החלטה בתיק מ"י 56010-05-13 - פסקדין

1.                   לפניי בקשה מטעם המבקשת (להלן גם - המשטרה) להארכת תקופת מעצרה של המשיבה (החשודה), שטרם הוגש נגדה כתב אישום, בשלושה ימים נוספים (להלן - הבקשה).

2.                   בתום הדיון בבקשה, שנערך לפניי ביום 29.5.13, דחיתי את הבקשה והוריתי על שחרור החשודה בערובה ובתנאים, כאמור בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים, תוך שציינתי כי נימוקי ההחלטה המפורטים יינתנו במועד מאוחר יותר בנפרד.

3.                   להלן נימוקים אלה, שיש בהם גם משום הנחיה כללית להתנהלות המשטרה בכל הקשור לחובתה לדאוג ליידוע חשודים מחוסרי אמצעים, הנמנים על אוכלוסיות מוחלשות, אודות זכויותיהם לפי הדין ולהעברת בקשה בעניינם למינוי סניגור ציבורי לסנגוריה הציבורית; וזאת לנוכח ריבוי המקרים בהם מתגלות בהתנהלות המשטרה תקלות כגון אלה שאירעו במקרה דנא, תקלות המביאות לפגיעה בזכות היסוד של חשודים כאמור להיוועץ בעורך דין בסמוך ככל האפשר למועד מעצרם.

א.         עובדות המקרה דנא:

4.                   ביום 21.3.13 הגיש המתלונן, קצין בשירות בתי הסוהר, תלונה על הטרדות. המתלונן מסר כי הכיר את החשודה, שבשלב הגשת תלונה ראשונה זו לא זכר את פרטיה, לפני מספר שנים, עת היתה אסירה. לדבריו, בזמנו חיזרה החשודה אחריו, ומשלא נענה לחיזוריה החלה להטרידו ולאיים עליו; אך הדברים טופלו ונפסקו. ואולם, ביום הגשת התלונה קיבל המתלונן שיחת טלפון מהחשודה, אשר לא זיהתה את קולו וביקשה שימסור למתלונן להתקשר אליה ואף הוסיפה קללות.

5.                   ביום 17.5.13 הגיש המתלונן תלונה נוספת. המתלונן ציין כי קיבל שיחה נוספת מהחשודה ומסר את פרטיה של החשודה. לדברי המתלונן, החשודה אמרה לו "אני התאהבתי בך כל כך חזק מאז שאני ראיתי אותך בנווה תרצה". החשודה הוסיפה וביקשה מהמתלונן סליחה על ההטרדות, אמרה לו שהיא מתגעגעת אליו וביקשה להיפגש עמו על מנת שיעזור לה.

6.                   ביום 22.5.13 הגיש המתלונן תלונה נוספת, בה ציין כי קיבל מהחשודה מסרון שבו כתבה "אני ארמוס אותך", והוסיף כי הוא חושש שהחשודה תפגע במשפחתו. ביום 24.5.13 הגיש המתלונן עוד תלונה, בה ציין כי החשודה התקשרה אליו מספר פעמים ודיברה אליו בלשון בוטה. המתלונן הלין על כך שתלונותיו אינן מטופלות.

7.                   ביום 27.5.13 הוכרזה החשודה במערכת המשטרתית כדרושה לחקירה, לאחר שניסיון טלפוני לאתרה לא צלח. ביום 28.5.13, בסמוך לשעה 09:30, הגיע שוטר לכתובת מגוריה של החשודה. על פי האמור בדו"ח הפעולה שערך "...דפקתי מספר רב של פעמים החשודה פתחה את הדלת וקמה משנתה, הודעתי על מעצר בגין כך שהיא דרושה לחקירה... הובאה לתחנה לחוקרת ללא שימוש בכוח, ללא חריג." בדו"ח המעצר שערך השוטר לא צוינה עילת מעצרה של החשודה. נרשם בדו"ח כי תגובת החשודה היתה "אני לא יודעת על מה אני דרושה לחקירה" וכי היא הובאה לתחנת המשטרה בשעה 09:40.

8.                   ביום 28.5.13 בשעה 09:54 נחקרה החשודה בתחנת המשטרה, באזהרה, בחשד לביצוע עבירות של איומים והטרדות באמצעות מתקן בזק "בכך שאת ללא הפסקה מחודש מרץ השנה מטרידה קצין שב"ס בטלפון". באזהרה נרשם כי "יש לך זכות להיוועץ עם עו"ד; אין את/ת חייב/ת לומר דבר; כל שתאמר/י עשוי לשמש ראיה נגדך; הימנעות מלהשיב לשאלות עשויה לחזק את הראיות נגדך."

9.                   החשודה נשאלה בחקירתה "את מבינה זכויות וחשדות?" והשיבה "אני מתנצלת אני מבקשת סליחה אני לא יודעת למה עשיתי את זה, אולי הייתי שתויה..." בתשובה לשאלה אם היתה בבדיקות פסיכיאטריות השיבה החשודה כי בזמן מעצר, בשנים 2008 ו-2009, היתה בשיחות אצל פסיכיאטרית קלינית וקיבלה כדורים.

10.               לאחר החקירה הובאה החשודה לבירור בפני הקצין הממונה. על פי האמור בדו"ח הקצין הממונה, החשודה אמרה "אני לא רוצה להיעצר, אני אניח לו". ואולם, הקצין הממונה החליט לעצור את החשודה לתקופה של עד 24 שעות. בדו"ח לא צוינה העבירה בגינה נעצרה החשודה כאמור, אך צוין כי עילת המעצר היא "סיכון ביטחונו של אדם". עוד צוין בדו"ח הקצין הממונה כי הוסברה לחשודה זכותה להיפגש עם עורך דין וכי בקשתה למינוי סניגור ציבורי הועברה ללשכת הסניגוריה הציבורית.

11.               בהתאם להוראות תקנה 1 לתקנות הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1996 (להלן - תקנות הסניגוריה הציבורית), הוכנה בעבור החשודה בקשה למינוי סניגור ציבורי לפי הטופס שנקבע בתקנות הנ"ל. על טופס הבקשה נרשם, בכתב יד, "פוקסס 11:02".

12.               ביום 29.5.13 הובאה החשודה לפני בית המשפט והוגשה הבקשה דנא. בבקשה נתבקשה כאמור הארכת תקופת מעצרה של החשודה, בשלושה ימים נוספים, וזאת לצורך "בדיקה פסיכיאטרית ראשונית". במהלך הדיון שנערך לפניי טענה ב"כ החשודה כי הבקשה למינוי סניגור ציבורי לא הגיעה למשרדי הסנגוריה הציבורית. לפיכך, כך לדבריה, הסנגוריה הציבורית לא ידעה על דבר מעצרה של החשודה והסנגורית נפגשה עימה רק עובר לדיון.

13.               עוד טענה ב"כ החשודה כי נוכח העובדה שהחשודה נעצרה ביום 28.5.13 בשעה 09:30 ראוי היה להביאה לבית המשפט עוד באותו היום. בנוסף, כך לשיטתה, העובדה שהחשודה לא נעצרה מידית עם הגשת התלונה הראשונה מלמדת שאף היחידה החוקרת עצמה סברה שמדובר בהטרדות שאינן חמורות. על רקע זה עתרה אפוא ב"כ החשודה לשחרור החשודה.

14.               בהחלטה שניתנה בתום הדיון דחיתי, כאמור, את הבקשה להארכת תקופת מעצרה של החשודה. בהחלטה קבעתי כי תקלות בהעברת הודעות לסניגוריה הציבורית גורמות לפגיעה בזכויותיהם של חשודים אשר יש להתחשב בהן במסגרת השיקולים שבית המשפט שוקל בעת דיון בבקשה להארכת תקופת מעצר, גם בטרם הגשת כתב אישום, וציינתי כי יתר נימוקי ההחלטה יינתנו במועד מאוחר יותר.

15.               עוד יש לציין, לעניין הרקע העובדתי, כי כחלק מתנאי השחרור שקבעתי הוריתי לחשודה להיבדק, במסגרת אמבולטורית, בלשכת הפסיכיאטר המחוזי בתל-אביב. בדיקה זו בוצעה כנדרש ביום 30.5.13 ועל פי דיווח הפסיכיאטר המחוזי, שהועבר לתיק בית המשפט, הוכנה חוות דעת בעניינה של החשודה אשר מסקנתה היא שהחשודה אינה חולת נפש.

ב.         זכותו של חשוד להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו:

(1)        רקע נורמטיבי:

16.               זכותו של חשוד-עצור להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו (להלן - זכות ההיוועצות) הוכרה כזכות יסוד מרכזית במשפטנו עוד מימים ימימה (ר' ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי (2006), בפסקה 14 לפסק הדין והאסמכתאות המאוזכרות שם; להלן - פרשת יששכרוב). כיום, זכות ההיוועצות מעוגנות מפורשות בהוראות סעיף 34(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים).