אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק וע 751/04

החלטה בתיק וע 751/04

תאריך פרסום : 14/04/2008 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
751-04
20/11/2006
בפני השופט:
עינת רביד יו"ר

- נגד -
התובע:
דיין ציון
עו"ד יער
הנתבע:
משרד הבטחון - אגף השיקום
עו"ד ריפין
החלטה

1.       ערעור זה החל כערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 3.5.2004, ולפיה ההחמרה בהפרעת החרדה ממנה סובל המערער הוחמרה בשיעור 50 אחוזים על חשבון השרות, ובהמשך הוסף ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 30.1.2006 לפיה בוטלה ההכרה בהפרעה חרדתית ונקבעה הכרה בתסמונת פוסט טראומטית, אשר הוחמרה עקב השרות בשיעור של 10 אחוזים. קצין התגמולים הסתמך בהחלטתו הראשונה על סיכום מרכז הערכה פסיכיאטרי של ביה"ח שיבא מיום 30.9.2003, אשר בדק את המערער באמצעות הפסיכיאטרית, ד"ר אנה סברדליק. ד"ר סברדליק, כתבה בסיכום חוות דעתה כך:

" מאז הארוע בעת השרות הצבאי, בו הרג בשוגג חבר ליחידה, הנבדק סובל מהפרעת חרדה עם הפרעה דכאונית חוזרת משנית  ( Panic disorder with Secondary MDD ). ברם, יש לקחת בחשבון את רושם הרופא המטפל, של קיום קווים נרקיסיסטים באישיותו. נכותו הכוללת של התובע מוערכת כבין קלה לבינונית. בשל התרומה של האישיות הנרקיסיסטית, אשר לא נגרמה ע"י השרות, כמחצית מנכותו היא על חשבון השרות. לאור כל הנ"ל, אנו ממליצים להכיר במחצית מליקויו התפקודי, כנגרמת ע"י השרות".

2.       המערער ערער על החלטה זו והגיש במסגרת הערעור תצהיר מיום 31.8.2004 וכן חוות דעת של ד"ר מוסקוביץ. בהחלטתו השניה הסתמך קצין התגמולים על חוות דעת של ד"ר בקר, אשר תיאור מפורט של השתלשלות העניינים בהקשר לחוות דעת זו יובא להלן. אולם בשלב זה יש לציין כי בחוות דעתו האחרונה ד"ר בקר הכיר בכך שהמערער סובל מ- PTSD כתוצאה מן האירוע בטירונות בשיעור החמרה של 10%.

3.       המערער נולד ביום 2.9.1962 והתגייס לשרות חובה ביום 4.2.1981. המערער שירת שרות מלא עד 30.1.1984. המערער התגייס בפרופיל 97 והשתחרר בפרופיל 82 (כנראה בשל מחלת צהבת שחלה בזמן השרות). המערער הגיש ביום 8.9.1989 תביעה לקצין התגמולים בגין פגיעה באוזניים, ביום 23.5.1990 הגיש תביעה נוספת בגין גירודים בגוף, ביום 23.5.1990 הגיש תביעה נוספת בתחום האורטופדי וביום 14.11.02 הגיש המערער את התביעה נשוא ערעור זה ובה תבע בגין פגימה בתחום הנפשי בשל ארוע ביום 11.6.1981 במהלך הטירונות בו נהרג חייל ביחידתו במהלך תרגיל. אין מחלוקת בין הצדדים על עצם קרות האירוע בטירונות ועל כך שהמערער מושפע נפשית מאירוע זה כ- PTSD. המחלוקת היא לגבי שיעור הקשר הסיבתי, בין גרימה, לפי המערער, לבין 10% החמרה, לפי המשיב.

4.       לאחר הגשת הערעור התברר, כי בעניינו של המערער ניתנה ביום 12.12.1994 חוות דעת רפואית של פסיכיאטר, ד"ר טרבס, וזאת במסגרת הליך משפטי, שקיים המערער כנגד חברת ביטוח בגין תאונת דרכים, שנגרמה לו בשנת 1992 (להלן: " חוות הדעת של ד"ר טרבס"). עפ"י האמור בחוות הדעת של ד"ר טרבס, הוא  בדק את המערער בשלוש פגישות וקבע לו 5 אחוזים נכות נפשית פסיכיאטרית בגין PTSD בעקבות תאונת הדרכים. היות וחוות הדעת האמורה לא היתה בתיק הרפואי, התירה הועדה למשיב לראות בחוות דעת זו ראיה חדשה ולשוב ולדון בעניינו של המערער. לאור היתר זה, מטעם הועדה, הופנה המערער לבדיקה אצל ד"ר דניאל בקר אשר הוציא חוות דעת בתאריך 30.12.2005 בה קבע

" כי מדובר בנכות פוסט טראומטית על רקע הארוע בטירונות... ברור שהקשר בין התסמונת הזאת לנסיבות השרות הצבאי של ציון הוא קשר גרימתי של 100 אחוזים. יחד עם זאת, אני מרשה לעצמי להצביע על שני סייגים באשר לקשר בין תסמונת זאת לנכותו התפקודית. ראשית, אי אפשר להתעלם מכך שד"ר טרבס הכיר בנכות תפקודית שנגרמה על רקע תאונת דרכים ויש לשקלל נכות זאת בכלל הנכות התפקודית של ציון. שנית אני מתרשם כמו מטפליו מהיחידה לתגובות קרב וכמו הפסיכיאטרית של מרכז ההערכה כי אכן לוקה ציון בקווי אישיות נרציסטיים ברמה שהיתה לה ביטוי קליני... נראה שבשעה שיבואו להחליט באשר למרכיבי נכותו התפקודית, הרי שאי אפשר להתעלם מתרומת האישיות הטרום תחלואתית לנכותו התפקודית".

5.       בעקבות חוות דעת זו נתבקש ד"ר בקר ע"י קצין התגמולים להבהיר את העמדה שהביע בחוות דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי. ד"ר דניאל בקר כתב חוות דעת נוספת מתאריך 27.1.2006 בה נשאר דבק באבחנת הנכות הפוסט טראומטית אך חזר בו מקשר של גרימה וקבע קשר החמרה של עשרה אחוזים בלבד. לאור חוות דעת זו של ד"ר בקר הוציא המשיב החלטה חדשה לפיה מבוטלת ההכרה בגין הפרעת חרדה ובמקומה נקבעה הנכות כפוסט טראומה שהוחמרה בתקופת השרות בשיעור של 10 אחוזים.

6.       לאחר שהוצאה ההחלטה החדשה הרי שאין עוד מחלוקת בין הצדדים כי המערער סובל מתסמונת פוסט טראומטית ולכן השאלה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים היא שאלת הקשר הסיבתי, דהיינו מה חלקו של הארוע בטירונות בגרימת נכות זו, האם הוא הגורם היחיד לנכות כטענת המערער או שמא היו גורמים נוספים אשר משקלם הוא 90 אחוזים, כטענת קצין התגמולים. 

התיעוד הרפואי ומסמכים מאת המערער אשר נערכו במהלך התקופה שבין 1981 לבין 2001.

7.       המסמכים הרפואיים מן התקופה של השרות הצבאי והביקורים במרפאות הצבאיות אינם מעלים כל תלונה בתחום הנפשי. המערער מתלונן על כאבים כאלה ואחרים בתחום האורטופדי וכן חלה בצהבת זיהומית במהלך שירותו (ר' מסמכים 15,16,17,18,22,26,29,30,33,34,35,36 לת"ר). גם המסמכים מקופ"ח כללית בין השנים 1985 עד 1992 אינם מזכירים תלונות בתחום הנפשי (ר' מסמך 38 לת"ר). גם התביעות הראשונות שהגיש המערער לקצין התגמולים אינן מזכירות תלונות בתחום הנפשי.

8.       בין המסמכים קיימים מסמכים על תאונת הדרכים משנת 1992, כאשר המערער אינו מתלונן באותו שלב, על בעיות נפשיות כתוצאה ממצב נפשי בעקבות הטירונות, אלא רק על בעיה נפשית כתוצאה מן התאונה. לענין זה יש לציין כי לד"ר טרבס סיפר בתולדות העבר כי בעקבות הפגיעה בלבנון לא סבל מסיוטים או חרדות, אך הרגיש אשמה על כך שנהרגו חברים והוא נשאר בחיים. עוד מציין ד"ר טרבס בתולדות העבר, כי המערער היה עד לפיגוע באוטובוס קו 400 והיה מאוד פעיל ומרכזי בחילוץ הנפגעים ואף הופיע בכלי התקשורת. הוא מתאר כי במשך מספר ימים לאחר הארוע היו לו פלשבקס של ראיית גופות וחלקי גופות, אולם מראות אלה נעלמו כליל. עוד עלה כי עד לתאונת הדרכים הרגיש המערער טוב ואף קיים מערכת יחסים עם חברה במשך שלוש וחצי שנים, עמה התגורר. המערער תיאר לד"ר טרבס כי מאז התאונה קיים שינוי במספר תחומים. ד"ר טרבס לא מצא כי קיימים כל הקריטריונים לתסמונת פוסט טראומטית בעקבות התאונה, אולם קיבל כי קיימים סימנים ותסמינים נפשיים הגורמים לסבל ושינויים אישיותיים הקשורים לתאונה. ד"ר טרבס קבע כי המערער סובל מסימנים פוסט טראומטים באופן קל עד בינוני וקבע לו 5% נכות. 

חוות הדעת של ד"ר בקר

9.       ד"ר בקר הסביר בעדותו בפנינו שאבחנתו היא שהמערער סובל מתסמונת פוסט טראומטית כתוצאה מן האירוע הצבאי וזאת החל משנת 2002. לפי הערכתו, אין הבדל גדול בין המצב שמתאר ד"ר טרבס בחוות דעתו לבין מצבו של המערער כיום ולכן השינוי בהפרעה התפקודית הוא "אפסי או שואף לאפס או קלוש או משהו בנוסח הזה" (עמ' 43-44 לפרוטוקול).

10.   בחוות דעתו המקורית קבע ד"ר בקר כך: " באשר לאבחנה של ההפרעה בה לוקה ציון, הרי שאני חושב כמו מטפליו ביחידה לתגובות קרב וד"ר מוסקוביץ כי מדובר בתסמונת פוסט טראומטית על רקע הארוע בטירונות... ברור שהקשר בין  התסמונת הזאת לנסיבות השרות הצבאי של ציון הוא קשר גרימתי של 100 אחוז". בסופה של אותה חוות דעת כותב ד"ר בקר כי יש להביא בחשבון גם קווים נרקיסיסטים באישיותו של המערער וכן את הנכות התפקודית בעקבות תאונת הדרכים ולכן הוא כותב, כי כאשר תחליט הועדה הרפואית באשר למרכיבי נכותו התפקודית הרי שאי אפשר להתעלם מתרומת האישיות הטרום תחלואית לנכותו התפקודית.

11.   בעקבות חוות דעתו זו של ד"ר בקר, המליץ היועץ הרפואי של קצין התגמולים, ד"ר גילון, לקבל את המסקנות תוך שהוא מציין כי יש להכיר בתסמונת הפוסט טראומטית כגרימה ואילו הנכות הנפשית בעקבות האירועים הנוספים צריכה להיות חלקית מסך הנכות הנפשית. גם ד"ר וייס, יועץ נוסף של קצין התגמולים, המליץ לקבל את המסקנות של ד"ר בקר וציין גם הוא, כי יש להכיר בתסמונת הפוסט טראומטית כגרימה, כאשר הועדה הרפואית, שתקבע את הנכות הנפשית תצטרך להוסיף ולקבוע את הנכות בגין התסמונת וכאשר הנכות בגין האישיות הנרציסטית והנכות בגין תאונת הדרכים מ - 1992 לא יוכרו על חשבון השרות.

12.   למרות דעתם של היועצים הרפואיים, סבר קצין התגמולים כי מן הראוי לפנות שוב לד"ר בקר על מנת שיבהיר את עמדתו בעיקר בשאלה מהו שיעור הקשר הסיבתי שיש לייחס לארועי השרות הצבאי כגורמים ל - PTSD וכן שיבהיר את הסתירה הקיימת לכאורה בין האמירה לפיה הקשר הוא גרימה לבין אמירתו כי חלק מהנכות נגרם ע"י תאונת הדרכים וחלק ע"י קווי האישיות. לאחר שקיבל ד"ר בקר את ההנחיות הנ"ל כתב חוות דעת נוספת אשר כונתה "השלמה לחוות הדעת". בחוות דעת זו, כותב ד"ר בקר, בין היתר כי הסיבה שבגללה טען שהקשר לתסמונת הפוסט טראומטית, הוא קשר של גרימה, היא, כי מבחינה סמנטית לא יכול היה להפריד בין האבחנה של פוסט טראומה לבין התסמונת עצמה, כאשר התסמונת חייבת להתייחס לטראומה מסויימת, בניגוד להפרעות פסיכיאטריות אחרות. יחד עם זאת, טען ד"ר בקר כך: "בדרך של חשיבה דה קונסטרוקטיבית זו, אני מגיע למסקנה שונה מזו אשר ביטאתי בחוות הדעת הקודמת מה - 30.12.05. אני ממליץ כעת לייחס קשר סיבתי בשיעור של 10% בלבד לנסיבות שרותו של מר דיין מסך התסמונת הפוסט טראומטית בה לוקה כעת. זאת כי הגישה העקרונית של ה-DSM הינה כי האבחנה של הפרעה לעומת מצב נורמאלי נקבעת ע"י קיום ההפרעה התפקודית. וכפי שטענתי קודם ההפרעה התפקודית היתה קיימת לפני 2002, בעטיו של הצרוף של אישיותו של מר דיין והסימפטומים הפוסט טראומטים שלקה בהם בעקבות התאונה ב - 1992. "

13.   הועדה חייבת לציין כי היא מקבלת דווקא את הגדרתו של ד"ר בקר בהבהרה בה כתב "כי מבחינה סמנטית לא ראיתי איך להפריד בין האבחנה של פוסט טראומה לבין התסמונת עצמה". גם הועדה אינה מבינה כיצד ניתן לקבוע כי אדם הסובל מתסמונת פוסט טראומטית יסבול ממנה אך ורק באופן חלקי. אדם הסובל ממחלה שהיא תוצאה אך ורק של אירוע בשירות הצבאי חייבת להיות מוכרת בגרימה. לא מדובר בתסמונת שיש קשר בינה לבין רקע קונסטיטוציונאלי או רכיב אישיותי. תפקידה של הועדה הרפואית יהיה לבחון מהו אחוז הנכות התפקודית ממנה סובל המערער כתוצאה מהתסמונת הפוסט טראומטית שמקורה צבאי ולאבחן בינה לבין כשלים תפקודיים שאינם נובעים מן התסמונת הכרוכה באירוע הצבאי. מדובר במקרה הדומה לכל מקרה אחר בו סובל אדם מנכות תפקודית, אשר יש לה כמה גורמים נפשיים חלקם על חשבון השרות וחלקם שלא על חשבון השרות. עוד יש לציין כי ד"ר בקר כאשר נשאל ע"י יו"ר הועדה האם ניתן לציין PTSD חלקי, ענה: "תמיד טענתי ש - PTSD הוא לא חלקי."

14.   דווקא הטענה של ב"כ המשיב כי איננו אמורים להתייחס לנכות תפקודית כפרמטר לקביעת קשר סיבתי היא הנותנת, כי תסמונת פוסט טראומטית הקשורה לארוע מסוים חייבת להיות מוכרת כגרימה, כאשר כל הנושא התפקודי צריך להבחן ע"י הועדה הרפואית, אשר עליה להביא בחשבון את כל הבעיות הנפשיות השונות של המערער והנובעות מגורמים אחרים ולקבוע מהו שיעור הנכות המגיע לו עקב התסמונת הפוסט טראומטית הנובעת מן האירוע בטירונות. זוהי בדיוק ההלכה של פסק דין חריטן (ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מד(5) 374). דווקא העובדה שקיימת הפרדה בין קביעת הנכות לבין הקשר הסיבתי (גרימה או ההחמרה) דורשת כי נתייחס לתסמונת ככזו שנגרמה במלואה ע"י השירות, והועדה הרפואית תבחן את אחוז הנכות התיפקודית ממנה סובל המערער כתוצאה מהפוסט טראומה הזו בלבד.

מועד פריצת ה - PTSD .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ