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. בבש"פ 8093/09 פלוני נ' מדינת י שראל (טרם פורסם, 22.10.09) נקבע בין היתר כי:

"כידוע, כדי להצליח בטענה של כרסום בחומר הראיות במסגרת בקשה לעיון חוזר יש להצביע על 'שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו'".

בבש"פ 4794/95 יואב שאבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.8.95) התייחס בית המשפט לאופי השינוי הדרמטי בחומר הראיות שיש בו כדי להצדיק שחרור ממעצר בקבעו:  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ