אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק חסמ 1002/04

החלטה בתיק חסמ 1002/04

תאריך פרסום : 10/09/2009 | גרסת הדפסה
חס"מ
בית משפט השלום באר שבע
1002-04
10/05/2005
בפני השופט:
נחמה נצר

- נגד -
התובע:
1. הרמן הילר
2. דניאלה הילר

הנתבע:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. הפרקליט הצבאי ראשי של צה"ל

החלטה

ביום 18.01.05 פנו המבקשים בעתירה שתכליתה הרחבת היקף חקירתו של השופט החוקר אשר מונה לחקור בנסיבות מותו של החייל דניאל הילר ז"ל (להלן- "המנוח"), כך שהחקירה לא תייחד עצמה אך לנסיבות שהתרחשו בסמוך ועובר לפני גרם המוות אשר כידוע, ארע ביום 30.05.01 בשעת לילה במהלך מסע אימונים במסגרת הטירונות.

נדמה, כי המבקשים מרכזים עיקר טיעוניהם בסוגיית כשירותו של המנוח ליטול חלק במסע האימונים הנזכר ומטעם זה ביקשו הם להעמיק חקור בהיבטים השונים הנוגעים לאישור שניתן למנוח להשתתף במסע.

לטענת המבקשים, השתתפותו של המנוח במסע הייתה תוצאה של אילוץ. מטעמים אלו סבורים המבקשים, כי על השופט החוקר לזמן לחקירה גורמים שונים אשר יידרשו להעיד על מצבו הרפואי של המנוח עובר לפני היציאה למסע, כשלמעשה מכוונת חקירה זו ליתן בידי השופט החוקר, כך לטענתם, את היכולת להגיע לממצאים ולמסקנות באשר לנסיבות השתתפותו של המנוח באותו מסע רגלי.

עניין נוסף אשר מצא ביטויו בבקשת המבקשים מכוון לגרום לחקירה של גורמים אשר לטענת המבקשים, יכול וחקירתם תתמוך ותאשש טענת הורי המנוח, כי המוות של המנוח לא נגרם כתוצאה ממעשה מכוון של זה האחרון (התאבדות), אלא כתוצאה ועקב פליטת כדור מנשקו של אדם אחר.

תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה.

בפתח עתירתם ביקשו המבקשים להישמע בטענה כי סמכויותיו של השופט החוקר דומות, אם לא שוות, לסמכויות שניתנו לשופט חוקר צבאי, על פי הקבוע בסעיף 298 א' לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן - "חוק השיפוט").

בכל הכבוד הראוי, טענה זו דינה להידחות.

למעשה, גם אם תמצא לומר כי סמכויותיו של שופט חוקר צבאי נרחבות יותר מאלו שהוענקו לשופט חוקר המתמנה מכוח הסמכות הקבועה בחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1985 (להלן- "החוק"), טענה שאינה נקייה מספקות בעיניי, אינני נצרכת להיזקק לכך, שהרי אין מחלוקת כי במקרה דנן מינויו של שופט חוקר לחקור בסיבת מותו של המנוח, נעשה מכוח ועל יסוד הוראות החוק ועל יסוד הוראת סעיף 298 א'(ג) לחוק השיפוט, הקובעת ככלל, כי חוק חקירת סיבות מוות לא יחול על חקירת מותו של חייל.

נכון אמנם כי נקבע חריג לכך, אך זה מוחל במקום שבו החליט הפרקליט הצבאי הראשי כי לא תיערך חקירה או במקרה שבו חלפו להם 30 ימים מיום שהוגשה בקשה של אדם מעוניין לפרקליט הצבאי הראשי לחקור מותו של חייל והחלטתו של הפצ"ר לא ניתנה.

כשלעצמי סבורה אני, כי הוראת סעיף 298 א'(ג) לחוק השיפוט, לפיה "חוק חקירת סיבות מוות לא יחול על חקירת מותו של חייל", מחייבת את המסקנה כי אם באה בפני ביהמ"ש אזרחי בקשה לחקור בסיבת מותו של חייל, לא יהא בעובדת היות המנוח "חייל" משום הקניית סמכות לביהמ"ש אזרחי על פי ומכוח חוק השיפוט הצבאי, אלא במידה ובהיקף שמצא המחוקק להקנות לביהמ"ש האזרחי.

מכל האמור לעיל מתבקשת איפוא המסקנה, כי גדרי סמכויותיו, אופן פעולתו והיקף הנושאים והסוגיות עליהן ובגינן רשאי השופט החוקר להפעיל הסמכות הנתונה לו בחוק תיגזר על פי הוראות חוק זה בלבד.

כפי שציינתי עוד בהחלטתי מיום 27.07.04, מוסמך השופט החוקר לחקור ב"סיבת המוות". מקובל עלינו עוד מקדמת דנא, כי הביטוי "חקירת סיבת המוות חובק את חקירת המוות על סיבותיו וגורמיו ולא רק את האירוע הביולוגי-קליני הסופי, המתרחש בשנייה בה מגיעים חיי האדם לקיצם", כפי שנקבע בבג"צ 535/99 ריצוול נ' שופט ביהמ"ש שלום בחיפה, מ"ד(1) 441.

נכונה אמנם טענת ב"כ המבקשים כי בדיון בשאלת היקף הסמכות המוענקת לשופט החוקר, מן הראוי להיזקק להוראות סעיפים 19, 30 ו-32 לחוק, אלא שמכך אין להסיק כי לשופט החוקר הוענקה הסמכות לצוות שיואשם אדם בעבירה כלשהי, גם אם לא מצא השופט ראיה לכאורה שהמוות נגרם בעבירה. וכפי שקבע ביהמ"ש העליון מפי השופט מצא, בבג"צ 5221/90 פרופ' זאב טבע נ' השופט החוקר, מו(1) 585, את הדיבור "נעברה עבירה" שבסעיף 32 לחוק יש לפרש כמסיב עצמו לעבירה שגרמה למוות. וכדברי השופט מצא:

"מכאן שסמכות השופט החוקר ליתן צו אישום מוגבלת למקרה בו מחליט הוא על פי סעיף 30(1) כי הראיות שהובאו בפניו יש בהן כדי להוכיח את העובדה שהמוות "נגרם בעבירה" וכן את זהותו של מבצע העבירה שגרמה למוות." (עמ' 591).

ובהמשך נאמר עוד:

"אם נוכח השופט החוקר, כי הבקשה מבססת חשד לביצוע עבירה שלא גרמה למות המנוח, אין הוא מוסמך לערוך חקירת סיבת מוות. קיומו של חשד מעין זה עשוי להצדיק הגשת תלונה למשטרה, אך בו בלבד אין כדי להעמיד עילה לעריכתה של חקירת סיבות מוות." (שם, סעיף 6 בעמ' 591).

בעמ' 592, תוך שהוא מפנה לבג"צ 66/81 המפקד הכללי של משטרת ישראל נ' שופט ביהמ"ש השלום רמלה, לה(4) 337, ולבג"צ 638/82 לוי נ' שופט חוקר, לו(4) 780, מוסיף השופט מצא וקובע:

"קיום יסוד סביר לחשש, כי בוצעה עבירה שאין לייחס את גרימת המוות, עשוי להצדיק עריכת חקירה על ידי המשטרה, אך אין בו כדי להעמיד עילה לחקירת סיבות מוות."

(ההדגשות אינן במקור - נ.נ.).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ