החלטה בתיק מ"ת 11635-07-13 - פסקדין

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2); בנוסף יוחסה למשיב 2 עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 + 382(א);   למשיב 1 יוחסו עבירות של היזק במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413(ה) ועבירה של אחזקת סכין לפי סעיף 186(א). כל העבירות הן לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני במסגרתה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.

ברקע לאירוע נשוא כתב האישום סכסוך אישי בין המתלונן 1 למשיב 1. המשיב 2 הוא חיו של המשיב 1 והמתלונן 2 אחיו של המתלונן 1. על רקע אותו סכסוך הגיעו המשיבים ברכב למקום בו שהוא המתלוננים, פגעו עם רכבם ברכבו של המתלונן 1 ובהמשך יצאו מהרכב ותקפו את המתלוננים במקלות, טוריה וסכין.

ראיות לכאורה:

ב"כ המשיבים חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. בחנתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים. אני קובע כי קימות ראיות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. המתלוננים מסרו עדויות מפורטות בנוגע לאירוע נשוא כתב האישום. עדויותיהם נתמכות בתיעוד של האירוע במצלמות אבטחה של בית העסק לידו אירע האירוע וכן בתיעוד רפואי. עדי ראיה שהיו בסמוך לאירוע, חלקם משפחת המשיבים, ראו את האירוע וזיהו את המשיבים. .  גרסאות אליבי שמסרו המשיבים נמצאו כבלתי אמינות. די באלו כדי לבסס תשתית ראיות לכאוריות המבססות סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום.

ב"כ המשיבים העלו שולה של טענות בדבר סתירות בעדויות. אציין כי כל טענותיהם מקומם בהכרעה בשאלת מהימנות עדויות. שאלה זו תתברר במסגרת ההליך העיקרי.  בשלב המעצר אין בימ"ש נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה. ראו:

בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.10.10);

בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.10.2008).

בש"פ 9431/12 לוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום  3.1.2013) - פסקה 6 להחלטה.

בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. "על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.12.09))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.1.11). פסקה 9 להחלטה].

אוסיף עוד כי הסתירות עליהן הצביעו הסנגורים אינם סתירות של ממש בנקודות המרכזיות. עצם העובדה שעדים שונים לקטטה המונית רואים בצורה שונה את האירוע אין בכך כדי להצביע על הבדלי גרסאות בנוגע לעיקר התמונה המוצגת בפני בית המשפט.

בסיכומו של דבר אני קובע כי קיימות ראיות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום.

עילת מעצר:

המעשים המיוחסים למשיבים מקימים עילת מעצר של מסוכנות, זאת בשים לב לתקיפה האלימה תוך שימוש בנשק קר, לרבות השימוש ברכב בניסיון לדרוס ולפגוע במתלונן 1.  עילת המעצר של מסוכנות מועצמת במקרה שבפני בהיות האירוע נשוא כתב האישום חלק מסכסוך מתמשך בין משפחות.

על עילת המעצר של המסוכנות יש להוסיף את  עילת המעצר של חשש להשפעה על עדים בהיות עדי התביעה בני כפרם של המשיבים, חלקם בני משפחתם.

מכאן שקיימות עילות של ממש למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.  

חלופת מעצר:

גם כאשר קיימת עילת מעצר חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. בית המשפט בחון את נתוני המקרה ובחד עם נתוני הנאשם שבפניו [בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.3.11)].

במקרה שבפני מדובר באירוע שבבסיסו סכסוך נקודתי הממוקד במשיב 1 ובמתלונן 1. למשיבים אין עבר פלילי. בנסיבות אלו סבור אני כי ניתן לשקול אפשרות לשחרורם לחלופת מעצר וזאת לאחר שיוגש לבית המשפט תסקיר בעניינם. אדגיש כי איני רואה מקום לשקול את שחרורם  לחלופת מעצר בכפר מגוריהם. כל חלופה שתוצע צריכה להיות מרוחקת לפחות 50 ק"מ  מכפר מנדא.

אני מורה לסניגורים להעביר לשירות המבחן את הצעותיהם לחלופות מעצר בהתאם לנתונים שפורטו לעיל. יש להציע לפחחות 3 מפקחים ראויים ללא עבר פלילי ולהמציא לשירות המבחן ולפרקליטות את פרטיהם (שם, כתובת מגורים ות.ז.).